עם הראש בקיר: התרסקות אמורים ביונייטד מדגישה את חכמת ליברפול

רובן אמורים מגיע הערב (ראשון, 18:30, ספורט1) להתארח באנפילד, וזה בדיוק הזמן להיזכר שהפורטוגלי היה אחד המועמדים המובילים להחליף את יורגן קלופ בקיץ האחרון. המאמן הגרמני הנערץ הודיע על כוונתו לפרוש בינואר שעבר, וליברפול החלה במשימת החיפושים אחרי היורש המתאים ביותר. צ'אבי אלונסו סומן כאופציה המועדפת, אבל הבאסקי הודיע במהרה כי יישאר בלברקוזן. השם הבא בתור היה אמורים, ובאפריל אפילו הופיעו בתקשורת ידיעות לפיהן הוא נבחר וסיכם לכאורה את תנאיו. השמועות הוכחשו והתבררו כלא נכונות. בפועל, ליברפול שקלה בכובד ראש וברצלינות את הבאתו והחליטה לוותר.

הסיבה המרכזית לוויתור הזה נעוצה בכך שהמערך הטקטי שיישם אמורים בספורטינג לא הלם את הסגל האדום במרסיסייד. הפורטוגלי דוגל במערך 3-4-3, ובליברפול לא רצו לבצע שינויים חדים מדי בהשוואה לשיטה של קלופ. לבסוף נבחר ארנה סלוט, והשיקולים מאחורי ההחלטה היו נכונים מאוד, כפי שניתן לראות על סמך התוצאות. האתגר בכניסה לנעליו הגדולות של קלופ היה קשה מאוד עד בלתי אפשרי על הנייר, אבל ההולנדי זוכה להצלחה מסחררת - בין היתר כי הוא לא זיעזע את המערכת אלא הכניס שינויים קלים ששידרגו אותה.

סלוט הוא לא קלופ, וגם לא מתיימר לחקות את קלופ. המשחק רגוע ומסודר יותר בקדנציה שלו, וזה מאפשר לשחקנים מסוימים למצות את הפוטנציאל שלהם טוב יותר - קרטיס ג'ונס, למשל, דיבר על כך פומבית. ובכל זאת, הוא בנה את הקבוצה שלו על יסודות מוצקים שכבר היו קיימים לפניו. קוראים לזה המשכיות. היא הייתה קריטית לדעת הנהלת ליברפול, ולכן אמורים לא הגיע לשם. השיחות עם הפורטוגלי הבהירו מעבר לכל ספק שהוא לא מאמין בהמשכיות. הוא רוצה ללכת עם הגישה שלו עד הסוף, והגישה הזו נפסלה באנפילד.

זו זכותו המלאה, כמובן. יש לו גם קבלות בתחום, והן מרשימות מאוד. באופן חריג למדי, הוא אף מתמחה בתיקון מיידי ויודע להיכנס לתפקיד תוך כדי העונה. במהלך 2019/20 הוא עשה זאת שלוש פעמים. בספטמבר 2019, מונה אמורים למאמן קבוצת המילואים של בראגה והשיג תוצאות מרהיבות. בדצמבר 2019, קידמה אותו בראגה למאמן הקבוצה הבכירה, וגם שם התוצאות היו אדירות מהרגע הראשון. אז ספורטינג שילמה תמורתו הון עתק של 10 מיליון יורו כדי להביאו לליסבון כבר במרץ 2020 כשהמועדון היה שקוע במשבר עמוק. היא לא הצטערה על כך, כי השיפור היה עצום מהמשחק הראשון, ובעונתו המלאה הראשונה הצעיד אמורים את האריות לאליפות שקטעה בצורת בת 19 שנה.

אמורים הוא עילוי, ואין עוררין על כך. זה הודגש עוד יותר במהלך העונה הנפלאה אשתקד, ובפתיחת העונה הנוכחית כאשר ספורטינג שלו דהרה עם מאזן מושלם בליגה הפורטוגלית והשיגה תוצאות אדירות בליגת האלופות, כולל 1:4 על מנצ'סטר סיטי בזמן שכבר היה ידוע כי המאמן בדרך למנצ'סטר יונייטד. הוא אדם כריזמטי מאוד שמקרין מנהיגות וידוע בפורטוגל ביחסי אנוש מעולים הוא יודע לזהות את נקודות החוזק של השחקנים, עוזר להם להשתדרג והופך אותם לכוכבים גדולים הרבה יותר. דוגמא מושלמת לכך היא הנסיקה של ויקטור יוקרש, שהגיע לספורטינג ב-2023 אחרי שנתיים טובות בקובנטרי בליגת המשנה, והפך לפתע לאחד הסקוררים האימתניים ביותר בעולם.

