מפרוץ מלחמת חרבות ברזל וה-7 באוקטובר, משפחות שכולות רבות החליטו להנציח את היקרים שנפלו דרך מיזמי הנצחה שונים - החל מפינות ישיבה, מסלולי טיולים בארץ שכה אהבו, ספרי תודה ועוד. הספורט, שתפס מקום מרכזי בחייהם של רבים מהנופלים משתקף היטב במיזמי ההנצחה, כשרבים ממיזמי ההנצחה שעלו באתרי גיוס ההמונים Giveback ו-Headstart מנציחים את האהוב שנפל באמצעות הספורט, שחלק מרכזי בחייהם של רבים מהנופלים. בני המשפחות מספרים.
מגרש לזכרו של עמרי אחרק ז"ל
מספרת רעיה, אמו של עמרי: "עמרי בן 26 נולד וגדל באליכין, אח בכור לגל ומי-טל. עמרי שלנו, ילד אהבה - כך קראו לו כולם. הילד עם החיבוקים הכי חמים ועוטפים עד שקשה לשחרר. הנגן הכי טוב בחבורה שגורם לכולם להצטרף ולשיר יחד איתו, תמיד עם הגיטרה בכל מקום אליו הגיע. עמרי כתב והלחין שירים. השאיר אחריו טקסטים מלאי רגש, אהבה וחמלה כלפי האחר. לעמרי הייתה נפש עדינה ורגישה לזולת, תמיד הלך אחרי הלב, הרגיש בעוצמה, סבלני, ותמיד קיבל את האחר מבלי להיות שיפוטי. אהב במיוחד את "האבודים" ואימץ אותם לליבו, גרם להם להאמין ולאהוב את עצמם. השאיר אחריו תמונות עם חיוך, היה לו חיוך קבוע על הפנים. עמרי אהב את החיים ומיצה אותם, לא התחשבן ולא התעסק בקטנות. עשה רק מה שאהב, אהב לאתגר את עצמו ואת האנשים שאהב, ולא פספס אפילו חוויה אחת. 'ילד של החיים'. אהב את הכדור בכל הצורות, אוהב שרוף של מכבי חיפה, שיחק כדורגל ובשנים האחרונות שיחק פוצ'יוולי. החלום שלו היה לפתוח בית ספר לפוצ'יוולי. עמרי שירת בעורב גבעתי והצוות הפך למשפחה אחת גדולה ששמרו על קשר רצוף והקפידו על המפגשים".
"עמרי יצא למסיבה עם חברים מהצוות ובנות זוגם, חמישה היו ברכב של עמרי. הם הגיעו למסיבה בשעה 3:30 לפנות בוקר. בשעה 6:30 התקשרו ועדכנו שהתחילה מתקפת טילים והם יוצאים הביתה, הרגיעו ואמרו שהכל בסדר, שיש ליווי של המשטרה. הם הצליחו לצאת משטח המסיבה ופנו דרומה בכביש 232 שם נתקלו במארב של המחבלים ונרצחו במכונית. בסיום השבעה הצלחנו להוציא מהפאלפון של עמרי סרטון שצילם כשהם יוצאים מהמסיבה, בו הוא מחייך ומרגיע את הבנות. עמרי תמיד האמין שיהיה טוב ושהכל יהיה בסדר. מהשעה 7:30 לא הצלחנו ליצור קשר טלפוני עם מישהו מהם, ובדיעבד הבנו שהם נרצחו בסביבות השעה 7:40.
"לעמרי היתה אהבה גדולה לאנשים, לים, לחוף ולכדור. משחק הפוצ'יוולי חיבר בין כולם. עמרי שיחק פוציוולי והחלום שלו היה להקים מגרש ועליו בית ספר פוצ'יוולי לטובת הקהילה. לצערנו עמרי לא הצליח להגשים את החלום אז החלטנו ללכת בדרכו ולהקים מגרש ובית ספר לפוצ'יולי באליכין. פנינו לראש המועצה מר עזורי שרוני והוא הקצה לנו שטח לבניית המגרש והקמת בית ספר לפוציוולי."
