הפסד לוולנסיה, גם אם היה מתרחש באולם הביתי האמיתי ולא מול היציעים הריקים בסמוקוב, יכול היה להתקבל מראש על הדעת עבור כל קבוצה ביורוקאפ. אבל הדרך שהובילה אמש (רביעי) את הפועל ירושלים אל התוצאה הסופית - 80:64 - היא זו שמטרידה אותה, או לפחות אמורה להטריד.
וזו אולי מילת המפתח: להטריד. האדומים לא ממש הטרידו את יריבתם הספרדית, ואיפשרו לה לשייט לנחיתה רכה וקלילה במפעל. הם צעדו ביתרון למשך דקה ו-43 שניות בלבד (8:10, במהלך הרבע הראשון), אבל פיגרו בפער דו-ספרתי במשך 30 דקות ו-16 שניות.
לפני תחילת העונה הצהיר המאמן יונתן אלון כי לקבוצתו יש יתרונות בעמדות הרכז והסנטר על פני יריבותיה לצמרת הכדורסל הישראלי; אתמול, אף שג'ארד הארפר (27 נקודות מול האקסית) ואוסטין וויילי (8 נקודות ו-11 ריבאונדים) היו נקודות האור היחסיות היחידות, בלטה הנחיתות הירושלמית מול ולנסיה. ולא רק בעמדות הללו.
ירושלים הפסידה במאבקי הריבאונד בכל אחד ממשחקיה בגביע ווינר, אבל למה שקרה בסמוקוב אי אפשר בכלל לקרוא מאבק. הספרדים טיילו לנוקאאוט של 32:48 בכדורים החוזרים, ו-46% מהזריקות שהוחטאו בצד שלהם הפכו לריבאונדים בהתקפה. הם הניבו 24 נקודות מהזדמנות שנייה (ולפעמים גם שלישית ורביעית) מול 7 בלבד בצד השני של המגרש.
ובקו האחורי? אף שוולנסיה הופיעה ללא הרכז המוביל שלה, כריס ג'ונס, היא כפתה על יריבתה 15 איבודים. בזמן שהארפר שוב הפגין יכולת אישית פנומנלית, נראה שספידי סמית' עדיין מתקשה למצוא מחדש את מקומו. וסמית' הוא צרה של עשירים; ארבעת השחקנים הישראלים לא הצליחו לייצר איזושהי תרומה אפקטיבית וחיברו יחד רק 5 נקודות ומדד יעילות 2- ב-72 דקות משותפות.
במחצית השנייה השכילו האדומים להאט מעט את הקצב והשטף של ולנסיה. הם ספגו רק 14 נקודות ברבע השלישי, אבל גם זה לא קידם אותם לשום מקום. הם לא הצליחו להתקרב כל עוד משחק ההתקפה נותר תקוע, סכמטי ונטול ברק, כשבדקות רבות הציב המאמן יונתן אלון הרכבים שכללו שניים או שלושה שחקנים שכלל לא איימו על הסל: גבי צ'אצ'אשוילי השלים כמעט 20 דקות ללא זריקה אחת, נועם דוברת עמד על 0 מ-3 ב-16 דקות וגם יובל זוסמן וכריס ג'ונסון לא הצליחו לחבר יותר משני סלים.
"לפעמים אתה מפסיד את המשחק כבר ברבע הראשון", אמר אלון. "חפרנו לעצמנו בור בשלוש הדקות האחרונות, וזה מה שקרה. איפשרנו לוולנסיה לקחת 22 ריבאונדים בהתקפה, וככה אי אפשר לנצח. אבל זו רק ההתחלה, ואנחנו עוד נשתפר".
סיום דבריו הקצרים של המאמן לא נועד רק לעודד את שחקניו ולנסוך בהם אופטימיות, ויש בהם מן האמת. בירושלים מקווים שקאדין קרינגטון יוכל לשוב בקרוב מהעניינים האישיים שבהם נדרש לטפל בארה"ב; בנוגע ליכולתו של ג'רמי מורגן, והאשראי המועט שהוא מקבל בגללה (אתמול היה השחקן האחרון לעלות מהספסל, ושותף פחות מ-11 דקות), יידרשו בקבוצה לקבל החלטות בקרוב; ועל הבחירה לא להחתים מחליף לנמרוד לוי הפצוע שילמו בקבוצה מול הקו הקדמי הבלתי נגמר של ולנסיה.
לא בטוח שזה יהיה קשה ומאתגר כל כך גם במשחקים הבאים. ולנסיה היא היריבה החזקה והאיכותית ביותר שבה ייתקלו האדומים ב-18 מחזורי שלב הבתים, ולא סתם היא מדורגת במקום השני בסיכויי הזכייה ביורוקאפ (מתחת להפועל תל אביב).
אחרי 2,464 ימים חזרה ירושלים לשחק ביורוקאפ, אבל בדרך לניצחון הראשון היא תיאלץ לספור לפחות 2,512 ימים. ביום שלישי היא תתארח בפוניבז' אצל לייטקאבליס, הקבוצה האחרונה שעליה גברה במפעל הזה, אי אז בנובמבר 2017. זו תהיה עבורה הזדמנות לסגור מעגל.