אפשר להבין, אם כך, מדוע הימרה עליו מנצ'סטר יונייטד כאשר הוחלט כי אין מנוס מפיטוריו של אריק טן האח באוקטובר. הגעתו של הפורטוגלי לוותה באופוריה לא מבוטלת, וגם עיתונאי זהיר כמו ברני רוני מ"הגרדיאן" הצהיר במאמר מנומק: "אמורים הוא הבחירה הנכונה, סוף כל סוף". הוא נחת על תקן המושיע שאמור להצעיד את השדים האדומים לעתיד טוב יותר אחרי תקופה ארוכה מדי של כישלונות מחפירים. וכעת, פחות מחודשיים לאחר מכן, האוהדים בוהים במציאות בפה פעור. איכשהו, המשיח החינני הזה מייצר בינתיים את הכישלון הכי מחפיר שניתן לדמיין.

6 הפסדים היו למנצ'סטר יונייטד בחודש קלנדרי אחד בדצמבר, וזה קרה לראשונה מאז 1930. היא הפסידה 3 משחקי ליגה ברציפות באולד טראפורד, וזה קרה לראשונה מאז 1979. טן האח הודח כי ההנהלה חששה שהקבוצה עלולה לאבד סיכוי כלשהו להיאבק על העפלה לליגת האלופות, וזו הרי היתה המטרה המוצהרת בקיץ. כעת אמורים מדבר בפה מלא על סכנת ירידה, והשדים האדומים אכן רחוקים 7 נקודות בלבד מהקו האדום. לעומת זאת, המרחק מצ'לסי במקום הרביעי עומד על 13 נקודות, ולכן השאיפות לשחק בצ'מפיונס ליג בעונה הבאה מתרכזות באפשרות לזכות בליגה האירופית. ביכולתה הנוכחית של הקבוצה, גם זה מרגיש לא ממש מציאותי. יש קונצנזוס מוחלט על כך שהבאתו של אמורים העמיקה נכון לעכשיו את המשבר.

למה זה קרה? במסיבות העיתונאים מדסקסים ללא סוף סיבה מהותית אחת לרצף התוצאות האומללות - המערך שלא מתאים לסגל השחקנים. אמורים משחק 3-4-3, וזו עובדה. השחקנים של מנצ'סטר יונייטד לא מתאימים כדי לשחק 3-4-3, וגם זו עובדה. שתי העובדות האלה לא מסתדרות ביחד. מכיוון שלא ניתן לשנות את הסגל תוך כדי העונה, וגם האופציות בחלון ההעברות בינואר מוגבלות יחסית, נשאלת באופן תדיר השאלה - מדוע מתעקש אמורים ליישם את השיטה למרות שחסרים לו הכלים הנכונים? לכך יש לפורטוגלי שני נימוקים.

הטיעון הראשון הוא פסיכולוגי ומנהיגותי. "אני לא יכול לזגזג כי אאבד את האמינות שלי בעיני השחקנים. אני צריך למכור את הרעיון שלי ולהאמין בו עד הסוף בעצמי, ורק כך הם ישתכנעו ללכת אחריי", הוא אומר. הטיעון השני הוא ספורטיבי. "המועדון החליף מאמן באמצע העונה כי הקבוצה לא השיגה תוצאות. מגוחך לדרוש ממני להתאים את עצמי לשיטה שלא עבדה בכל מקרה לפני שבאתי. לא אני צריך להשתנות אלא הקבוצה. המועדון רצה שינוי", מסביר אמורים.

שתי ההנחות האלה נשמעות הגיוניות, אבל אמורים מקפיד להוסיף אמירה נחרצת נוספת. "החתימו אותי בגלל הרעיון שלי, ואני מחוייב לו", הוא מכריז. בניגוד לשתי ההנחות הקודמות, זו הצהרה אבסורדית שמצביעה על ניתוק מהמציאות. כי אף אחד במנצ'סטר יונייטד לא החליט להחתים את הפורטוגלי בגלל נאמנותו למערך 3-4-3 שלו. אגב, יש קבוצות שמחפשות מאמנים שמשחקים במערך מסוים. בודו גלימט, למשל, מיישמת מאז הקמתה אך ורק את המערך 3-3-4, וזה תנאי סף לקבלת התפקיד. גם סגל השחקנים נבנה שם תמיד אך ורק לשיטה האהובה הזו. להנהלת מנצ'סטר יונייטד לחלוטין לא אכפת כיצד ישובצו השחקנים על הדשא, והיא לא הקדישה לכך מחשבה מינימלית. למעשה, זו בדיוק המצוקה כאן.

