בעונת 1991/2, אחרי ניצחון גדול של מכבי תל אביב בבאר שבע בשלהי הסיבוב הראשון, נשאל איציק זוהר האם מכבי תל אביב בדרך לסיום בצורת של 13 שנה ללא אליפות. במקום לספק תשובה לקונית ומתגוננת הוא אמר משפט קצר וחד: "בינתיים אנחנו משאירים בכל מגרש כרטיס ביקור".
בית"ר ירושלים הבקיעה עשרה שערים בשלושה משחקים. האם היא מועמדת לאליפות? אולי כן, אולי אין לה מספיק במיכל לנסיעה ארוכה. כרגע טימוטי מוזי והחבר'ה עושים דבר אחד: הם באים למגרשים עם ארנק.
הראשון להתאושש מהפרשה המכוערת ההיא היה עומר אצילי. אחרי גלות קצרה הוא חזר למכבי חיפה והפך לישראלי הכי משפיע בליגת העל בתחילת העשור השלישי של המילניום. דור מיכה, לעומת זאת, נראה עייף, כבוי, מוכה. ניסיון הקאמבק, במקרה שלו להפועל באר שבע, לא נראה אפילו כמו חיקוי עלוב לזה של אצילי. המעבר לבית"ר ירושלים של יוסי אבוקסיס בכלל איים להוריד את הקריירה למצולות.
ואז הגיע ברק יצחקי. הוא מכיר את מיכה, שיחק איתו, זכה עימו בתארים. יצחקי הציב את הקשר בעמדה פחות קדמית מזו שבה שיחק במכבי תל אביב. הוא דרבן אותו לבוא לכדור, לשמור עליו, להכתיב קצב, להרגיע משחק. כשיש למיכה ביטחון יש לו גם שקט שמקרין על הקבוצה, כזה שאין לאף אחד בבית"ר ובכלל נדיר בליגת העל.
למיכה בכושר טוב יש ערך עצום עבור הקבוצה, וחשוב לא פחות: יש לו ניסיון במאבקי אליפות. עם זאת, המבחן שלו, כמו של בית"ר כולה, יגיע בהמשך העונה. צריך לזכור - מיכה היה שחקן רוטציה כמעט אצל כל מאמן במכבי תל אביב, משפיע, לפעמים אפילו מאוד, אבל לא אחד שעל פיו ורגליו יישק דבר. בבית"ר, לפחות כרגע, הוא מניה בטוחה בהרכב. בהמשך הוא יצטרך להוכיח, פיזית ומנטלית, שיש לו ברמה האישית מספיק כרטיסי ביקור.
נסתרות דרכי עולם. לפני שבועיים מכבי חיפה הפסידה בטדי בפעם השנייה בתוך שלושה ימים והפער ממכבי תל אביב צמח לשש נקודות. לפני שבוע, כשהוליכה במחצית בטדי בעודף שחקן, היינו בטוחים שהאלופה רצה לעוד תואר קל. אמש, באותו אצטדיון, פתאום צמחה לנו צמרת מרובעת, כזו שלא ראינו כמותה שנים. הערב בכלל בית"ר יכולה לפתוח פער של שלוש נקודות. עולם משוגע.
בחזרה למכבי חיפה. כמו בית"ר, גם היא השחילה רביעייה באהלן-אהלן, בעיקר בזכות דיא סבע. בנסיבות שונות מאלה של מיכה, גם סבע "זכה" לעונה בגלות. המקרה שלו היה שונה - הוא חזר לקבוצה שהאוהדים, לא המועדון, הקיאו אותו ממנה. הוא לא התחיל מאפס, אלא ממינוס.
יש כאלה שמשוכנעים עד היום שעם סבע בהרכב, מכבי חיפה הייתה זוכה באליפות אשתקד. לעולם לא נדע מה היה קורה אילו, אבל אנחנו כן יודעים מה קורה היום. אנחנו יודעים שסבע הוא מפלצת התקפית מוכשרת (את זה הנחנו קודם) וקשוחה מנטלית באופן שלא היה לנו מושג.
"באתי לכם מהקבר", ציטט סבע באינסטגרם את האנדרטייקר. לפעמים לא צריך להפליג בפרשנות ולחפש מה מסתתר מאחורי ההצהרה. שלוש מילים ברורות מאוד.
בשבוע שעבר הזכרתי את המיני-סדרה של נטפליקס על הקאמבק של בוסטון רד סוקס. בפרק הראשון סיפר המגיש פדרו מרטינז כיצד במשחק 7 המכריע ב-2003 נשאר במשחק על אף שהרגיש גמור, החלטה שערורייתית של המאמן גריידי ליטל שגרמה לרד סוקס להפסיד את הסדרה. "אתה שואל חיה פצועה אם היא מסוגלת ומצפה שאגיד לא?!" אמר/פסק בריאיון, כשהוא מודה שהיה בטוח שיוחלף כי כבר לא היה לו כלום במיכל. אף אחד, א-ף א-ח-ד, לא ישיב בשלילה אם המאמן שואל אותו האם הוא עדיין מסוגל.
