"הגעתי לפגישה עם הנהלת הפועל חיפה, יחד עם המלווה שלי ששידך לי את המועדון. הם הציעו לי 200 לירות לחודש. לא הבנתי מה זה חוזה כספי, אבל המלווה שלי נתן לי מכה קטנה בכתף ואמר לי לקחת את הכסף. חתמתי על ההסכם ולפי מנהג התקופה ההיא בישראל, כרטיס השחקן שייך למועדון והם בלעדית יכולים לנהל לי את הקריירה. השכירו לי דירה בקריית מוצקין ונתנו לי במתנה אופניים 'חרש אופן' ישנות כדי להגיע בהם לאימונים שנערכו במגרש הכדורגל בקריית חיים".
הדובר הוא אבה גינדין, מכוכביה הגדולים של הפועל חיפה בשנות ה-60 וה-70. הוא נשוי בפעם השנייה. מאשתו הראשונה יש לו שלושה ילדים - שני בנים ובת - ותשעה נכדים: "עכשיו אני נשוי באושר ואהבה לרחל המתוקה, בת מושב ארבל. יש לנו שני ילדים ונכדה".
אביו יעקב נולד ברוסיה, וכחייל נשלח לשרת בפינלנד שהייתה אז תחת רוסיה, הוא מספר, "בזמן השירות שלו אישרו לאבא על פי הסכם שאחרי השחרור מרוסיה להישאר בפינלנד. אמא חנה היא מפולין, הכירה את אבא דרך שידוך ובאה ברכבות מפולין להלסינקי שם נישאו. נולדו שני ילדים, אחותי מטילדה הבוגרת ממני ואני, יליד 24/12/1945. להורים הייתה חנות קטנה, שלא פרחה כלכלית והיו לנו קשיים בפרנסה. הקהילה היהודית עזרה לנו, ואני נשלחתי ללמוד רחוק מהבית בעיירה אקנס, שם גם התגוררתי. אבא הלך לעולמו כשהייתי בן 9, כל העול בפרנסה נפל על אמא".
בגיל 7 החל לבעוט בכדור: "זה היה בבית הספר באקנס. בפינלנד משחקים כדורגל רק בקיץ, בחורף הקר והקפוא משחקים באולמות כדוריד והוקי קרח. אהבתי כל נושא הקשור בספורט, אבל יותר מהכול את הכדורגל. יהדות וישראל? "כמעט שלא ידעתי כלום, היינו מנותקים. רק בגיל 13 הקהילה היהודית בהלסינקי קרבה אותנו ועזרה לערוך לי את טקס הבר מצווה".
הוא החל את דרכו במכבי הלסינקי: "לקהילה היהודית בבירת פינלנד הייתה קבוצת כדורגל, בה התחלתי לשחק. בגיל 16 הקהילה היהודית הביאה בשכר את מאמן נבחרת הנוער של פינלנד לאמן את מכבי הלסינקי. הוא הודיע לי כי בכוונתו להזמין אותי לנבחרת הנוער של פינלנד, אבל אז כבר אנשי קשר דאגו שאגיע למדינת ישראל, לקיבוץ עין השופט שם כבר התגוררה אחותי מטילדה. הופקד בידי מכתב פנייה אל מנהלי מכבי תל אביב. ביקשו ממני להגיע לשם ולהיבחן במועדון המפורסם. לא ידעתי מרוב תמימות איך להתנהל, תל אביב הייתה אז רחוקה".
המעבר להפועל חיפה קרה בזכות קשר מקרי: "היה אדם מקריית מוצקין שהיה נשוי לבחורה מפינלנד, דיברתי איתו. הוא היה קשור לאנשי ההסתדרות בחיפה. הוא דאג לשלוח לעין השופט את גזבר הפועל חיפה, ששוחח איתי. כבר בשבת הוא שלח לקיבוץ מונית להשתתף באימון הפועל חיפה באצטדיון בקריית אליעזר. הגעתי לאימון לבנבן, לא ראיתי בפינלנד שמש, כאן כולם היו שזופים מהשמש החמה. המאמן היה מינדה יובאנוביץ', שבחן אותי במסירות ונגיחות. הוא העלה אותי בהרכב במשחק אימון פנימי של הפועל חיפה".
על החוויה במשחק האימון הראשון הוא משתף: "בתחילת המשחק השחקנים לא ספרו אותי, לא מסרו לי בכלל. אבל כשהכדור היה אצלי, בעטתי לשער ממרחקים של 30 מטר ויותר. בעיטות פגז שגרמו לאוהדים שהיו ביציע לקרוא מספר פעמים 'וואו וואו'. זה הרשים את יובנוביץ', שביקש מההנהלה להחתים אותי על חוזה במועדון".
