"בתום עונת 1997/8 בבני יהודה קיבלתי החלטות אישיות גרועות. "מבחינתי, הן לא היו טובות ככדורגלן בליגה הלאומית. הכסף הגדול פיתה אותי, והייתי חסר ניסיון ובלי מי שיכוון אותי מבחינה מקצועית וכלכלית. היו לי הצעות כספיות גבוהות מקבוצות בליגות השנייה והשלישית, ובחרתי ללכת אחרי הכסף הגדול, לכאורה. בליגות הנמוכות היה קל יותר מקצועית, ושם הפכתי לשם גדול, בניגוד לאתגר של לרדוף אחרי חלוצים בליגת העל. אבל לא בוכים על החלב שנשפך. מה שהיה נעשה, והיום זה נשכח. הכדורגל והקריירה קודמים לכסף".
יניב עופרי שחגג רק לפני שלושה שבועות את יום הולדתו ה-50, מתגורר היום בגבעתיים, בשכונת בורוכוב: "אבא שלי, שלום ז"ל, ואמא שלי, בת שבע שתיבדל לחיים ארוכים, גידלו אותנו, ארבעה בנים. אני הצעיר מביניהם, נולדתי ב-25 בדצמבר 1974, ובחודש שעבר חגגתי 50. גדלנו סמוך לאצטדיון הכדורסל ביד אליהו. למדתי בבית הספר היסודי עץ ציון ברמת ישראל ובתיכון עירוני א', שהיה אז יוקרתי מאוד. אחרי שנתיים נאלצתי לעזוב בגלל הכדורגל וההופעות בנבחרות הנערים והנוער. עברתי ללמוד בבית הספר המקצועי מקס פיין, שם הייתי בכיתה עם רונן פייגנבויים, הבן של שייע האגדי. יחד זכינו במשך שנתיים באליפות הכדורגל של בתי הספר התיכוניים."
על תחילת דרכו בכדורגל הוא מספר: "עד גיל 10 שיחקתי כדורגל ברחובות השכונה ובבית הספר, שם בלטתי במיוחד. בגיל 10 הצטרפתי למחלקת הנוער של שמשון תל אביב בעצת פנחס צבי, שהיה מראשי הקבוצה וגם אח של אמא שלי. הוא שכנע את ההורים שלי לתת לי צ'אנס ולהכניס את הכדורגל לחיי. לפני שנה פנחס צבי הלך לעולמו. בגיל 13 יוסף מירמוביץ' זימן אותי לנבחרת האפרוחים. זה היה רגע מרגש מאוד עבורי, שהוביל להשקעה גדולה יותר באימונים ובהבנת המשחק."
עופרי נזכר בסיפור מיוחד מקישינב, במסגרת מוקדמות אליפות אירופה באוקטובר 1990. נבחרת הנערים של ישראל שיחקה מול נבחרת ברית המועצות בעיר קישינב שבמולדובה, תחת המאמן גדעון גיגי כהן. "לפני המשחק," הוא מספר, "גיגי כהן סיפר לנו בהתרגשות על העיר קישינייב, שהייתה זכורה לשמצה לעם היהודי בגלל הפרעות הקשות שאירעו בה ב-1903, בחסות השלטונות. על הפרעות האלה כתב ביאליק את יצירותיו המפורסמות 'בעיר ההריגה' ו'על השחיטה'. בנבחרת ישראל שיחקו אז בין היתר אלי אברבנל, פליקס שאשא, אופיר קופל, חיים חג'ג' ואחרים."
על האווירה במשחק הוא מספר: "מזג האוויר היה קפוא, אפס מעלות. שיחקנו עם כפפות וגרבונים מיוחדים. למרות הקור, הגיעו למשחק אוהדים רבים, ורובם עודדו דווקא את נבחרת ישראל. במולדובה לא אהבו את השלטון הרוסי. המשחק הסתיים בתיקו 1:1, ואת השער שלנו כבשתי אני. זה היה תיקו מרגש מאוד, עם כותרות גדולות בישראל למחרת. בסיום המשחק כבר לא הרגשנו את הקור - היינו מלאי חום וסיפוק מהתוצאה."
