סובלים מהפרעות קשב? יש לכם יותר סיכוי להתמכר לספורט

מחקר חדש מספק תובנות מרתקות על הקשר בין הפרעת קשב ובין התמכרות לספורט. כמו כן חשף המחקר גם את הקשר בין דכאון לבין התמכרות לספורט. המחקר פורסם בכתב העת המדעי Frontiers in Psychology ובוצע במרכזים רפואיים מובילים בשוויץ, כולל המרכז הפסיכיאטרי האוניברסיטאי בבאזל ומכון הבריאות והספורט באוניברסיטת באזל. הוא מספק תובנות מרתקות על הקשר בין הפרעת קשב, דיכאון והתמכרות לפעילות גופנית. המחקר, שנערך בקרב 173 מתאמנים קבועים בגילאי 18-70, מצא כי אנשי הקשב בסיכון של 30.8% יותר להראות סימני התמכרות לספורט. עוד נמצא כי בקרב אנשים עם תסמיני דיכאון הנטייה גבוהה אף יותר ועומדת על סיכון של 42.2% יותר להתמכרות לספורט.

המחקר התמקד באנשים המתאמנים יותר מ-10 שעות בשבוע וממשיכים להתאמן גם כשהם פצועים או חולים. הממצאים מראים קשר חיובי מובהק בין תסמיני הפרעת קשב ובין התמכרות לספורט, אך באופן מפתיע, נמצא כי תסמיני דיכאון הם אפילו מנבא חזק יותר להתמכרות לפעילות גופנית.

מקדמי המתאם הללו מראים קשר חיובי, כאשר המשמעות היא שאנשים עם תסמיני דיכאון נטו בסיכון של 42.2% יותר להראות סימני התמכרות לספורט. אנשים עם הפרעת קשב בסיכון של 30.8% יותר להתמכרות לספורט.

מבין שתי התופעות: הפרעת קשב ודכאון, נמצא במחקר שבהשוואה ביניהן, דווקא אנשי הקשב, על אף שהם מתאמנים אינטנסיביים, נמצאים בסיכון נמוך יותר להתמכרות לספורט בהשוואה לאנשים הסובלים מדיכאון. זהו ממצא שהדגיש את ההבדל בין פעילות גופנית אינטנסיבית לבין התמכרות ממשית.

כמומחית בתחום הפרעת קשב, ממצאי המחקר מחדדים את ההבנה שלנו לגבי הקשר המורכב בין הפרעת קשב והרגלי פעילות גופנית. חשוב להדגיש שפעילות גופנית סדירה יכולה להיות כלי יעיל מאוד בהתמודדות עם תסמיני הפרעת קשב, כל עוד היא נעשית באופן מאוזן ובריא. באופן כללי, אימון גופני נמצא ממחקרים רבים כטיפול היעיל ביותר לתסמיני הפרעת קשב, מבין הטיפולים הלא תרופתיים, ולא בכדי, רבים מהספורטאים המצטיינים בעולם הם אנשי קשב. המחקר מספק לנו כלים טובים יותר לזהות מתי פעילות גופנית הופכת מהרגל בריא להתנהגות בעייתית.

בעוד שפעילות גופנית היא כלי משמעותי בארגז הכלים הטיפולי, היא אינה תחליף לטיפול תרופתי במקרים בהם הוא נדרש. אנחנו יודעים שאנשי הקשב מתמודדים עם רמות נמוכות של דופמין, והספורט אכן יכול לסייע בהעלאת רמות הדופמין באופן טבעי. זוהי אחת הסיבות שאנשים עם הפרעת קשב עשויים למצוא את עצמם נמשכים לפעילות גופנית אינטנסיבית. השילוב של טיפול תרופתי מתאים יחד עם פעילות גופנית סדירה מספק את המענה המיטבי. הטיפול התרופתי מסייע בוויסות רמות הדופמין לאורך היום, בעוד שהספורט מעניק תמיכה נוספת במנגנון טבעי ובריא. מכאן נובעת חשיבותו העליונה של אבחון מדויק ומקצועי של הפרעת קשב, במטרה להתאים את כלל הכלים הטיפוליים.

הקשר בין הפרעת קשב לדיכאון הוא מורכב ונובע ממספר גורמים. אנשי הקשב חווים לעיתים קושי בהתרכזות, בארגון זמן ובסיום משימות, דבר שיכול להוביל לתחושת חוסר הצלחה, תסכול ועצבות. תחושת הכישלון הזו, יחד עם הקשיים החברתיים שנובעים מההפרעה, עשויים ליצור בידוד חברתי ולהגביר את הסיכון לדיכאון. מעבר לכך, חוסר איזון בכימיקלים במוח, במיוחד דופמין, יכול לגרום גם לדיכאון, היות ודופמין אחראי על תחושות של אושר, תגמול והנאה. אנשי הקשב עשויים להימנע מאתגרים וממטלות קשות, מה שמוביל להרגשת חוסר ערך עצמי ומחמיר את תחושת הדיכאון. בנוסף, המאבק המתמיד להתמודד עם דרישות החיים יכול להוביל לשחיקה נפשית, ולחץ מתמשך שמחמיר את המצב הרגשי.

ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות של מעקב מקצועי אחר דפוסי הפעילות הגופנית, במיוחד אצל אנשים המתמודדים עם הפרעת קשב או דיכאון. חשוב לשים לב לסימני אזהרה כמו:

• אימון למרות פציעה או מחלה.
• הזנחת תחומי חיים אחרים לטובת אימונים.
• תחושת אשמה או חרדה כשמפספסים אימון.

בנוסף, ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות האבחון והטיפול הנכון בהפרעת קשב ובדיכאון. המחקר מראה כי טיפול בהפרעת קשב גם מפחית את הסיכון להתפתחות דיכאון או מקל על התסמינים.

המחקר החדש מספק הבנה טובה יותר של הקשר המורכב בין בריאות הנפש לפעילות גופנית. עבור אנשי הקשב המסר המרכזי הוא שפעילות גופנית יכולה להיות כלי טיפולי יעיל, כל עוד היא נשמרת במסגרת בריאה ומאוזנת. המפתח הוא בשמירה על איזון ובהקשבה לגוף ולנפש.

ד"ר שירלי הרשקו היא מומחית בכירה בישראל בתחום הקשב. חוקרת וסופרת, פודקאסטרית, מרצה באוניברסיטה העברית, בעלת מכון לאבחון וטיפול, לילדים ולמבוגרים, ומאחוריה חמישה ספרים מצליחים (כולם רבי מכר).