זה קרלוס שיחק פעם אחת בלבד במדי נבחרת ברזיל, והמשחק הזה היה חצי גמר גביע העולם. אם אתם תוהים כיצד זה אפשרי, הצדק איתכם. היה זה סיפור יוצא דופן אשר עשוי להוות השראה עבור כדורגלנים אלמוניים למיניהם. לא כדאי לאבד תקווה, כי לפחות באופן תיאורטי גם התסריטים ההזויים ביותר עשויים להתרחש. דרושה לשם כך מנה גדושה של מזל, אך גם לנחישות ולאמונה העצמית יש משקל מהותי.
יהיה זה, כמובן, מגוחך לומר כי זה קרלוס שאף לככב במונדיאל 1998. גם בחלומותיו הפרועים ביותר הוא לא העלה בדעתו שיזדמן לו ללבוש את החולצה הצהובה של הסלסאו. מטרותיו בתחילת 1997 היו צנועות פי כמה - הוא רק רצה להתפרנס בכבוד, וזו לא הייתה משימה פשוטה כלל. המגן הימני הצנום היה כבר בן 28, ולא היה לו חוזה בשום קבוצה. הוא היה מובטל במשך כחצי שנה, ובשלב מסוים שקל ברצינות לתלות את הנעליים ולסיים את הקריירה, אם אפשר לקרוא לזה כך. כי עם כל הכבוד הראוי, לא כולם היו מגדירים את מסעותיו ברחבי מדינת סאו פאולו כמסלול של כדורגלן מקצועני.
התחיל לעבוד במפעל מתכות
גם זה קרלוס לא בדיוק ראה את עצמו ככדורגלן. הוא גדל בעוני, בחווה קטנה ללא חשמל וללא מים זורמים. היה זה ליד עיירה צנועה, במרחק כ-600 קילומטרים מהעיר הגדולה. לא היה לו סיכוי קלוש להתקבל לאקדמיה כלשהי, והכדורגל לא העסיק אותו יתר על המידה - פרט למשחקים עם חברים ברחבות הפתוחות. אחרי שסיים בית ספר, הלך זה קרלוס לעבוד במפעל מתכות, שם היה מנהג לקיים משחקים מול עובדי המפעל הסמוך בשבתות. פעם, אי שם ב-1990, נכח במשחק כזה סקאוט של קבוצת סאו ז'וזה, הבחין בזה קרלוס והציע לו לבוא למבחנים.
הבחור כבר היה בן 21, אבל הפיתוי היה גדול. כך הוא נכנס במקרה לעולם הכדורגל, ועלה על המסלול אל הלא נודע. במקום עבודה עם אלומיניום, הוא התרגל להתאמן עם הכדור, אבל ההצלחה לא הגיעה במהרה. בסן ז'וזה המאמנים לא העריכו אותו ולא העניקו לא הזדמנויות, ומשם הוא החל לנדוד בין מועדונים שונים. חלקם אמנם היו אפילו בליגה הראשונה, אך הוא כמעט ולא היה רלוונטי באף אחת מהן. כאשר שוחרר מז'ובנטודה ב-1996 ולא מצא אף קבוצה שתעסיק אותו, הוא עבר למכור מלונים ואבטיחים בשוק. זה היה יכול להפוך לעיסוקו המרכזי, אלמלא קיבל לפתע הצעה ששינתה את הכל.
ביצועיו של זה קרלוס
מאמן סאו פאולו הבחין בו בשידור
מאטוננסה היא קבוצה קטנטנה מהעיר מטאו, עליה אפילו רוב הברזילאים לא שמעו. ב-1997 היא בדיוק עלתה לליגה השנייה במדינת סאו פאולו, והוחלט שנדרש סגל עמוק יותר. זה קרלוס צורף על תקן גיבוי, פילס את דרכו להרכב וכיכב בדרך להעפלה סנסציונית לליגה הראשונה. פלייאוף העלייה שודר בטלוויזיה המקומית, ולדאריו פריירה, מאמנה החדש של סאו פאולו, הזדמן לצפות בו בביתו. כך הבחין הבוס של מועדון הפאר במגן הימני שמצא חן בעיניו, ובאותו קיץ עשה לתדהמתו זה קרלוס את הדרך לאימפריה.