המשך המסע היה מרגש לא פחות: "כעבור שבועיים אירחנו את נבחרת הונגריה באצטדיון הרצליה מול קהל רב, וכבשתי את שער הניצחון 0:1. כעבור שלושה חודשים ניצחנו את הונגריה בבודפשט 0:1 משער של אופיר קופל. אבל במשחק הגומלין בהרצליה במרץ 1991, לעיני קהל ענק ומעודד, הפסדנו לברית המועצות 0:1. זו הייתה מכה כואבת במיוחד, שהשאירה אותנו מחוץ לאליפות אירופה, הכי קרוב שהיינו."
כשנשאל על המשך דרכו בנבחרות ישראל, הוא משיב: "שיחקתי בנבחרות של המאמן אמנון רז ובנבחרת הצעירה עד גיל 21 תחת יצחק שום. טסנו לניו יורק לטורניר מיוחד לציון 50 שנה להתאחדות לכדורגל. ניצחנו את ארצות הברית 0:2, משערים של שי הולצמן ושלי."
ומה לגבי השירות הצבאי? "שירתתי בחיל המודיעין בגלילות הרצליה," הוא משתף. "הייתי קונדיטור במטבח, ועד היום אני מומחה בהכנת עוגות. מפקד הפלוגה שלי היה שינו זוארץ, כיום יו"ר ההתאחדות לכדורגל. זכינו באליפויות הכדורגל של חיל המודיעין, ושינו עזר לי מאוד במהלך השירות. עד היום, כשאנחנו נפגשים, עולים זיכרונות מהימים ההם. המפקד הישיר שלי היה מוטי פדידה, אוהד כדורגל שאפשר לי לצאת לאימונים ולמשחקים עם קבוצת שמשון תל אביב."
"עליתי לקבוצה הבוגרת של שמשון בגיל 16, כשהקבוצה כבר הייתה בליגה הארצית. בעונת 1991/92 נעשה ניסיון לעלות לליגה העליונה עם רכש מרשים כמו יוסי מדר, אדורם קייסי, שחזר מהקבוצה להפועל פתח תקווה ומשם המשיך למכבי חיפה ולנבחרת ישראל, ומנשה שמעונוב, שהגיע ממכבי תל אביב ושיחק לצד אחיו אפרים. בקבוצה שיחקו גם מומו מזרחי, יפתח הלוי ואחרים. המשחק האחרון בעונה התקיים באצטדיון בהרצליה מול עשרת אלפים צופים, רובם אוהדי בית"ר ירושלים, בעונת החזרה של אלי אוחנה מאירופה. היינו חייבים לנצח, אבל המשחק הסתיים בתיקו 0:0. בית"ר ירושלים עלתה יחד עם הפועל חיפה, ואילו שמשון החלה את דרכה להיעלמותה. בעונה הזו כבשתי 10 שערים ונבחרתי לתגלית העונה."
הוא מספר על המשך הדרך בשמשון: "נכון, הקבוצה נתקעה במרכז הטבלה של הליגה הארצית והעניין סביב המועדון דעך. בעונת 1994/95 כבשתי 19 שערים, והייתי מלך השערים של הליגה הארצית יחד עם יוסי גורדנה. מתוך 39 שערי הקבוצה כולה, 19 היו שלי, אבל זה הספיק רק למקום העשירי בטבלה."
ההמשך היה בהפועל פתח תקווה: "סיימתי את החוזה שלי בשמשון תל אביב וקיבלתי את כרטיס השחקן לידיי. הפועל פתח תקווה בבעלות מאיר שמיר, עם היו"ר ליאור שחר, חתמה איתי על חוזה של 60 אלף דולר ומענק כספי נאה. בפתיחת העונה הלך לי מצוין עם החולצה מספר 7. במשחקי השני בקבוצה כבשתי שלושער נגד הפועל ראשון לציון, גול ניצחון 0:1 בדרבי מול מכבי פתח תקווה, ועוד שלושער מול בני יהודה. בסך הכול כבשתי 8 שערים בעשרה משחקים. הפועל פתח תקווה סיימה את העונה במקום השני אחרי בית"ר ירושלים, מה שהבטיח לנו מקום באירופה."
