עשרה ימים אחרי הסיום האכזרי של העונה האירופית, שמוליק ברנר עוד חושב על מאורעות סוף המשחק בסומבטהיי. "בראש דמיינתי את המהלך הזה אלף פעם, והוא אף פעם לא קלע", מספר מאמן מכבי רמת גן על שלשת השוויון מחצי מגרש שספגה קבוצתו. "רוצה הגורל ואתה מושך עוד סרטונים ועוד מקומות. מישהו קלע לפני כמה ימים במכללות סל דומה, שלושה מטרים לפני החצי. זה מהדברים שאתה רואה ביוטיוב מהקצה השני של העולם, וכשזה קורה מולך ברגע כל כך מכריע זה מטלטל.
"בשורה התחתונה, זה משחק של הסתברויות. כמאמן וספורטאי אתה שואל מה אפשר לעשות יותר טוב, ומה תעשה יותר טוב בפעם הבאה. התשובה היחידה היא שאולי צריך ללכת יותר עם הבטן. אבל מבחינת ההחלטה, אין משהו אחר".
- לא היה נכון לעשות עבירה, כדי למנוע מהיריבה מצב שלשה?
"איך שאתה לא הופך את זה, הייתה להם זריקה אחת מהאזור הזה. הייתה לנו עוד עבירה לתת, ויכולנו לשים אותם על קו העונשין, ויכולנו לכפות זריקה יותר רחוקה. מה שהיה לנו בראש זה דריק שארפ והסל ההוא. היינו בטוחים שתהיה מסירה ארוכה, איפשרנו לו לרוץ כמה מטרים ראשונים לבד. אין מסקנה חד משמעית לפעם הבאה, ואם אין אחת כזו איך לפתור את הבעיה, אני חושב שקיבלנו את ההחלטה הנכונה. זה חלק מהיופי בספורט. בסיום המשחק אמרתי שאני שונא את הכדורסל, אבל בסוף אני אוהב אותו.
"הוכחנו שאנחנו שווים, והמטרה היא לחזור לליגת האלופות. היה חסר לנו גרוש ללירה כדי לעשות הישג מטורף. אנחנו רואים את הקבוצות בטופ 16, והרמה מאוד גבוהה. אנחנו שייכים, ורוצים להיות שם שוב".
ברנר, שיחגוג בחודש הבא את יום הולדתו ה-44, נחשב לאחד הכוחות העולים בשוק המאמנים בישראל. הקדנציה הראשונה שלו כמאמן הייתה במכבי ראשון לציון, אחרי שעבר מעמדת העוזר, והוא הדיח את עודד קטש והפועל אילת בדרך לפיינל פור, אבל בעונה שאחריה פוטר; עם רמת גן הוא פיספס הזדמנות אחת לעלות מהליגה הלאומית בסדרה נגד עירוני קריית אתא, ואז עלה בעונה שלאחר מכן; אשתקד סיימה הקבוצה במקום השלישי בטבלה, אבל הודחה ברבע הגמר נגד אותה אתא.
וברנר עצמו? הוא, כמרצה במכללה האקדמית קריית אונו וכמנהל המקצועי של הקבוצה המקומית, מקבל בכל קיץ מחדש החלטה האם להמשיך או להישאר רק באקדמיה.
"אני חושב שתמיד הייתי טוב יותר במה שאני עושה כשהייתי פעיל גם באפיקים אחרים. הייתי בחמישיית העונה בברק נתניה כשלמדתי במקביל לתואר שני במנהל עסקים ונולד לי הבן הראשון. כשלא הייתי רק על כדורסל, זה הפך אותי לשחקן טוב יותר. כמאמן זה דומה. אני יכול לחשוב 24 שעות על המשחק, על השחקנים ועל הקבוצה, אבל בסוף צריך את המקומות האחרים. השחקנים מקבלים אותי ב-100%, אבל אחרי שהנחתי אותם בצד לכמה שעות ביום, זה משפר אותי".