השדים האדומים בחרו באמורים כי הוא כריזמטי, כי הוא מצליחן, כי הוא הצליח לשקם את ספורטינג מהקרשים ולהפוך אותה לאימפריה, כי הוא ידוע ביחסי אנוש מעולים, כי הוא תורם לתרבות הארגונית במועדון ומשנה אותה, כי הוא משדרג שחקנים, כי הוא כבר הוכיח את עצמו כמי שמסוגל לתפקיד באופן חלק באמצע העונה. בקיצור, בגלל כל האיכויות אותן פירטנו כאן לפני כמה פסקאות. האיכויות האלה לא נעלמו, כמובן, אך בינתיים הן לא באות לידי ביטוי באולד טראפורד. ואחת הסוגיות המרכזיות שמונעת מהן לבוא לידי ביטוי היא ההתעקשות על שינוי המערך שהפך איכשהו לנושא החשוב ביותר עבור כולם.

אמורים הגיע למועדון עמוס בעיות. הן לא נוצרו באשמתו, אבל תפקידו הוא לנסות לתקן אותן. זה עדיין לא קורה, אבל באופן ביזארי הוא דווקא הספיק לייצר בעיה גדולה נוספת שלא היתה קיימת לפניו. ועם כל הכבוד להישגיו המרשימים במולדתו, הוא עדיין מאמן צעיר וחסר נסיון - בחודש הבא הוא יחגוג את יום הולדתו ה-40. לצד יתרונותיו הרבים, מסתבר שיש לו חסרון בולט - היעדר גמישות. הוא נחוש ללכת עם הראש בקיר, ורואה בכך את הערך העליון. בכך הוא שוגה, כי מערך טקטי שהיה יעיל במחוזות אחרים לעולם לא יכול להיות הערך בכל הסיטואציות האפשריות. יש בכדורגל דברים חשובים הרבה יותר.

להיות גמיש זה לא בהכרח לזגזג ולאבד את האמינות. להיות גמיש זה לא בהכרח להיכנע. להיות קצת גמיש ואפילו להודות בטעויות זה דווקא היבט משמעותי של מנהיגות אמיתית. קרלו אנצ'לוטי למד זאת על בשרו בתחילת הקריירה. כאשר אימן את פארמה בעונת 1996/97 הוא היה מקובע לחלוטין על מערך 2-4-4 ללא פליימייקר טהור ודחק את ג'אנפרנקו זולה לעמדת הקשר הימני כי שייכנס לשיטה. זה הוביל לסכסוך עם הגאון הקטן, וזולה עזב בטריקת דלת לטובת צ'לסי. זו גם היתה הסיבה לכך שאנצ'לוטי סירב בתוקף להחתים את רוברטו באג'ו בקבוצה, כשכל הפרטים כבר סוכמו. הוא לא רצה עושי משחק - וזהו.

רק כאשר הגיע ליובנטוס ועבד עם זינדין זידאן, לפתע נפל לו האסימון, והוא התאים את המערך לכישוריו של הצרפתי. לימים הוא סיפר עד כמה הצטער בדיעבד על יחסו המחפיר לזולה, ומאז הוא בנה את הקריירה המזהירה שלו בעיקר בזכות הגמישות. וכך, כאשר עזב קארים בנזמה את ריאל מדריד בקיץ 2023, שינה אנצ'לוטי את הכל כדי להתאים את המערך לכישוריו של הרכש החדש ג'וד בלינגהאם - וזכה באליפות ובליגת האלופות גם בלי חלוץ מרכזי קלאסי. קוראים לזה ניסיון חיים.

אז בכל הקשור לניסיון החיים, אמורים עדיין לא הגיע לבשלות. הוא מאמן מצוין, וסביר שצפויה לו קריירה מפוארת, אבל בנקודת הזמן הנוכחי אינו מתאים לכל קבוצה. הנהלת ליברפול הבינה זאת במהלך השיחות איתו, ובחרה נכון. הנהלת מנצ'סטר יונייטד כלל לא לקחה את הסוגיה הזו בחשבון כאשר הלכה על הפורטוגלי בכל הכוח, ועכשיו נדבר אמורים על כך שהקבוצה זקוקה למכת הלם כדי להבין את מצבה. לצערם של האוהדים, להלם הזה יש השלכות שליליות כרגע, ובעודו מתעקש על קישור דליל המאמן אפילו לא היה מסוגל להבין שאסור לעלות עם קאסמירו וכריסטיאן אריקסן מול מרכז המגרש הפיזי והאתלטי של ניוקאסל בדרך להפסד 2:0 במשחק האחרון של 2024.

עם המטען הזה מגיע אמורים למבצרו של סלוט כדי לפתוח את 2025, וצריך לקרות משהו חריג מאוד כדי שרצף ההפסדים שלו ייעצר דווקא אצל המובילה הדורסנית שמאמינה בהמשכיות ובגמישות.