"שקט יורים!" אומרת הקלישאה שפירושה שבזמן מלחמה כולם צריכים להירתם למאמץ המלחמתי, להשאיר בצד את הדברים האחרים ולשלם את המחיר, קרי לוותר על מוצרים ושירותים שהם בגדר פינוק או לוקסוס. אומרים שספורט ותרבות בימים כאלה הם סוג של פינוק למשל.
מלחמה עולה כסף, זה נכון, וחשוב לחמש את חיילינו כראוי ולפצות את הפצועים והנפגעים.
אבל עבור מה ועבור מי אנחנו נלחמים? אם לא נוכל להעניק לילדים ולבני הנוער תקווה ונחמה, גם בימים הקשים האלה, אז בשביל מה אנחנו נלחמים? לצד השרידות הפיזית, אנחנו חייבים לדאוג גם לשרידות הנפשית, לחוסן ולבריאות התקינה של ילדינו.
הקיצוץ המתוכנן בתקציב הספורט הוא לא רק מכת מוות למועדונים, שעדיין מלקקים פצעים אחרי שנה של מלחמה שעלתה לקבוצות רבות באובדן ביתיות והכנסות, ביטול בפעילויות וגידול בהוצאות האבטחה. הוא בעיקר פגיעה אנושה בספורט העממי, החברתי והקהילתי שנותן סיבה לחיים עבור ילדים ובני נוער רבים, בעיקר בפריפריה. עבור אותם בני נוער, הספורט מרחיק אותם משעמום ובהייה במסכים במקרה הטוב - ומאלכוהול, סמים ופשע במקרה הרע.
קיצוץ בתקציב הספורט יפגע באופן ישיר גם במגזר השלישי, ברווחה של ילדים, במענים חברתיים של עמותות הספורט הקהילתיות והחברתיות, בפעילות לנוער טעון טיפוח ובכל מערכת החינוך הבלתי פורמאלי ובעיקר פגיעה בחוסן הלאומי. אסור לתת לזה יד.
אחד הכלים לשיקום ולאיחוי הקהילות זה הספורט, שמחזיק את הילדים והנוער. גם בימים שאין לימודים, הפעילות הבלתי פורמלית ממשיכה ומהווה כר של תמיכה, מסגרת ומעטפת ערכית.
מדובר בתקופה מכוננת. לצד הבחירות בארה"ב והחלטות בגזרות לבנון, עזה ומול איראן, ההחלטה לגבי תקציב המדינה תכריע לאן מדינת ישראל הולכת - למודל ספרטני של השקעה מוגזמת בביטחון במחיר של ויתור על נשמתה של המדינה, או תקציב מאוזן שרואה את האנשים ואת אתגרי החוסן של אזרחי מדינת ישראל.
אנחנו לא רוצים שישראל תהיה ספרטה. במדינה ששואפת לחברת מופת ולערכים נשגבים, אסור להשאיר מאחור תחומים כמו תרבות וספורט, שמעניקים טעם לחיים.
אני פונה לשר האוצר ולאנשי המקצוע המעולים במשרדו - אתם לא יכולים להסתכל על תקציב הספורט כעל עוד שורה במסמך אקסל. מדובר בילדים שתולים בכם עיניים ומצפים לבשורה. אחרי מה שחלקם הגדול עבר בשנה האחרונה, כאשר תרבות פנאי שכללה פעילות ספורט הצילה את שפיותם, הם לא יכולים לחזור לאחור. אתם חייבים להעניק להם את התקווה שיום אחד תהיה פה שגרה ונורמליות. אחרת הפגיעה שהם יחוו תהיה בלתי הפיכה, כאשר רבים מהם יחפשו פתרון במקומות אחרים.
בתאל גרבי, מנכ"לית ערכים בספורט