מאות רוכבי אופניים נהרו בשבת בואכה בארי על כביש 232, הכביש שהפך לשדה קטל עבור 11 מחבריהם בדיוק לפני שנה, במפגן ומחווה מרגשת של זכרון, כאב - אבל יותר מכל של תקווה ונחישות להמשיך את דרכם.
בבוקר השבת ההיא לפני שנה, הגיעו עשרות רוכבים אל נקודת המפגש הקבועה שלהם ברחבה שלפני הכניסה לקיבוץ בארי כדי לצאת לרכיבת האימון בשדות או בכבישים הסמוכים. אבל ב-6:29 הגיע מטר הרקטות ובתוך פחות משעה ייחרצו גורלות. מי יירה. מי יימלט בעור שיניו, מי יאבדו עקבותיו ומי ימות. גורל עיוור ומתעתע שבסיומו - תריסר רוכבים שנרצחו ונחטפו, אחרים שנפצעו ורבים אחרים שנותרו עם טראומות שכנראה לעולם לא יימחו.
בשבת רבים מבני המשפחות שנרצחו, וחברים שניצלו מאותו גורל - רכבו ופקדו את אותם מקומות בהם פגשו כדורי הרוצחים את חבריהם. "כאן ירו בבן שלי", סיפר יורם שפירר לרוכבים הרבים שהתקבצו מסביב לגל עד האופניים של תומר ז"ל, כמאה מטר מצומת מפלסים. תומר היה אולי הראשון שנורה באותו בוקר כאשר ניסה להגיע הביתה לאשתו ושני ילדיו בגדרה. מבין שלא נותר לו סיכוי, עוד הספיק להתקשר לחברו רונן שנסע ברכבו מעט מאחוריו. "תמסור לאשתי ולילדים שאני אוהב אותם". הוא זוהה יומיים מאוחר יותר בשל חולצת הרכיבה של קבוצת האופניים המקצוענית "ישראל פרמייר טק" אותה נהג ללבוש ברכיבותיו. לכבודו, הגיעו לבושים באותם מדים - רוכבי הקבוצה, הבעלים סילבן אדמס גיא ניב - הישראלי הראשון שסיים את הטור דה פראנס - עם אותה החולצה - וכל חבריו של תומר.
חברו של שפירר, רונן אביב שנפצע מכדור ברגלו אבל ניצל כשהספיק ברגע האחרון להסתובב לאחור - הגיע על אופניו. עבורו ועבור רבים מאלו שהגיעו היום - זו היתה מעין מחוייבות לתומר המת ולרוכבים האחרים שנרצחו. ניר דוידוביץ, בנו של שלומי שנורה למוות על אופניו בין בארי לכיסופים, סיפר "שאחרי כמה חודשים חזרתי לאופניים שהפכו למעין פסיכולוג שעזר לי לצאת מהטראומה - ועכשיו אני רוכב גם עבור אבא".
רוכבת האופניים מבארי איה מידן עברה מסכת סיוטים וטרגדיות שהיו מספיקים מן הסתם לעשרים מחזורי חיים ביום ההוא. היא יצאה על אופניה מבארי דקות ספורות לפני מטר הטילים. ב-24 השעות הבאות, תמצא את עצמה במנוסה יחפה בשדות, ניצלת על ידי בדואים שברחו מבארי, מקבלת בשורת איוב שאחיה אבידע נפצע קשה ואחיינה וגיסתה נרצחו, כאשר רק למחרת לפנות בוקר התאחדה עם שלושת ילדיה הנוצרים בקיבוץ. חברה לרכיבה, ליאור וויצמן, לא שרד. אבל בחודשים האחרונים שוב מצאה את עצמה רוכבת ומתאמנת, מונעת משאיפה להשלים חצי איש ברזל למען הידיד שנרצח.
בטקס הזכרון בכניסה לבארי היא אמרה למאות הרוכבים שנאספו: "כל צעד, כל מילה, כל תנועה ואנרגיה טובה, כל מאמץ, כל טיפת זיעה וכל חיוך של ניצחון ספורטיבי ואישי, הם הם- התשובה לטרור. זהו ניצחון הרוח והתקווה אל מול הרוע, הכאב והעצב העצום שאנחנו חווים בכל יום כבר כמעט שנה."
את רכיבת הזכרון וההזדהות הוביל אבידע בכר ברגלו הנתונה בפרוטזה - וחיוך על פניו. "הם רצו שנמשיך לחיות".
סילבן אדמס, הבעלים של קבוצת ישראל פרמייר טק נעל את טקס הזכרון: "ב-7 באוקטובר הגיעו למקום הזה מפלצות אדם וגבו את חייהם של הטובים בבנינו. כאשר רכבתי היום לצדו של אבידע בכר, האיש שאיבד כמעט הכל - אישה, בן, את רגלו הימנית - ואני רואה את חיוך מיליון הדולר על פניו שמבטא את נחישותו המדהימה להמשיך הלאה - אני מקבל השראה עצומה. לפנינו עומדת משימה לאומית חשובה מאין כמוה לבנות ולהשקיע בישובי העוטף ובדרום כולו. זו תהיה האמירה החזקה ביותר לאויבים שלנו שאנחנו כאן כדי להישאר."
ניסן קלדרון, אחיו של רוכב האופניים החטוף עופר קלדרון קרא לעשות הכל כדי להביא לשחרור החטופים וגילה שמחר יצאו בני המשפחה לפגישה עם נשיא צרפת מקרון: " הגיע הזמן להציל ולשקם את חייהם של אלו שנותרו בחיים שם, ואת המתים לקבור".
דפנה לאנג דיברה בטקס בשם קהילת הרוכבים : "אני מבקשת סליחה שלא יכולנו לעשות עבורכם יותר" .
11 הרוכבים
- תומר שפירר - בן 37, נרצח ליד קיבוץ מפלסים
- ליאור וייצמן - בן 32, נרצח בין שער בנגב לשדרות
- רון בינימין - בן 53, נרצח ליד קיבוץ מפלסים
- רוני לוי - בן 80, נרצח בקיבוץ בארי
- יבגני גלסקי - בן 34, נרצח בצומת שער הנגב
- נדב גולדשטיין - בן 48, נרצח בכפר עזה
- הלל זלמנוביץ' - בן 60, נרצח ליד כיסופים
- חיימי בנעים - בן 56, נרצח ליד נתיב העשרה
- שלומי דוידוביץ' - בן 50, נרצח ליד מפלסים
- אורן גולדין - בן 33, נרצח בניר יצחק
- מאיר אלחרר - בן 58, נרצח בקיבוץ חולית