אימפריות נופלות לאט: מאחורי הקריסה של מנצ'סטר יונייטד

אלכס פרגוסון, מנג'ר מנצ'סטר יונייטד לשעבר, היה מאמן צעיר ועוזר מאמן בנבחרת סקוטלנד של ג'וק סטין - מנג'ר סלטיק האגדי לשעבר. השניים היו נוסעים ביחד לאימונים בשנות השמונים, תקופה בה הרשויות הבריטיות ניסו לרסק בכוח ממשלתי ובכסף פרטי את האיגודים המקצועיים. כתגובה, כורי הפחם וחברי איגודי רבים שבתו.

באחת הנסיעות של השניים לאימון הנבחרת, סטין הבחין בנהגי משאיות שמובילים פחם (מבלגיה) וממתנים בכניסה למפעל. סטין עצר את הרכב ליד שיירת המשאיות, ירד ממנו והתחיל לצעוק על הנהגים. "אתם מפרי שביתה!" זעם. "אני מקווה שאתם גאים בעצמכם! אתם לוקחים לאנשים ששובתים את העבודה".

פרגוסון סיפר בספרו האוטוביוגרפי: "אף אחד מנהגי המשאיות לא אמר מילה. אז סטין פנה ואמר לי: 'זה פשוט ביזיון. כשאתה נכנס למכרה פחם, מייל לתוך האדמה - הבחור לידך הוא החבר הכי טוב שלך. יכול להיות שאתה לא רואה אותו ואתה בכלל לא יודע מי עומד לידך, אבל הוא החבר הכי טוב שלך בחיים. הוא יהיה שם עבורך, לא משנה מה'. אלו דברים שנשארים איתך תמיד".

את האתוס הזה, של כורה פחם סקוטי, הביא פרגוסון למנצ'סטר יונייטד כשהמועדון היה בשפל היסטורי והטמיע זאת בכל שחקן שלו - ולא משנה מאיפה הגיע. הוא חיפש את "כורה הפחים" בכל שחקן ולכן היה מדבר עם שחקניו על מה הוריהם עשו, כדי לדעת מה הרקע שלו ואם יש לו קשר לאתוס מעמד הפועלים שהוא כל כך האמין בו. הוא גם האמין ב"קולקטיבזם" - עוד כגבר צעיר שהוביל צעדים קולקטיביים כמנהיג איגוד עובדים, שהיה שובת עבור זכויות של פועלים במפעלים אחרים.

המנהיגות של פרגוסון היתה ערכית והוא שפט את כל השחקנים - אם הם שחקני נוער מקומיים או שחקני חיזוק מפורטוגל - על הערכים שלהם. הוא הבין שהחיבור הזה בין אנשים שיורדים עמוק לתוך עולם הכדורגל. הוא האמין שהם, שחקניו, תלויים אחד בשני. הוא האמין שהם צריכים להיות החברים הכי טובים אחד של השני.

על הערכים האלה בנה אלכס פרגוסון אימפריה במנצ'סטר יונייטד. הוא בחר כל עובד במועדון - מהחלוץ שעלה עשרות מיליונים ועד הכובסת. ורק מי שעמד בדרישות הערכיות הללו התקבל למועדון. מהמנכ"ל ועד שוטף הכלים במטבח.

דמיאן יוז, פסיכולוג הספורט שחקר את מנצ'סטר יונייטד של אלכס פרגוסון, תמצת את ה־DNA התרבותי שלה ושל פרגוסון לשלושה עקרונות:

א'. Relentlessness (נחישות בלתי מתפשרת)
ב'. לקיחת סיכונים
ג'. אומץ.

קפטן העבר גארי נוויל גם סיכם את תקופתו ביונייטד במילה אחת: Relentlessness. "אתה אף פעם לא מפסיק לרצות" הסביר סטיב מקלרן, עוזרו של פרגוסון לשעבר: "יונייטד אף פעם לא מנוצחת. מדי פעם פשוט נגמר לה הזמן לפני שהספיקה לנצח".

מעבר לעובדה שיונייטד של אריק טן האח שפוטר השבוע או של כל מאמן אחר מאז פרגוסון - לא הראו אפילו שמץ מהמילה הזו Relentlessness - הם גם לא לקחו סיכונים, ההפך הוא הנכון והם לא הראו טיפה של אומץ. וזה נכון גם למנהלים של הארגון, שהפך ממועדון כדורגל לחברה שנסחרת בבורסה ובבעלות "משקיעים" זרים שהקשר בינם לבין ערכים של האדם העובד, רחוקים כמו מנצ'סטר יונייטד מפסגת הכדורגל האירופי.