- אתה כבר בטוח בעצמך מספיק כדי להחליט שאתה לא נשאר רק באקדמיה?
"אומר בצניועת שאני בטוח בעצמי וביכולות שלי. גם בעונה הפחות טובה בראשון לציון, היינו סביב 50%, עם פציעות. אני בטוח במה שאני מביא, יודע מה סדר העדיפויות שלי, יודע שחשובה לי המשפחה שלי וחשוב לי לעשות דברים נוספים. אני לא מתרגש, גם אם זה אומר לוותר על הצעות והזדמנויות לאורך הדרך ששוות יותר מבחינה כלכלית. אני במקום טוב".
- אם תבוא הצעה מאחת הקבוצות הגדולות והעשירות, תיקח אותה?
"אני אוהב את מה שאנחנו עושים פה. חלק מההצלחה שלנו זה החיבור מעבר לכדורסל. בארץ הכל רלוונטי. אני לא אעזוב את הילדים שלי ואלך לאמן באיטליה. זה לא יקרה, לא משנה מה תהיה ההצעה הכספית. זה סדר העדיפויות שלי. אבל מיפית נכון. כאן בארץ, אם תהיה הצעה מתישהו, אולי ארצה את זה".
- כשחקן לא זכית להיות בקבוצה שנלחמת באמת על תארים.
"זה אחד הדברים שהכי חסרים לי. רציתי להיות חלק ממרדף ריאלי אחרי תארים. יש לי הישגים של פיינל פור וגמר גביע, אבל לא זכיתי לתארים. כמאמן זה עובד יותר טוב. כעוזר לקחתי אליפות עם ראשון לציון. אני מרגיש חלק משמעותי ממה שעשינו שם, ובמבט קדימה אני רוצה להיות חלק מהמקומות האלה שנאבקים על תארים".
כמעט כל מי שמדבר על מכבי רמת גן אומר שהיא קבוצה מאומנת וממושמעת, וברנר מעריך את הפרגון. "זה אומר עלינו כמועדון שאנחנו מכוונים גבוה. אנחנו לא באים למכבי תל אביב ואומרים שאנחנו שווים אליה, אלא מסתכלים ריאלית ושואפים למצוינות עקבית. הרימו גבה כשבעונה שעברה אמרנו שאנחנו רוצים להיות בטופ 6, ועכשיו אנחנו שואפים להישאר שם באופן עקבי ולא להיות משהו חולף.
"יש שילוב של שאיפות ראשי המועדון עם מה שקורה בחדר ההלבשה. אנחנו מאמינים שאנחנו שווים יותר. לא הצלחנו להשאיר את כל מי שרצינו מהעונה שעברה, אבל ביחס לקבוצות אחרות השארנו יותר, ומבחינתי זה משמעותי. בין חלק מהשחקנים יש הבנה עיוורת וכימיה. הם יודעים לוותר מעצמם, ונהנים מעקביות ובגרות. אנחנו מספיק טובים, אבל גם צנועים מספיק כדי להבין שבכל ערב נתון מישהו אחר צריך להרים את עצמו. אם זה אדם אריאל, רועי הובר, קנדל מקולום או הרבה פעמים אמין סטיבנס. כל עוד הקבוצה במקום הראשון מבחינת כולם, השמיים עבורנו הוא הגבול".
- אתה רושם את ההצלחה הזאת כשברוטציה יש גם שחקנים פחות נוצצים כמו בניה סרור, דורי סהר ויהל מלמד.
"זו מחמאה גם עבורם. הם חבר'ה מוכשרים, צעירים שמהיום הראשון יודעים שהתפקיד שלהם זה לעבוד קשה ולהיות מוכנים, ומבינים שלפעמים לא תהיה הזדמנות והם לא יעלו על המגרש, אבל ברוב הזמן כן. הם יודעים מה נדרש מהם כדי להישאר על המגרש עוד ועוד. אם לאדם נתפס הצוואר במשחק מול בני הרצליה, אנחנו לא מתרגשים כצוות אימון כי דורי יודע שהוא צריך להיות מוכן, אז במקום שישחק 5 דקות הוא משחק 25 ואף אחד לא ממצמץ. יש ימים שבהם הם לא חלק מהרוטציה, והציפייה מהם היא להישאר חיוביים ואנרגטיים מהספסל. זה קשור לצניעות ורצון להיות חלק ממשהו צומח. אני סומך על דורי, יהל ובניה שייתנו משחקים גדולים השנה".