מובן שהוא לא ציפה להיות שחקן מרכזי. בסאו פאולו היו שלושה מגנים ימניים בתור לפניו, ובשבועות הראשונים במועדון הוא אפילו לא הורשה לנסוע עם כולם למשחקים. במהלך השבוע התאמן זה קרלוס עם כולם, אך בסופי השבוע נשלח לביתו - שם המשיך לעבוד קשה במרץ כדי להיות בכושר האופטימלי אם יקבל במקרה הזדמנות. והרי הצ'אנס הזה הגיע. מגן אחד עזב, השני איכזב, השלישי נפצע, וביום בהיר אחד בישר פריירה לזה קרלוס שהוא יפתח בהרכב. מאז, אי אפשר היה להוציא אותו משם. בתקשורת התפעלו מביצועיו של שחקן אלמוני לחלוטין שפרץ לפתע לתודעה בגיל 28, ובתום עונת 1997 נבחר זה קרלוס למגן הימני המצטיין בליגה כולה מטעם המגזין הפופולרי פלאקר.
דחה את החתונה כי זומן למונדיאל
התנופה נמשכה כאשר סאו פאולו זכתה באליפות פאולסיטה בתחילת 1998, אבל הנסיעה למונדיאל בצרפת עדיין אפילו לא עברה בראשו של זה קרלוס. למעשה, הוא קבע את חתונתו לחודש יוני. ואולם, זמן קצר לפני הטיסה הוא צורף על ידי מריו זגאלו באופן לא מתוכנן. קאפו היה, כמובן, הכוכב בעמדת המגן הימני, והמאמן הלאומי תיכנן כי פלאביו קונסייסאו ישמש גיבוי עבורו. כוכב לה קורוניה, ששיחק לימים גם בריאל מדריד, היה אמנם קשר, אך ידע למלא גם את משבצת בהגנה, ורב גוניותו היתה שימושית מאוד. אלא שקונסייסאו נפצע בעיתוי אומלל, לא הספיק להוכיח את כשירותו, וזגאלו נאלץ להחליפו ברגע האחרון. הוא היה צריך מגן ימני טבעי, והבחירה נפלה על זה קרלוס.
מוכר האבטיחים לשעבר לא האמין למשמע אוזניו כאשר חברו לקבוצה סיפר לו על כך. הוא חשב שמדובר במתיחה לא ממש מוצלחת, אך תוך זמן קצר התברר לו שזו האמת. מועד החתונה נדחה מסיבות משמחות במיוחד, וזה קרלוס הפך לפתע לאטרקציה עבור העיתונאים שליוו את הנבחרת. הם רצו לגלות עליו הכל, והפרט שתפס תשומת לב מיוחדת היה העובדה כי הוא היה חיקה את קולות בעלי החיים.
"הוא מחקה תרנגולים, עכשיו יחקה את קאפו"
זה התחיל עוד כאשר גר בחווה. זה קרלוס אהב לעשות קולות של חיות המשק - תרנגול, פרה, כלב, חתול. כשהצטרף לסאו פאולו, הוא בידר את חבריו החדשים בחיקויים, וכך שיחרר את האווירה לקראת המשחקים. אז גם בנבחרת הוא עשה זאת, גם אם בתדירות נמוכה יותר. בכל זאת, הוא לא הכיר את הכוכבים הגדולים וקצת התבייש. מצד שני, ההתרגשות עזרה לו להתגבר על הכל, והידיעה כי אין לו סיכוי של ממש לשחק הפכה את החוויה למלחיצה פחות. זה קרלוס חלק חדר עם ססאר סמפאיו, בחדר הסמוך התגורר רונאלדו, וזו הייתה השגרה שלו בשבועות המופלאים במהלך הטורניר.
