באוקטובר האחרון בית הדין האירופי לצדק (ECJ) קיבל החלטה שתשנה את פני שוק העברות בכדורגל. בעקבות דיון במקרה לסאנה דיארה, החליט ECJ, שפיפ"א יהיה חייב לשנות את הסעיף ה-17 ברגולציות של ארגון הכדורגל העולמי על נושא העברות שחקנים (RSTP).
בפיפ"א רואים את ההחלטה, שבעצם קובעת שצריך לעשות שינוי מקיף בשוק העברות השחקנים, כ"הזדמנות לנהל דיון בקרב קהילת הכדורגל כדי לדבר ולהעריך שיפורים אפשריים למסגרת הרגולטורית הנוכחית", שבמילים אחרות אומר: "שוק העברות הולך להשתנות מקצה לקצה".
בימים אלו מתקיימים שיחות ודיונים בין עורכי הדין של פיפ"א, FIFPro (ארגון הכדורגלנים) העולמי, אופ"א, ה-ECA (ארגון המועדונים) ועוד גופים ומוסדות כדורגל אחרים - על גורל שוק העברות. כמות הפרשנויות להחלטה של ה-ECJ וההתנהלות של פיפ"א גדולה. אבל לקראת שוק העברות החורפי שנפתח שווה להבין מה יהיו השינויים המשמעותיים בהתנהלות הקבוצות אחרי הפסיקה - מאחר שככל הנראה מדובר באחד מחלונות העברות האחרונים במתכונת הנוכחית.
קודם כל, כדי להבין מה עשוי לקרות שווה להבין מה קבע ה-ECJ. מה שהם קבעו - בקצרה - זה ששוק העברות הנוכחי מגביל את חופש התנועה של כדורגלנים עם תשלומי פיצויים מוגדלים עבורם (שב-ECJ קובעים שמדובר ב"קנסות פיננסים חמורים"). בנוסף, הם טוענים שחוקי פיפ"א מאפשרים לה להתנהל כמונופול בתעשיית הכדורגל ובכך היא פוגעת בדינמיקה התחרותית של שוק הכדורגל. ב-ECJ תומכים ב"יציבות חוזית" של צוות השחקנים ודורשים "לקחת בחשבון מקרים אינדיבידואלים" בהקשר של מעמדו של העובד (הכדורגל) במקום עבודתו (קבוצתו) - כלומר כן בעד שוק העברות אבל לא במתכונתו הנוכחית.
בקצרה, ב-ECJ טוענים שסכומי העברה כיום אינם חוקיים במסגרת הרגולטורית הנוכחית כי הם "מונעים מוביליות של עובדים" ו"פוגעים בדינמיקה התחרותית של הכדורגל". ב-ECJ הסתמכו על מספר מחקרים ודעות של מומחים לשוק העברות - סוכנים, גופי מחקר ואנשי כדורגל. בבית המשפט הגבוה לצדק באירופה לא כופים חוקים חדשים אבל כן ביקשו מכל המעורבים בשוק הכדורגל לדון על חוקי העברות כדי להתאים אותם לחוקי האיחוד האירופי למעבר חופשי של עובדים.
מה המשמעויות של פסיקה זו בעולם האמיתי? ייתכן שנראה שחקנים שיכולים לסיים את החוזה שלהם בצורה חד צדדית ביתר קלות, זה עשוי להוביל לשינויים אסטרטגיים של מועדונים - באיך הם מגדלים שחקנים, מחתימים שחקנים ובמה הם מחליטים להשקיע. ייתכן שנראה יותר כוח עובר לשחקנים - מה שיאפשר להם להרוויח יותר במועדונים שיכולים להחזיק אותם אצלם פחות זמן.
