זו היתה השנה האולימפית הטובה מכולן. שבע מדליות שהיוו שיא ישראלי וכל זאת אחרי ה-7 באוקטובר, בתוך שנה מדממת בה ישראל נמצאת במלחמה. על פניו, אחרי שנה כזו צריך לצאת לחופש ארוך. לקחת אוויר ולנוח. לוס אנג'לס 2028 עוד רחוקה. האולימפיאדה שחוזרת לארצות הברית תרצה להיות גדולה יותר מזו שהיתה הקיץ בפריז, וישראל תרצה לשבור בה שוב את השיא. האם היא תצליח? מה יהיו הענפים החדשים שיפרצו ומה בעצם עושים בשנה שאחרי שנה אולימפית?
גילי לוסטיג, מנכ"ל הוועד האולימפי, שניקה קצת את הראש בחופשה ביוון אחרי שהסתיימו רוב הטקסים וניתנו כל ההמחאות לזוכי המדליות, מבהיר בריאיון מיוחד לראש השנה: "השנה הקרובה ממש לא הולכת להיות שנה של חופש. היא תהיה שנה מאוד חשובה לספורט האולימפי".
תסביר, גילי.
"זו שנה חשובה מאוד במחזור אולימפי. ראשית, צריך לסכם מה היה במחזור האולימפי הקודם ולבדוק כל ענף בנפרד. גם כאלה שהיו בפריז, וגם כאלה שניסו ולא הצליחו. צריך לעשות תחקיר מעמיק בכל ענף, לשפר, לתת יותר דגשים לקראת המחזור הבא. זו שנה של החלפת משמרות. בחלק מהענפים יש ספורטאים שפורשים. יש בענפים ספורטאים צעירים שמכוונים אל המשחקים האולימפיים הבאים. זו שנה של תחילת דרך וכמו שאנחנו יודעים בספורט, משהו אחד הסתיים וישר מתחיל משהו אחר. לוקחים אוויר, בטח הספורטאים שזכו במדליות, אבל כבר מתחילים לעבוד".
יש את שלוש הבנות מבין החמש בהתעמלות האמנותית שלא ימשיכו ללוס אנג'לס. ממי עוד נפרדים?
"עוד לא נסגרו הדברים. אנשים לוקחים את הזמן שלהם לראות היכן הם יימצאו. ברור שיהיו כאלה שיסיימו. בכל הענפים יהיו כאלה שיפרשו וזו דרכו של הספורט".
איך תשפיע המלחמה, במיוחד אם היא תתעצם? בסוף ידעתם להביא את הספורטאים למקסימום למרות ה-7 באוקטובר.
"אני חושב שכל המדינה מבינה את הערך האדיר של הספורט ומה הוא יכול לתת. המדינה שלנו היתה בגאווה גדולה שדגל ישראל מונף בגדול בכל אולם או זירה. בטח כשזכינו בשבע מדליות זה התעצם. במצב בו אנחנו נמצאים, הספורט הישראלי מקבל תפקיד נוסף. יש לנו שליחות. הספורט הוא השגרירות הכי טובה שזוכה להיקף סיקור עצום. אסור לעצור את זה לרגע. בספורט אין קיצורי דרך. אם לא נשקיע את המשאבים בספורט דרך הנוער, לא יגיעו תוצאות. אנחנו צריכים כבר בשנה הקרובה להשקיע משאבים והמשחקים בפריז, הוכיחו כמה הם הוסיפו לכל ישראלי גאווה רבה".
מה ההישג הכי גדול של פריז מבחינתך?
"ההישג הוא שזה היה במגוון ענפים. התעמלות מכשירים, התעמלות אמנותית, שייט, ג'ודו. ארבעה ענפים שחוזרים עם מדליות. העומק והמגוון הוא ההישג הכי גדול. כבר בטוקיו קפצנו לארבע מדליות ולא רצינו לרדת ולמרות השבעה באוקטובר הגענו לשבע מדליות. זה ההישג הפנומנלי".
לאן אתה לוקח את הכישלון? לשחייה?
"אני רואה את החיובי, כי במשחקים האלה היה קודם חשוב שנשתתף. אנשים חשבו שיחרימו אותנו. בזכות העבודה של המדינה והעמדת המשאבים, עשינו את זה. המשטרה הצרפתית התייצבה לצידנו והצלחנו לעבור את כל האיומים והחזרנו את כולם בשלום. היה לנו חשש מאוד גדול במקצועות הפתוחים, אלה שהקהל הרחב יכול להגיע עד לספורטאים. והיה את הכדורגל עם נבחרת שהגענו לראשונה מאז 1976, זה הישג. כל מי שהגיע למשחקים האולימפיים זה הישג. בתקופה הזו אני רואה כל אחד שהתייצב שם, כהצלחה".
אתה מגיע מענף הכדורעף וכך גם דני אורן מנהל היחידה לספורט הישגי. אי אפשר לפספס את מגרשי כדורעף החופים במכון וינגייט. זה החלום ללוס אנג'לס?
"ממש ככה. דני ואני אומרים את זה מסידני 2000. לא יכול להיות שלא נגיע למשחקים אולימפיים עם זוג לכדורעף חופים. חייבים להגיע ללוס אנג'לס עם זוג, גם גברים וגם נשים. בשלב זה הסיכויים אצל הגברים יותר גבוהים. זה בלתי ניתן להסבר שלא נצליח להביא ללוס אנג'לס זוג בכדורעף חופים".
למה אתה כל כך בטוח שזה יקרה?
"כי בכדורעף חופים אתה צריך לייצר צמד ולא 12 שחקנים בקבוצה. מגיעים 24 זוגות ולא 12 נבחרות וזה כפול. יש לנו מתקן ברמה בינלאומית בוינגייט ויש לנו חופים בשפע בהם אפשר להתאמן 365 ימים בשנה. זה דבר שלא מתקבל על הדעת שלא יהיה לנו זוג בכדורעף חופים ואמרנו את זה לאיגוד הכדורעף. זו מטרת על ואני רוצה שנלך איתה קדימה. יש כבר עתה זוגות מצויינים גם בגברים וגם בנשים".
איזה עוד ענף אתה מצפה להכניס ללוס אנג'לס?
"3 על 3 בכדורסל. דיברנו עם עמוס פרישמן על זה. אם נתכונן כמו שצריך, גם לשם אפשר להגיע. אני מקווה שגם הטיפוס יגיע פעם ראשונה".
זה שזה יהיה בלוס אנג'לס, מרגיע יותר.
"כן, יש לנו קהילה יהודית תומכת שם. אבל בוא, יש עוד הרבה זמן וקודם צריך להוציא את המקסימום מהשנה הקרובה ויש הרבה עבודה".