ואז קרה הנס. קאפו משך זמן באופן בוטה מדי כדי לשמור על יתרון 2:3 מול דנמרק ברבע הגמר וספג כרטיס צהוב. מכיוון שכבר היה לו צהוב מטופש עוד יותר, אותו קיבל בזמן פציעות ב-1:4 על צ'ילה בשמינית הגמר, המשמעות הייתה פשוטה - הכוכב הגדול הושעה מחצי הגמר מול הולנד. ואם זה המצב, היה זה תורו של זה קרלוס לערוך את הופעת הבכורה במדים הלאומיים נגד היריבה הכתומה במארסיי. קצת יותר משנה אחרי שהיה מובטל, הוא הגיע לבמה העולמית.
רבים נחרדו מהרעיון. זה קרלוס היה קוריוז חביב כאשר ישב על הספסל, אבל איך הוא יתמודד מול דניס ברגקאמפ? "אם הוא לא היה מספיק טוב, הוא פשוט לא היה כאן", הצהיר זגאלו כאשר ביקורת הופנתה אליו על בניית הסגל. ואז הוסיף המאמן הוותיק: "זה קרלוס יודע לחקות תנגולים ותוכים. אמרתי לו שעכשיו הוא יחקה את קאפו".
זהירות מעל הכל
בדבר אחד לא התכוון זה קרלוס להידמות לכוכב רומא. קאפו היה ידוע בהצטרפות להתקפות לאורך האגף, אבל מחליפו הצנוע חשש מאוד להפקיר את העמדה. חוץ מזה, הוא אמנם סמך על יכולותיו, אבל לא על כושרו הגופני. הרי משחקו האחרון בשורות סאו פאולו היה אי שם במאי, חודשיים קודם לכן. בעוד רוברטו קרלוס חרש כהרגלו את הקו משמאל, בחר זה קרלוס להתמקד בשמירה על בודוויין זנדן ועל פיליפ קוקו שסיכנו אותו, ועל ברגקאמפ שבא לבקר לעתים תכופות.
השדרים והפרשנים ביקרו אותו על היעדר יוזמה, אבל לא היה אכפת לו יותר מדי. את המוטל עליו הוא עשה, ושער השיוויון של ההולנדים הגיע בדקה ה-87 דקות מהאגף של רוברטו קרלוס. רונאלד דה בור הגביה, פטריק קלייברט נגח פנימה וקבע 1:1, והמשחק נגרר להארכה בה כבר לא היו לזה קרלוס כוחות. הוא כמעט נפל מהרגליים, אולם החזיק מעמד בגבורה, ודאג שההתמודדות הלכה פנדלים, שם ניצחה ברזיל ועלתה לגמר. בגמר הזה מול צרפת חזר קאפו להרכב, וזה קרלוס שב למקומו כצופה על הספסל. הוא קיווה לחזור הביתה עם מדליית הזהב, אבל הסלסאו הפסידה 3:0 בצל דרמת מצבו הרפואי של רונאלדו.
120 דקות של תהילה
כך תמה לה הקריירה הבינלאומית של חקיין החיות, והוא מעולם לא זומן שוב. למעשה, הוא דעך בהדרגה גם בסאו פאולו, נדד לקדנציה קצרה בגרמיו, הלך לליגות הנמוכות ותלה את הנעליים ב-2005. האגדה שלו הייתה קצרה יחסית, אך עדיין קסומה, וסיפורו היה ונותר חריג במיוחד. לפני כל מונדיאל נזכרו הברזילאים בבחור האלמוני ששיחק בחצי הגמר, ולפעמים אף ראיינו אותו.
זה לא יקרה שוב, כי זה קרלוס הלך לעולמו בשלהי אוקטובר. התקף לב לא הותיר לו סיכוי עוד לפני שהספיק לחגוג את יום הולדתו ה-56, והמדינה התאבלה על השחקן הראשון מהסגל של שנות ה-90 שעזב אותה. קולו של התרנגול נדם, אבל הסיפור שלו ימשיך להיות דוגמא לכך שהכל אפשרי בחיים האלה.