דברים נוספים שזנחו ביונייטד? חינוך וחדשנות.

"המחשבה הראשונה של 99% מהמנג'רים החדשים היא שצריך לנצח כדי לשרוד", צוטט פרגוסון במחקר שעשו עליו ועל המנהיגות שלו באוניברסיטת הארוורד. "אז הם מביאים שחקנים ותיקים שהם מכירים. אבל מה שאני חושב שנכון לעשות זה לבנות מבנה למועדון הכדורגל — לא רק בשביל הקבוצה הבוגרת. אתה תמיד צריך לבנות תשתית ויסודות. ואין דבר טוב יותר מאשר לראות את השחקנים שגדלו על היסודות שבניתי נכנסים לקבוצה הבוגרת".

פרגוסון האמין בחדשנות - הוא שינה את עוזרי המאמן שלו והעניק להם סמכויות רבות על סמך טרנדים טקטיים שזיהה. הוא היה בין המאמנים הראשונים בעולם שאיפשר ניתוח סטטיסטי של קבוצותיו. הוא אימץ מעטפת משוכללת של אנשי מקצוע לשחקניו - מאמני כושר, תזונאים ומדעני ספורט.

תחת אלכס פרגוסון מנצ'סטר יונייטד הפכה מקבוצה שמכניסה כמה מיליוני ליש"ט בשנה לקבוצה שמכניסה כמעט חצי מיליארד ליש"ט בעונה. כשהוא הגיע מאברדין לאמן במנצ'סטר יונייטד, המועדון היה שבור עם חדר הלבשה מלא באלכוהוליסטים והוא עזב את הקבוצה כשהיא הקבוצה הכי מוצלחת בבריטניה ואחת משלושת הקבוצות האהודות והעשירות ביותר בעולם. היום יונייטד יורדת בטבלת "המאני ליג" של דלויט ואולד טראפורד הוא אחד מהאצטדיונים המיושנים והגרועים בפרמיירליג.

עזיבתו של אלכס פרגוסון ב-2013 סימנה את תחילת הדעיכה של מנצ'סטר יונייטד אבל המועדון התחיל להתקשות עוד לפני. רכישת המועדון על ידי משפחת גלייזר בעסקה ממונפת ב-2005 הובילה לכך שהמועדון שהיה נקי מחובות, נכנס לחובות ענק. בעצם מנצ'סטר יונייטד מימנה, עם ההכנסות שלה, את הרכישה שלה על ידי הגלייזרים ואת תשלומי הריבית. כניסתם של רומן אברמוביץ' לצ'לסי ואבו דאבי למנצ'סטר סיטי, הובילו לפערים כלכליים גדולים בין מועדונים שחיים על ההכנסות שלהם לבין מועדונים שחיים בזכות הכיסים העמוקים של הבעלים שלהם. בזמן שהשייחים השקיעו מיליארד ליש"ט לפחות בעשור הראשון שלהם בפרמיירליג, משפחת גלייזר שאבה כמיליארד ליש"ט ממנצ'סטר יונייטד.

כשפרגי עזב, התחילה גם ההתפוררות הערכית של המועדון המפואר, שהפך ממכונת כדורגל משומנת למכונת מזומנים עבור משפחה מפלורידה. שחקנים התחילו להירכש בגלל הלייקים שהם הביאו ולא בגלל הערכים שהם ייצגו. עד מהרה, נראה היה שההנהגה של המועדון מאבדת את הדרך לחלוטין, ההשקעה באקדמיה נהפכה למטרה משנית - וזה הוביל גם למאבקי כוח בין הגורמים הרבים במועדון - כולל מלחמות אגו בין הכוכבים הגדולים למאמנים והסתבכויות בכל מיני עסקים ועסקאות בשוק העברות השחקנים ובכלל, הובילו לשחיקה רצינית ב"מותג".

כיום מנצ'סטר יונייטד מועדון שבור, העונה שעברה היתה העונה החמישית ברציפות בו הארגון מפסיד כסף, יש לקבוצה מספר בעלי בית שלא נראה שהם עובדים טוב ביחד, האצטדיון מיושן והסגל מבולבל - תוצאה של מספר אסטרטגיות רכש שונות. ואיך הם החליטו "לחסוך" כסף? על ידי פיטורי 200 עובדים בעלי השכר נמוך במועדון; על ידי העלאת מחירי החניה לאוהדים נכים ופיטורי אלכס פרגוסון מתפקידו הרשמי כ"שגריר" של המועדון.