ברמת גן לא שכחו את מה שקרה רק לפני שבועיים, כשהקבוצה נאלצה לשחק ברבע גמר גביע המדינה, פחות מ-48 שעות לפני ההפסד הגורלי לסומבטהיי. "כולם הפסידו ממה שקרה בגביע. היה נכון בשביל כולם להפריד בין המשחקים. הסכמנו לשחק בק טו בק בליגה. אין לי ספק שזה היה יוצר משחק שונה לחלוטין. אני לא כועס על אף אחד, אני באמת חושב שאנחנו ספורטאים, וצריכים לעמוד באתגרים. ניסיתי להיאבק לפני זה, אבל כעס לא ישרת אותי או אותנו. הכדורסל קצת הפסיד במשחק הזה".
- הקבוצה שלכם די השתנתה לקראת סוף העונה שעברה. למדתם מזה לקח?
"השאיפה שלי היא לשמר את הסגל הקיים ולהשתפר. אם תהיה הזדמנות, נעשה את זה. ואם לא, נמשיך ככה. בשנה שעברה היו אילוצים. אייזיאה מיילס היה סוג של בחירה, לקנדל הייתה פציעה משמעותית. הוא חלק משמעותי ממה שאנחנו עושים. ברגע שהוא ובניה נפצעו, ובניה היה מאסט מבחינה הגנתית, 40% מהחמישייה לא היו. חיפשנו זר בנרות, והיו לנו שניים חתומים, התבחשבנו עם זה. אלה דברים שקורים, ונקווה שהשנה נישאר מספיק בריאים. יש עוד דרך ארוכה".
הערב (ראשון, 20:50) רמת גן תרצה לעשות משהו שלא עשתה מאז דצמבר 2007 - לנצח את מכבי תל אביב בליגה. הניצחון ההוא, לפני 17 שנים, הוביל לפיטוריו של קטש מהמועדון הצהוב. ברנר שיחק אז 30 דקות ותרם 5 נקודות, 5 ריבאונדים ו-6 אסיסטים. "אחת המטרות שלנו כשעלינו לליגת העל הייתה לנצח את כולם. מכבי זה האיקס האחרון שנותר לסמן. זה תלוי במשחק ספציפי ואיך אנחנו באים בערב נתון. אני בטוח שאנחנו יכולים להתחרות בכולם. אנחנו לא צריכים לשחק מושלם, אבל צריכים לסמן וי במספיק מקומות כדי שיהיה לנו סיכוי לנצח בסוף.
"אין לי הסבר למה נגד מכבי זה יותר קשה. לא חושב שהפועל ירושלים או הפועל תל אביב פחות טובות. מול ירושלים היה ברור לנו שנהיה שם בסוף. אנחנו לא באים נגד מכבי ואומרים שאנחנו שווים בין שווים, אבל מאמינים שאנחנו יכולים לנצח. זה יקרה מתישהו".
- מה המטרה שלכם לסוף העונה?
"לסיים רביעי בליגה זה אתגר גדול, וחצי גמר הפלייאוף הוא השאיפה. אנחנו רואים את האזור שלנו, וקל זה לא יהיה. עד עכשיו זה לא היה פשוט. אנחנו רוצים להיות שוב בליגת האלופות, והלוואי שנוכל לארח בישראל. אנחנו רוצים לחיות במדינה נורמלית, ושהחטופים שלנו יחזרו. יש דברים יותר חשובים מכדורסל. אנחנו ספורטאים, וגם השנה לא בכינו ולא התלוננו. התמודדנו בצורה טובה, נקווה שלא נצטרך שוב".