אם יש ארגון ישראלי שהצליח הרבה מעבר למצופה ממנו בשנה האחרונה - הרי שמדובר בוועד האולימפי של ישראל. במשחקים האחרונים בפריז, חרף קשיים בלתי רגילים בזמן ההכנות למשחקים ובמשחקים עצמם, ישראל סיימה עם מספר שיא של מדליות ומעל אימפריות ספורט כגון פולין, ג'מייקה, שווייץ, יוון וארגנטינה בטבלת המדליות העולמית. גם הרבה מעל ומדינות עוינות כגון מצרים, מרוקו, טורקיה וקטאר.
גם במשחקים הפראלימפיים נרשמו הצלחות כבירות - ישראל סיימה במקום ה-29 בעולם בטבלת המדליות הפראלימפיות - מעל מדינות כגון יוון, דנמרק, צ'כיה, נורבגיה וכו'. בקיצור, הספורטאים האולימפים והפראלימפיים עשו את העבודה שלהם בקיץ בצורה מעוררת השראה. זה קרה הרבה בזכות המקצועיות של הוועד האולימפי בניהול יעל ארד - זוכת המדליה האולימפית הראשונה של ישראל והמנכ"ל גיל לוסטיג, שעם הניסיון שלו, ההבנה שלו והצניעות שלו, הוא כנראה אחד ממנהלי הספורט הטובים ביותר באירופה.
הוועד, גוף מצומצם שפועל בסטנדרטים גבוהים גם ברמה הבינלאומית, יודע איך לחלק את הכסף בצורה האופטימלית לאור הניסיון הרבה שצבר בנושא - מאז 2001 הוא האחראי לחלוקת כספי ההכנה לספורטאים ולמאמנים שבסגלים האולימפיים. לאף אחד מהמאמנים או מהספורטאים בסגל האולימפי לא היה חסר גרוש בהכנות לאולימפיאדות מאז. ואנחנו כבר גם לא נתקלים יותר בסיפורים של ספורטאים אולימפיים שמסיימים את הקריירה שלהם והולכים לעבוד כמאבטחים בסופרמרקט - וזאת מאחר שהוועד של ישראל מצליח לדאוג גם להם.
ההצלחה של הוועד האולימפי עוד יותר גדולה אם לוקחים בחשבון שתשתיות הספורט של ישראל הן כנראה התשתיות הגרועות ביותר לספורט בעולם המערבי. בכל מדד אפשרי - מגרשים פר תושבים, מאמנים פר תושבים, ספורטאים פר תושבים - ישראל בין המקומות האחרונים בעולם המפותח.
בישראל פחות מ-1% מהאוכלוסייה רשומה כספורטאים פעילים, כשברוב מדינות מערב אירופה יש במועדוני ספורט רישום של כ־30% מתושבי המדינה. לא סתם ישראל במקום הראשון ב-OECD בקטיעות רגלים מסוכרת. לא סתם שיעור השמנת הילדים בגילים 19-5 עומד על 14.5% בממוצע בישראל - נתון גבוה בהרבה מהממוצע של כל מדינות ה-OECD. ישראל נמצאת גם במקום הראשון בשתיית משקאות מתוקים, בהסתכלות על מסכים, וכמעט במקום האחרון בפעילות גופנית.
וכאמור, מתוך התשתיות האנושיות הרעועות הללו, שהממשלה היא האחראית עליהן, הוועד האולימפי בישראל הצליח לייצר שיא במדליית אולימפיות. לא בייבוא כישרונות, אלא בחידוד והכנה של מעטי-מעטים בצורה הטובה והמקצועית ביותר.
כנראה שזו הבעיה מבחינת הממשלה כי שר הכוח, הכבוד והכסף, מיקי זוהר - שההישג הגדול שלו בעולם הספורט הישראלי היה ניהול קבוצת הכדורסל מכבי קריית גת, שהתקיימה 15 שנה ארוכות - רוצה להרוס את מה שעובד.
השבוע, זוהר רוצה להעביר את תקציבי ההכנות האולימפיות והמלגות החודשיות לספורטאים לאחריות מלאה של מכון וינגייט במקום הוועד האולימפי. מכון וינגייט, גוף בשליטת הממשלה, חסר ניסיון בניהול הכנות לאולימפיאדה והוא צפוי לחלק את הכספים לפי החלטות של וועדה שמלאה בגורמים הקשורים לממשלה.
בוועדה צפויים לשבת מורן מסיקה, ראשת מינהל הספורט במשרד התרבות והספורט, גיא אטיאס, מנכ"ל מכון וינגייט, סהר אלוני, סמנכ"לית הספורט בווינגייט ודני אורן, מנהל היחידה לספורט הישגי. כמו כן, לוועדה ימונו גם שלושה מחברי הדירקטוריון של וינגייט, שגם הם יהיו מבין אנשי המקצוע במשרד התרבות והספורט (משרד כושל בכל פרמטר). חלק מהאנשים ברשימה ראויים אבל רק לאחד מהם יש ניסיון כלשהו בהכנות אולימפיות. וכולם תלויים בממשלה.
הכנות האולימפיאדה הן עניין סופר מקצועי שמי שחייב לנהל אותו הם אנשים עם ניסיון בהכנות לאירוע. הפרת הסדר הזה עם פוליטיקה ומשחקי כוח תביא, בהכרח, לפגיעה חמורה ביכולות הספורטאים הישראלים במשחקים האולימפיים הבאים. היה עדיף שמשרד הספורט יעסוק בתשתיות הספורט ולא באירוע קצה כמו האולימפיאדה. אבל זה מה שקורה שמיקי זוהר רוצה, מטעמים פוליטיים, להשתלט על הספורט האולימפי בישראל.