האם סכומי העברה ייעלמו? סביר להניח שלא - אבל ככל הנראה הם ירדו באופן משמעותי ומועדונים שהמודל העסקי שלהם תלוי בפיתוח ומכירת שחקנים, עשויים לסבול מכך מאוד. ייתכן מאוד שיגיעו לסיכומים על "תקרת" העברה או שתהיה הצמדת מחיר השחקן לסכום שהוא מקבל בחוזה שלו (לפי סעיף "וובסטר" ברגולוציה של פיפ"א, שחקן מעל גיל מסוים "שווה" לקבוצתו את הסכום שנשאר בחוזה שלו - ולכן מחירו עומד על שווי שארית חוזהו). אבל מה שבטוח זה שאנחנו צפויים לראות שינוי משמעותי בדינמיקה של חלון העברות בשנים הבאות וסביר מאוד להניח שזה ישנה באופן דרמטי את הפעולות של הקבוצות בחלונות העברות הבאים.
איך נראתה הדינמיקה עד כה? בעשור האחרון, לפי בדיקת CIES Football Observatory, קבוצות בפרמיירליג הוציאו סכום של 11.6 מיליארד יורו נטו (כלומר הוצאה מינוס הכנסה). זה כל כך הרבה יותר מכל ליגה אחרת ומלמד על איך הפרמיירליג הפכה לשואבת הכישרונות המשמעותית ביותר בעולם הכדורגל.
רק ליגה אחת נוספת באירופה עם הוצאה נטו של מיליארד יורו או יותר בשוק השחקנים (הסריה A עם הוצאה נטו של 1.46 מיליארד יורו). שתי הליגות האחרות שהוציאו יותר ממיליארד יורו יותר מאשר הכניסו בשוק העברות השחקנים היו הליגה הסעודית (1.82 מיליארד יורו) והליגה הסינית (1.36 מיליארד יורו).
לשם השוואה, הליגה הספרדית הוציאה סכום נטו של 749 מיליון יורו בלבד וקבוצות הבונדסליגה הוציאו סכום של 561 מיליון יורו בלבד - שזה מעט מעל קבוצות ה-MLS האמריקאית (468 מיליון יורו) והליגה הקטארית הבכירה (429 מיליון יורו). אגב, הליגה הצרפתית הבכירה רשמה רווח נטו בשוק העברות השחקנים (270 מיליון יורו).
יש לציין שרוב הליגות בעולם רשמו הכנסה נטו (כלומר רווח) בשוק העברות - כולל ליגת העל הישראלית (70 מיליון יורו). אבל מעל כולן זו הליגה הפורטוגלית הבכירה שרשמה הכנסה נטו של 2.39 מיליארד יורו בשוק העברות השחקנים - הרבה מעל הליגה הברזילאית (1.49 מיליארד יורו) ומעל הליגה האירופאית הכי קרובה אליה במובן הזה, הליגה ההולנדית (1.49 מיליארד יורו).
גם הצ'מפיונשיפ האנגלית רשמה הכנסה נטו די גדול (1.48 מיליארד יורו), שזה יותר מהליגה הארגנטינאית הבכירה (1.29 מיליארד יורו) והליגה הבלגית הבכירה (1.10 מיליארד יורו) - מה שמלמד מה הקרבה לפרמיירליג עושה למודל כלכלי של ליגות אחרות.
הליגה הפורטוגלית הרוויחה כל כך הרבה מאחר שמכרה את השחקנים ישירות לחמש הליגות הבכירות בכלל ולליגה האנגלית בפרט. ליגת העל רשמה רווח בעיקר בזכות העובדה ששחקנים נמכרים לליגה בסכומים קטנים מאוד (אם בכלל). הדינמיקה הזו של שוק העברות השחקנים הובילה אותנו למצב הנוכחי.
ומה המצב הנוכחי? 7 מ-10 הסגלים הכי יקרים (שנבנו בסכומי העברות הכי גדולים) הם של קבוצות פרמיירליג - כולל הסגל היקר ביותר שאי פעם נבנה, צ'לסי - 1.263 מיליארד יורו שהושקעו בשחקנים שנמצאים כיום בסגל של הקבוצה. במקום השני מנצ'סטר יונייטד (1.038 מיליארד יורו), במקום השלישי מנצ'סטר סיטי (1.017 מיליארד יורו) ובמקום הרביעי והחמישי ארסנל (798 מיליון יורו) וטוטנהאם (787 מיליון יורו).
