קשה היה לפספס את אנחת הרווחה מכיוון קריית שלום, אחרי שבחמישי שעבר נגמר המסע האירופי המתיש של מכבי ת"א. בלי להיכנס לדיון האם היה מוצלח או לא (לדעתי - לא מוצלח, אבל מעל הציפיות) - מכבי מצאה את עצמה ביום שישי כשהיא רחוקה שש נקודות ומשחק שעתידו לא נקבע מהמקום הראשון, וכשיש לה עוד 45 נקודות ליגה בקופה כדי לשנות את התמונה.
נכון שבמכבי ת"א לא רגילים להתפשר, אבל נדמה שבמועדון הבינו את מגבלות הכוח והסגל, ולאור צפיפות הלו"ז המצב ממש בסדר. בכל זאת, שש נקודות זה פתיר - משום שיש להם שני מפגשים עם הפועל באר שבע. בקיצור, אירופה נגמרה, עשו בערך עשרה מיליון יורו, ומאבק האליפות תלוי רק בהם. עדיין. עונה חדשה, בלי גביע, בלי אירופה, בלי הסחות דעת. הנה הצהובים באים. או שלא?
כיאה לקבוצה שפותחת עונה, החליטו במכבי לרענן את עמדת השוער. צריך לומר מיד: הביקורות על רועי משפתי בחודש האחרון היו אכזריות להפליא. מצד שני, אי אפשר להתכחש לעובדה שכל הגבהה לתיבת החמש של מכבי הייתה 50 אחוז גול, 50 אחוז מצב לגול. אז לאזטיץ' החליט להוריד את משפתי לספסל, ושלח אל בין הקורות כבר בשבוע שעבר את סימון סלוגה. אחרי מחצית אחת מול מכבי חיפה בשבוע שעבר ועוד 90 דקות של הלם מול פורטו בחמישי, קיבל השוער הקרואטי סוף-סוף משחק נורמלי - מול בית"ר ירושלים בבית.
קודם כל - הוא השוער הראשון ששיחק מול עומר אצילי ולא ספג ממנו העונה. דבר שני - הוא באמת משרה הרבה יותר ביטחון ממשפתי, לפחות כך נראה. ודבר שלישי - הוא הטריף את שועה לפני הפנדל, הקריב צהוב ולמעשה הביא נקודה במו ידיו עם העצירה. חוץ מזה, היו לו כמה הצלות נחמדות, הגול לא באשמתו, ואם לאזטיץ' רוצה שקט בשער כדי להתמודד עם הבעיות האחרות של הקבוצה שלו - ויש לא מעט כאלה - נראה שזו הדרך.
לא ברור אם זו העייפות מהשבועיים העמוסים שלה, אבל מכבי ת"א לא ממש הגיעה למשחק אתמול. כלומר, היא הייתה יותר נוכחת מבית"ר, לפי המספרים היבשים. אבל בפועל, הצהובים לא ממש הרשימו בכל הקשור למשחק ההתקפה שלהם, וההרגשה הייתה - בחלקים עצומים של המשחק ובעיקר כל עוד אצילי היה על המגרש - שאין להם דרך להתגבר על הלחץ הגבוה של בית"ר או על המהירות שלה.
לאורך כל המשחק התחושה הייתה שבית"ר היא זו שמקופחת מהתוצאה, וזה עוד לפני שנזכרים שהמהלך האחרון של המשחק היה נגיחה רשלנית של אלעד מדמון שבעה מטרים מהשער, כשהוא לבד לחלוטין ויכול להעניק ניצחון (לא מוצדק) למכבי.
המחווה של בית"ר למשפחת ביבס הייתה נחמדה מאוד, אם כי לא ברור למה הלכו שם על כתום עירוני ראשל"צ מודל 98', כאילו דני אלברט האגדי עדיין חורש את הקו. מצד שני, אולי בזכות זה אצילי הרגיש בבית והכין לירין לוי את המצב הכי טוב במשחק (שלא נגמר בגול, כמובן).
מי שהגוון בטוח עשה לו טוב היה ירדן שועה, ששוב בא לתת עבודה. הוא הניח את התשתית לגול של סורו והלך לבעוט את הפנדל (ואפילו בעט לא רע). עכשיו יהיה מעניין לראות איך המיינדפאק של סלוגה וההחמצה של שועה שבאה בעקבות זה ישפיעו על המשך העונה של הקפטן.
חלק מהדיל ב"מזל של אלופים" הוא לא לאבד פער גדול ומבטיח שהיה לך בצמרת גם כשאתה בעצמך לא ממש מתפקד. סביר להניח שבמשך יומיים היו חרדות בבאר שבע אחרי ההפסד המוזר לריינה, אבל כששקע אבק המחזור והתברר שהקבוצה ממשיכה לצעוד בראש הטבלה בפער נקודות מבטיח מכל הדולקות אחריה,
ובעצם הדבר היחיד שקרה הוא שעבר עוד מחזור בדרך אל ההכתרה, אפשר כבר להתחיל לדמיין את הפלייאוף העליון כשבאר שבע מגיעה אליו ראשונה. וזו, כידוע, עמדה שממנה אף אחת לא יצאה - מאז התחלנו עם שיטת הליגה הנוכחית בעונת 2012/13 - כשהיא בוכה בסוף העונה.