היו לו קשיים בשלב הראשון להשתלב בהרכב: "היו לי קשיים בשפה העברית. בעמדת הקיצוני הימני שיחק אז ויקטור יאנג". הוא מוסיף בהומור על המושג גליץ': "כבר בפינלנד למדתי איך עושים 'גליצ'ה'. הבאתי את הגליצ'ה הפופולארית בפינלנד לישראל. מוצי ליאון ודוד פרימו עשו זאת במקביל, אבל בצורה שונה".
את המשחק הראשון בקבוצת הבוגרים הוא קעקע בזכרונו: "עונת 1964/5, משחק כזה אי אפשר לשכוח לעולם. יצאנו למשחק חוץ במכתש בגבעתיים נגד הפועל ר"ג. הובסנו בתוצאה 0:5. זה היה גם המשחק האחרון של השוער שלנו ארנון רוקמן בהפועל חיפה".
הוא נזכר גם במפגש מיוחד עם ליאון: "בעונת 1965/6 הפועל חיפה ארחה ברבע גמר גביע המדינה את מכבי יפו. שיחקתי כחלוץ, ליאון היה המגן מולי. עשינו אחד על השני גליצ'ה חזקה מאוד, עפנו כמו מטוסים הרחק אחד מהשני. מוצי היה מגן נוקשה ומהיר במיוחד". על התגובות לגליצ'ים באותה תקופה הוא אומר: "חחח, בהתחלה אמרו או שאלו אותי אם אני סובל ממחלת הנפילה".
סיפור גמר גביע המדינה של 1965 מהדהד בזיכרונו: "בחצי הגמר נערך הדרבי הגדול נגד מכבי חיפה. הפועל הובילה 0:1, אבל השופט אוטו פריד הורה על פנדל לזכות מכבי. איציק אנגלנדר לא השלים עם ההחלטה, מחא כפיים לשופט ומיד הורחק מהדשא. את הפנדל בעט דני רום, הכוכב הגדול של מכבי, לחוץ. בגמר, בשל פציעה של ויקטור יאנג וההרחקה של אנגלנדר, עליתי בהרכב הפותח. ניצחנו בבלומפילד את שמשון תל אביב עם יעקב חודורוב בשער, 1:2, גביע המדינה עם חגיגה גדולה".
גינדין מתאר אירוע משנת 1966 שקיבל כותרת יוצאת דופן: "שיחקנו נגד מכבי תל אביב, בה שיחק השוער חיים לוין הגדול ז"ל. היה נהוג לכאורה שחלוצים מפריעים לשוערים לבעוט בעיטת שוער מהיד. לוין בעט, ואני הפרעתי לו בבעיטה שיצאה מהרגל גבוה גבוה. לפתע אני מרגיש שאני מתרומם למעלה בידיים האדירות של לוין שחנק אותי ועזב שאפול לדשא. השופט והקוונים לא ראו את המקרה, טיפלו בי ארוכות והתאוששתי. בשבועון 'העולם הזה' הייתה הכותרת 'החונק מבוסטון' עם תמונות מהמפגש הזה".
את אליפות אסיה לנוער הוא זוכר באכזבה: "ב-1965 התקיימה אליפות אסיה לנוער בטוקיו. המאמן מונדק שפר הגיע למשחק גביע המדינה של הפועל חיפה. הייתה בעיטה חופשית לנו ממרחק של 35 מטרים. את הבעיטות שלנו נהג לבעוט ליאון קיוביק, הטוב ביותר בתקופה ובעל בעיטה בעוצמה שלא הייתה אז. ליאון, שידע והכיר את הבעיטות שלי, אמר לי לבעוט במקומו. בעטתי בעוצמה אל בין החיבורים. שפר הבטיח לאחר המשחק שאוזמן לסגל לטוקיו. אבל מהפועל חיפה נבחרו ויקטור יאנג ואנגלנדר, ואני נותרתי בארץ מאוכזב מאוד. רציתי לייצג את ישראל".
הוא מתאר גם את הניסיון למכור אותו להפועל קריית אתא: "לאימון הפועל חיפה מונה אובה קלימצ'בסקי. היו לו בעמדת הקיצוני הימני את גודי גולדברג ואת ויקטור יאנג, והוא ביקש לוותר עליי בסגל ולמכור אותי להפועל קריית אתא. מי שהתערב במהלך היה איציק אנגלנדר, ששוחח עם ההנהלה והמאמן".