פריז סן ז'רמן (772 מיליון יורו) היא הלא אנגלית הכי גבוהה ברשימה הזו ומיד אחריה ליברפול (735 מיליון יורו), ריאל מדריד (720 מיליון יורו) וניוקאסל (683 מיליון יורו). יובנטוס סוגרת את העשירייה הראשונה עם סגל שנבנה ב-626 מיליון יורו. העדות לכך שלא רק הצמרת האנגלית נהנתה מההכנסות שאיפשרו לה לבנות את הסגלים היקרים באירופה היא העשירייה השנייה בה יש יותר קבוצות אנגליות מאשר קבוצות ספרדיות וגרמניות ביחד.
בעשירייה השנייה יש את אסטון וילה (475 מיליון יורו), ברייטון (433 מיליון יורו), וולבס (426 מיליון יורו), ווסטהאם (414 מיליון יורו) ונוטינגהאם פורסט (398 מיליון יורו). לליגה הספרדית יש רק שתי נציגות בעשירייה השנייה - אתלטיקו מדריד (496 מיליון יורו) וברצלונה (461 מיליון יורו) ולבונדסליגה גם יש רק שתיים (באיירן מינכן - 496 מיליון יורו ור.ב לייפציג - 410 מיליון יורו).
הקבוצה הנוספת בעשירייה הראשונה? אל-אלי הסעודית (485 מיליון יורו). בעשיריה השלישית יש יותר איטלקיות, גרמניות וצרפתיות אבל בורנמות' (364 מיליון יורו) עדיין מעל אינטר מילאן (364 מיליון יורו), דורטמונד (318 מיליון יורו) ומונאקו (298 מיליון יורו) - בעוד שקבוצות כגון לסטר סיטי, קריסטל פאלאס וסאות'המפטון נבנו ביותר כסף מאשר קבוצות פאר אירופאיות כגון מארסיי, רומא, לברקוזן וליון.
ושוב, זה רק "הגיוני" - כל קבוצה כזו מכניסה יותר כסף מזכויות שידור מאשר כל קבוצות הליגה הולנדית ביחד ולידס יונייטד, היורדת מהפרמיירליג, הכניסה בעונה שעברה 64% יותר מזכויות שידור מאשר אלופת גרמניה, לברקוזן. לא משנה מה יקרה בבתי המשפט ובחדרי הדיונים,
הפרמיירליג צפויה לשמור על הדומיננטיות שלה בכלכלת השחקנים מאחר שתוכל להציע לשחקנים את השכר הגבוה ביותר. ייתכן גם שלקבוצות האנגליות יהיה עוד יותר קל להביא שחקנים מליגות שונות בגלל שינויים ברגולציה - מה שיוביל לכך שהקבוצות מפורטוגל, הולנד וצרפת ירוויחו פחות מסחר בשחקנים.
יש קורלציה גבוהה מאוד (בין 70% ל-80%) בין תקציב שכר השחקנים לבין הצלחה בליגה. לעומת זאת, יש קורלציה נמוכה מאוד בין תקציב רכש להצלחה. בעשור האחרון, רק חצי מהשחקנים החדשים שעלו יותר מ-10 מיליון ליש"ט פתחו בהרכב 50% או יותר מהמשחקים של קבוצתם החדשה.
כיום כ-65% מהכנסות הכדורגל הולכות לשכר שחקנים בעוד שכ-25% הולכים לרכישת שחקנים. החוקים החדשים שיבואו בעקבות פסקת דיארה צפויים להוריד את שיעור ההכנסות שמושקע ברכש ויעלה את שיער ההכנסות שמושקע בשכר. אלו שינויים שישפיעו על מיליארדי הדולרים שמסתובבים בכדורגל. הם שינויים שעשויים להיות טקטוניים. וחלון העברות שעומד להיפתח בקרוב הוא אחד מהאחרונים לפני השינויים האלה.