נזכרתי בסיפור הזה בפנדל של ערן זהבי. יכול להיות שזהבי לא הרגיש שהוא זה שצריך לבעוט. ייתכן שהוא לא חשב שזה הדבר הנכון (קשה להאמין, אבל נניח, לשם התרגיל המחשבתי). מאמן מכניס אותך לבעוט - אתה לא מסרב. אחר כך, בדיעבד, כולם באים עם ה"אמרתי לכם" ומבינים שזו הייתה טעות.
בואו נעשה סדר: זהבי לא פנדליסט מדהים. בעונה שעברה החטיא ארבע פעמים בקבוצה ובנבחרת, כולל ההחמצה המפורסמת מול איסלנד. לא בלתי הגיוני שגם לו היה על הדשא 20, 30 או 60 דקות אסף צור היה עוצר את הבעיטה. השאלה סביב המאמן שלו כבר לא נסובה סביבו.
ז'ארקו לאזטיץ' התכונן היטב למשחק מול בית"ר ירושלים, אבל המחצית השנייה ערערה אותו לחלוטין וחוסר השקט, יחד עם עייפות פיזית של השחקנים, נגרר למשחק מול קריית שמונה. איך אמר ברק בכר אחרי ה-3:2 לבית"ר? "בהפסד הקודם יצאתי אופטימי, הפעם עשינו יותר מדי טעויות". במכבי תל אביב זה קצת שונה - זה לא שהיא עשתה טעויות מול קריית שמונה, היא פשוט לא הופיעה, וככל שהיא פחות נוכחת במגרש, כך המאמן שלה מאבד את הסבלנות. תנועות הידיים, הצעקות, חוסר השלווה המופגן על הקווים - אלה דברים שמעידים על לחץ.
ללאזטיץ' יש הרבה על הראש - רוטציה מורכבת לאירופה והתמודדות עם פיחות במעמד של הכוכב הכי גדול שהיה פה בשני העשורים האחרונים. המשחק הקרוב מול אייאקס היה, על פניו, הבאנקר הכי גדול ביומן של מכבי תל אביב, הפסד ודאי מול יריבה ברמת דרג ביניים של ליגת האלופות. פתאום, משום מקום, אחרי 0 נקודות בקמפיין האירופי ושני הפסדים רצופים בליגה, הוא מקבל משמעות שונה לחלוטין. אם מכבי תל אביב תובס באמסטרדם, ההכנה לבני סכנין תהיה הרבה יותר קשה. העצבים של המאמן שלה שוב יעמדו למבחן ואיתם, לאורך השבועות הקרובים, כל מאבק האליפות.
לכאורה, בפרידה של בני יהודה מדוד מרטן לא היה שום דבר מיוחד, עוד מסמך גנרי קצר שמתחיל במילים "הבוקר הוחלט על ידי הנהלת המועדון לסיים את תפקידו של..." גם ההמשך לא היה מזהיר, אבל משפט אחד תפס את העין: "לנוכח הצורך בשינוי מצבה המקצועי של הקבוצה ובאנרגיות של המועדון".
האם אי פעם השתמש מישהו בביטוי "באנרגיות של המועדון" בהודעה על החלפת מאמן? הרי מאמן הוא גורם מקצועי, אדם שנמדד על פי הישגיו, שנאמד דרך מספר הניצחונות שהשיג. איך בכלל מודדים "אנרגיה"? זו לא מילה של רוחניקים שמספרים לך שאם תחשוב חיובי יהיה חיובי?
ובכל זאת, יש קסם בביטוי הזה, "באנרגיות של המועדון". דווקא בעידן שבו הסטטיסטיקות הפכו למתקדמות והאנליסטים משתעבדים למספרים (כי הם, ובכן, אנליסטים), כשאנשים כמו שייע פייגנבוים ש"מטריפים את חדר ההלבשה" הם נחלת העבר. אז נכון, הם לא המציאו את זה, הרי ברור שמאמן מחליפים כדי לנער את חדר ההלבשה, להכניס רוח קרב ולעשות מהפכות, ובכל זאת, בהתנסחות כל כך לא משמעותית, לכאורה, כמו "באנרגיות של המועדון" יש משהו חמוד ונאיבי.
הרי מה הם אמרו פה, בעצם? תנו לי לפרש לשפה עממית יותר: "אין לנו מושג אם המאמן הבא ישחק 4-2-3-1 או 3-2-1-2-1-1 נסוג, אנחנו צריכים מישהו שייכנס פה ברבאק".