"במיגונית היו 40 איש. 12 שרדו, 11 חזרו, אחד בעזה"

ברחבי ישראל מציינים היום (שני) אירועים רבים במלאות שנה לאירועי ה-7 באוקטובר. חלק ממשפחות החטופים הגיעו הבוקר אל מחוץ למעון רה"מ בירושלים והשמיעו צפירה בת 2 דקות לפתיחת יום ציון השנה לאותה שבת שחורה, ולחטיפת יקיריהם. שי ונקרט, 52, תושב גדרה ואביו של עומר ונקרט, 23, שעדיין חטוף ונמצא בשבי החמאס בעזה, סיפר הבוקר בראיון מיוחד לוואלה ספורט על תחושותיו ועל אותו יום ארור שלמעשה שינה את חייו לחלוטין.

"מבחינתי אין שום דבר מיוחד ביום הזה, זה יום שגרתי כמו כל יום", הוא מצהיר. "זה 7.10, זה נכון, אבל מבחינתי לא עבר אפילו יום. אני נשארתי ביום של ה-7.10.23. זה שעברה שנה, זה סימבולי בלבד. אנחנו עדיין בתוך המאבק, הבן שלי עדיין חטוף, מבחינתי לא השתנו סדרי עולם. הם השתנו אז, לפני שנה, אני עדיין לא רואה את היכולות האמיתיות לשחרר את החטופים, אני לא מדבר מבחינת לחץ צבאי, כי הוא כבר נגמר. הובטח בעבר שהלחץ הצבאי ישחרר את החטופים, וזה לא בדיוק מוכיח. לצערי מעבר לזה שאין שום התקדמות ואין משא ומתן, אז אני לא יכול להגיד שיש משהו חדש".

שי גדל מילדות כאוהד של מכבי נתניה ומשם גם הגיע הקשר של עומר למדים הצהובים-שחורים: "כשאתה ילד אתה בדרך כלל אוהד את הקבוצה הכי טובה בליגה, אני גדלתי בתקופה שהיו נתניה ועוד 15, ולא עזבתי את הקבוצה מאז. עומר התחבר לאט לאט למכבי נתניה. בהתחלה גם הוא אהד כילד קבוצות אחרות, עד שהוא וגם אחיו רן הבינו שהמועדון הכי טוב זה מכבי נתניה. היינו הולכים יחד למשחקים, הוא היה עוקב אחרי הקבוצה גם בשידורים בטלוויזיה. עומר עבד במסעדה, אין יותר מדי זמן פנוי, אז בסופי שבוע הוא היה ישן את כל יום שישי ואז שבת נפגש עם חברים או הולך לכדורגל. יצא לנו גם כמה פעמים ללכת יחד למשחקים והיינו גם בחצי גמר גביע יחד".

ביום הולדתו של עומר, בחודש מאי האחרון, הוציאה מכבי נתניה סרטון מרגש ובו שחקני הקבוצה מתפללים לחזרתו של עומר ואומרים לו כולם "מחכים לך". שי מתאר בהתרגשות את הקשר ההדוק של המועדון עם המשפחה: "דואגים להיות איתנו בקשר כל הזמן, עשו אירועים כדי להזכיר את עומר והאוהדים תולים תמונות ביציע, עם תפילה לחזרתו של עומר. צרפו אותי לקבוצות ווטסאפ של אוהדים ושולחים לי כל הזמן תמונות וטקסים ואיזכורים של המועדון בקשר לעומר. הדובר של מכבי נתניה חגי פיינגולד מזמין אותי כל הזמן למשחקים, והם באמת שומרים על קשר. שוחחתי גם עם אייל סגל והזמינו אותנו גם לטקס באצטדיון".

ונקרט נכח כאמור הבוקר, בצוותא עם משפחות חטופים נוספות בבית ראש הממשלה ולמעשה כל יום בשנה הזאת מוקדש מבחינתו למאבק להחזרת עומר בנו הביתה: "בבוקר הייתי בירושלים, עכשיו אני עושה איתך ראיון ואחר כך אני עובר לעוד ראיון בערוץ 12, ועוז אחד ברדיו, טקס פה וטקס שם, 24/7 זה מה שאנחנו עושים. בזה אני מתעסק בשנה האחרונה".

על עומר הוא מספר: "הוא ילד קסם, הוא הבן הבכור שלי, הוא הפך אותי לאבא, האחים שלו רן ומאיה מאוד מתגעגעים אליו, הוא ילד שמח, ילד חזק באופי, מגנט של אנשים, שמתחבר מהר מאוד לאנשים ויש לו מעגל חברים מאוד גדול. עומר אוהב מאוד ספורט, מסיבות ובעיקר קולינריה, הוא מנהל מסעדת שף שנקראת "נינה ביאנכה" בקרית עקרון. הוא נרשם ללימודי מסעדנות וזה ממש אצלו באופי, לא רק כמקצוע".

על זוועות אותו בוקר אומר שי: "עומר נסע למסיבה בשביעי באוקטובר עם קים דמתי ז"ל, חברת ילדות שלו. אני עוד זוכר שהוא התלבט בערב החג, אם בכלל ללכת או לא. ידעתי שהוא נוסע למסיבה, לא ידעתי איזו בדיוק. בשבת לפנות בוקר, סביבות 03:30, הוא התלבש ויצא והגיע למסיבה בנובה באיזור חמש וחצי, שעה לפני המיתקפה והזוועות".

"בשעה 06:30 שמענו אזעקות בגדרה ונכנסים כולם לממ"ד", הוא ממשיך. "ישר התקשרנו לעומר והוא אמר שהוא במסיבה בעוטף, ויש אצלו צבע אדום והם כולם על הריצפה עם ידיים על הראש ושהם רצים למיגונית. חשבתי מיגונית, זה משהו קרוב בתוך המסיבה. במיגונית עוד היינו איתו בקשר, קצת בטלפונים וקצת בווטסאפ. הוא היה עם קים בתוך המיגונית, והיא לצערנו נרצחה שם ועומר נחטף".

"במיגונית היו 40 איש", הוא מסביר בכאב, "מתוכם 12 שרדו, 11 חזרו לישראל, אחד נשאר בעזה. בשעה 07:50, זאת היתה הפעם האחרונה שהיה לנו קשר עם עומר, בווטסאפ מתוך המיגונית. ואז אני מחפש אותו בכל מקום, ברשימות, בפייסבוק, בין חברים. עד שבצהריים קיבלנו את הסרטון שעומר נחטף, זה עלה בטלגרם של החמאס. מאז החיים שלנו משתנים מקצה לקצה".

לסיום אני מבקש משי להעביר דרכנו מסר לעומר שעדיין נמצא אי שם בעזה: "עומר כפרה עליך, אני יודע שאתה חזק. תישאר חזק. אנחנו חזקים בשבילך אז תישאר חזק, וסליחה שזה לוקח זמן, אנחנו עושים הכל הכל הכל כדי להוציא אותך משם".