איציק אנגלנדר מוסיף על כך: "שוחחתי בעיקר עם המאמן קלימצ'בסקי. הבהרתי לו שלגינדין מגיע לצאת למחנה האימונים בגרמניה, בו הוא יראה אותו כי שחקן כמוהו לא שולחים הביתה. אני שמח שגינדין נותר והמשיך עוד מספר שנים בהצלחה רבה בקבוצה".
גינדין משתף כיצד הפך מחלוץ למגן ימני: "התקיים משחק ידידות נגד מכבי תל אביב. גודי גולדברג החרים את המשחק בשל מחלוקת כספית. פתחתי בהרכב, והמגן הימני שלנו, אהרון כהן, נגח כדור מקרן לרשת של תל אביב. בהמשך הוא חווה כאבי בטן והוחלף. אני ירדתי לראשונה לעמדת המגן הימני והייתי טוב מאוד. כשכהן ביקש לחזור למגרש, המאמן השאיר אותו בחוץ, ואני התחלתי קריירה חדשה ארוכה כמגן ימני".
חלוץ בית"ר ירושלים, ארצי בן יעקב, מספר: "שיחקתי נגד אבה גינדין. הפריצות שלו מאגף ימין והגבהות הכדור או הבעיטות שלו מרחוק היו מדהימות. היה לו גליץ' ארוך ויפה לעין, החלקה וחילוץ כדור ללא עבירה. היום זה היה מוביל את גינדין לכל מועדון גדול באירופה".
עונת השיא שלו הגיעה לאחר שבע שנים בקבוצה הבוגרת: "התאקלמתי בעמדת המגן הימני. שיחקתי מצוין בהגנה ובעזרה להתקפה, ואכן נבחרתי בעונת 1971/2 לכדורגלן העונה של ישראל".
בעונה העשירית בהפועל חיפה הגיעה הזכייה בגביע המדינה: "1974. מדור השחקנים שהיה שם כשהגעתי למועדון נותרו גרוס, אנגלנדר, וולאך ובניש. הדור החדש כלל את לוונטל, אינצ'י, ליפשיץ', בני אלון ועוד. שיחקתי בהגנה וזכרתי את האמירה שלי כששיחקתי בהתקפה - 'חלוץ או בחוץ'. ברבע הגמר ובחצי עברנו במשחקים כפולים את הפועל ומכבי תל אביב. בגמר ניצחנו את הפועל פתח תקווה בבלומפילד 0:1 מגול של יוסי ליפשיץ לשוער יצחק ויסוקר. באלוף האלופים הפסדנו למכבי נתניה 1:2".
הזימון לנבחרת היה רגע מכונן בקריירה: "המאמן אדמונד שמילוביץ' הזמין אותי לטורניר קדם הגביע העולמי בסיאול, דרום קוריאה. שיחקתי בחמישה מתוך שישה משחקים. אלפי האוהדים המקומיים התלהבו ויצאו מגדרם בכל גליץ' שעשיתי. הם לא הכירו ביצועים כאלו. במשחק האחרון הודחנו על ידי דרום קוריאה משער של צ'ה בום קון בדקה ה-109. אחרי שמילוביץ', הוזמנתי על ידי דוביד שוויצר למשחק ידידות נגד נבחרת אורוגוואי, בו הפסדנו בר"ג 1:2. זה היה המשחק השישי שלי בנבחרת והאחרון".
שנתיים לאחר מכן הגיע סיום הקריירה: "פרשתי מהפועל חיפה בתום עונת 1976. אימנתי בהפועל בית שאן ובמחלקת הנוער של בית"ר ירושלים. לפני שבע שנים החלפתי בניתוח ברך, ואני לא יכול לרוץ. אני עוסק ברכיבה על אופניים במשך שעות ארוכות, אהבתי הגדולה".
כשנשאל אם הוא הולך למשחקי כדורגל כיום, הוא עונה: "אוהד ורואה כדורגל מהספה בבית. אני אוהד את מכבי ואת הפועל חיפה. התקופה היום אינה מזכירה בכלום את הימים שאני שיחקתי כדורגל - מלחמה בעיר חיפה, הפועל הייתה הקבוצה המובילה בעיר. בן אחד שלי אוהד את בית"ר ירושלים, בן שני את מכבי חיפה. ובעזרת השם, שכל החטופים בעזה ישובו במהרה ובשלום חזרה לביתם".