ואז, פיטרו מאמן שרק לפני כמה חודשים האריך את חוזהו במועדון - מה שהעלה את הפיצויים שחייבים לשלם לו מעל 13.5 מיליון ליש"ט - הפיצוי השישי בכל הזמנים למאמן. את המאמן החדש, רובן אמורים, קנו מספורטינג ליסבון ב-8.3 מיליון ליש"ט וסביר להניח שיצטרכו לרכוש עבורו שחקנים חדשים שהוא ירצה.

נסיקתה וקריסתה של האימפריה של מנצ'סטר יונייטד לא שונה בהכרח מנסיקות וקריסות של מדינות ואימפריות לאורך ההיסטוריה. ריי דאליו, אחד ממייסדי Bridgewater, אחת מקרנות הגידור הגדולות בעולם, ערך מחקר היסטורי מקיף אותו פרסם בספרו Principles For Dealing With The Changing World Order Why Nations Succeed And Fail. בעברית (ובקצרה): למה מדינות מצליחות ונכשלות.

דאליו בדק שמונה גורמים: עושר וכוח כלכלי, חינוך, תחרותיות, חדשנות וטכנולוגיה, תוצר, הנתח של המדינה במסחר העולמי, כוח צבאי, מרכזים פיננסים, עתודות מזומנים ומצב המטבע המקומי ואז שרטט גרפים שמלמדים על הפעולות, ההשקעות וההתנהגויות שמאפיינות

את הנסיקה ואת הנפילה של אימפריות כגון בריטניה, גרמניה, הולנד, רוסיה, סין, צרפת, האימפריה העותומאנית, האימפריה הספרדית, האימפריה היפנית ועוד.

הגרפים כולם נראים כמעט אותו דבר.

לפי דאליו הנסיקה כמעט תמיד מתחילה עם מנהיגות חזקה של חבורה של מנהיגים טובים. הם השקיעו הרבה בחינוך הדורות הבאים, מה שהוביל לחדשנות שאיפשרה למדינה למצוא את היתרונות שלה ביחס ליריבותיה. זה יצר תרבות חזקה. חלוקת משאבים טובה בין אזרחי האימפריה המתגבשת הובילה לשוק תחרותי ויעיל. זה הוביל לצמיחה גדולה בהכנסות ויצירת איתנות פיננסית שאיפשרה, בעצם, לצאת למסע כיבושים ברחבי העולם.

בשלב הבא בגרף, אפשר לראות איך מדינות מתחילות את הדרך למטה. האימפריה הופכת לגדולה מדי (overextended) והופכת לפחות יעילה מבחינה כלכלית וניהולית. הכסף הגדול הולך לאליטה ששלטה במדינה, מה שיוצר פערים כלכליים גדולים בקרב אזרחי המידה, וזה מוליד חוסר שקט חברתי (במדינת המקור של האימפריה וגם בקולוניות).

הדעיכה מתחילה, בעצם, כשיש חובות גדולים שצריך לשרת, מה שמוביל להדפסת כסף והעמקת חוסר השיוויון והבעיות הכלכלית - מה שמוביל לקונפליקטים פנימיים, שמחלישים את האימפריה ולעיתים קרובות מובילים לכך שהאימפריה מותקפת מבחוץ . כמו כן, כשכסף כבר לא מושקע בחינוך, גדלה שכבה של מנהיגים ואזרחים גרועים והם מדרדרים את האימפריה (או המדינה) למלחמת אזרחים או מהפכה (שבדרך כלל מובילים לסדר חדש).

כמשסתכלים על התהליכים שעברו על מנצ'סטר יונייטד קשה לא לזהות אותם גם בקריסות אימפריות בעבר.

וקשה שלא להסתכל על גרף הנתונים ההיסטורים של דאליו ולא לתהות איפה ישראל נמצאת בגרף שלו. האתוסים והערכים הגדולים שעליהם גדלנו כבר לא רלוונטים להתנהלות היומ-יומית של מקבלי ההחלטות. הכסף לחינוך מקוצץ (מבחן פיזה 2022 מראה שישראל הצליחה בקושי להגיע לממוצע ה-OECD בקריאה, במתמטיקה ובמדעים), המדינה ללא גבולות ברורים וכל הפרות הקדושות נשחטו. אנחנו בטח לא במקום בו יש מנהיגות חזקה - ההפך הוא הנכון. המנהיגות היא אגואיסטית, מנותקת, חסרת חזון וחסרת תוכנית.

התחושה היא שישראל היא מייל לתוך האדמה. החושך מוחלט ומי שלידך הוא לא החבר הכי טוב שלך. הוא אפילו לא חבר שלך. ואתה יודע שההנהגה לא תהיה שם עבורך כשבאמת תהיה 20 מטרים מתחת לאדמה. ככה בדיוק קורסות אימפריות.