בתקופתו בקבוצה הכיר את אשתו דפי: "ראיתי את דפי מחוץ למסעדה בתל אביב, ניגשתי אליה וכך זה התחיל. התחתנו ב-1997, כשהייתי שחקן בהפועל פתח תקווה. החתונה נערכה באולמי 'דל וינו', שהיו בבעלות איציק ברינג, אוהד ומקורב למועדון. הזמר בחתונה היה אייל גולן, אז בתחילת דרכו. דפי עוסקת במחקרים קליניים בחברת תרופות, ויש לנו שלושה ילדים - הבכור אופיר בן 26, שממנו אנו ממתינים לנכדה, אורין בת 24 ומעיין בת 15."
כשעופרי נשאל על תשומת הלב בטלוויזיה הוא מחייך: "היום, אחרי כל גול של ערן זהבי, המצלמות רצות ליציע לצלם את אשתו חוגגת. אז, אחרי כל גול שלי, הטלוויזיה תמיד התמקדה בדפי הנהדרת חוגגת ביציע."
הוא נזכר במשחק בגביע אופ"א תחת ניר לוין: "שיחקנו מול פלורה טאלין, שהייתה אז למעשה נבחרת הכוכבים של אסטוניה. ניצחנו 1:2 משערים שלי ושל מוטי קקון. אין היום בישראל חלוץ סקורר כמו 'העיט' קקון. בהמשך הטורניר שיחקנו נגד ראפיד וינה, אבל לא הצלחנו לעבור אותם, בין היתר בגלל החמצת ענק שלי."
התחנה הבאה הייתה בני יהודה: "עזבתי את הפועל פתח תקווה באמצע עונת 1997/98 ועברתי לבני יהודה תחת המאמן יעקב גרונדמן. הקבוצה נאבקה על ההישארות בליגה העליונה. במשחק נגד הפועל באר שבע סיימנו בתיקו 1:1 משער שלי, ובמחזור האחרון ניצחנו, מה שהוריד את באר שבע ליגה. זה היה משחק בלתי נשכח שבו יוסי בניון כבש בתוספת הזמן וחגג בצורה סוחפת, אבל בסופו של דבר, אחרי הניצחון שלנו, הוא סיים את המשחק בבכי קורע לב. בני יהודה עברה את באר שבע בנקודה אחת בלבד."
על ההחלטה לעבור לליגות הנמוכות, מספר עופרי: "זו הייתה החלטה רעה מבחינתי. עברתי להפועל רמת גן, צפרירים חולון, הפועל עכו, אחי נצרת, הפועל קריית שמונה, הפועל איכסל, הפועל לוד, ובסופו של דבר סגרתי מעגל בבית"ר שמשון תל אביב, שם פרשתי בגיל 33. אני חייב לציין את ההצעה שקיבלתי מאיזי שרצקי לעבור להפועל קריית שמונה. זו הייתה הצעה מפתה מאוד - 300 אלף שקלים ומעבר עם המשפחה להתגורר בצפון בקיבוץ עמיר. אלו היו ימים ותנאים שהרגישו כמו באירופה."
ומה לגבי כדורגל אחרי הפרישה? "בהחלט כן. אחרי הפרישה, הקמתי בית ספר פרטי לכדורגל לילדים ונערים ביישוב רמת ישראל. לפני מספר שנים התחברתי לראשי הפועל כפר שלם, אביחי יחיא ואיתן אהרון, אנשים שמלאים באהבה לכדורגל. העברתי את כל בית הספר לכפר שלם, למחלקת הנוער הרחבה במקום, שבה 10 קבוצות המשחקות בליגות. אני מאמן את קבוצת נערים ב', והקבוצה הבוגרת, שאותה מאמן נועם שוהם, מנסה לעשות היסטוריה ולהעפיל לליגת העל בעזרת השם."