לגיוס לחצו כאן.
הסוד של הילי: לזכרה של הילי סולומון ז"ל
מספרים בני ומגי סולומון, הוריה של הילי: "ב-7 לאוקטובר חשך עלינו עולמנו כשהילי סולומון, בתנו הצעירה, נרצחה במסיבת ה'נובה', והיא רק בת 26. הילי הייתה אישה צעירה ומרשימה בתכונותיה, ערכיה ודרך תפיסתה את החיים. ערכים כמו כוח רצון אדיר, התמדה ודבקות במטרה הם אלה שבזכותם הייתה לוחמת בעוקץ בשירותה הצבאי, ושבזוכם החלה להתאמן בחודשים האחרונים לחייה, למיני מרתון. האופטימיות, אמונה בטוב, אי קבלת תקרות זכוכית ושכישלון אינו אופציה, הם אלה שדרבנו אותה כיזמית, כשהקימה את מותג 'אשכרה', בגדי מסיבות טבע ופסטיבלים. הילי הייתה מלאת כריזמה ושמחת חיים, עם חיוך תמידי. אהבה לחיות ולרקוד והייתה תמיד מוקפת מאות חברים שכולם רצו לטבול באורה. חייה הסתיימו במסיבה."
"כשנלקחה מאתנו בשיא פריחתה, חיפשנו להנציח אותה בדרך שתשקף את כל ערכיה ותכונותיה המדהימות. לבסוף בחרנו להנציחה במרוץ שיקרא על שמה ויתקיים כל שנה בכפר יונה. "מרוץ כפר יונה על שם הילי סולומון ז"ל". מרוץ שאינו תחרותי אלא מתמקד בעצם ההשתתפות, ההגעה ליעד, ההתמדה והנחישות בדיוק כפי שהילי האמינה."
"מטרת המרוץ הייתה, לרתום כמה שיותר רבדים של הקהילה בכפר יונה והסביבה. לכן תכננו 2 מקצים. מקצה של 5000 מ' לרצים מנוסים ומקצה 2000 מ' לחובבנים, משפחות וילדים. המרוץ התקיים ב -19/4/24, בכפר יונה, עם הרבה ססגוניות והתלהבות. השתתפו בו מעל 1400 איש, האירוע התקיים באווירת הפנינג, מוסיקה והמון סגול, הצבע של הילי. לאורך כל המסלול פיזרנו כרזות ענק עם משפטי מוטיבציה של הילי, לספורט בפרט ולחיים בכלל. כמו 'בכוח רצון מגיעים אל היעד", 'ליהנות מהדרך', 'כישלון זה לא אופציה ו'החיים זה כאן ועכשיו'. החודש, התחלנו בהכנות למרוץ כפר יונה 2025, כדי להמשיך את המסורת הספורטיבית וקהילתית, המחברת אנשים סביב זכרה של ביתני הילי. יצאנו לגיוס המונים כדי שיתאפשר לנו להמשיך מסורת זו".
לגיוס לחצו כאן
הפריזבי של עמרי: לזכרו של עמרי רם ז"ל
"בכל פעם שאני זורק את הצלחת חלק ממני עף איתה".
מספרים מרב ומנשה, הוריו של עמרי: "עמרי ילדנו הבכור אח לתומר ואיל. מגיל צעיר עסק עמרי בסוגי ספורט שונים. בגן החל לשחק כדורסל ולהתאמן בטקוואנדו. בגיל חמש שמתי אותו על גלשן בים" מספר מנשה אביו. "לימים הוא שילב את אהבתו לגלישה בטיולים ברחבי העולם. בגיל 12 החל לשחק טניס מקצועי והתחרה בתחרויות הארציות. העיסוק בספורט היה חלק בלתי נפרד מהחיים של עמרי והעניק לו בטחון עצמי, משמעת, חתירה להצלחה ודבקות במטרה. בצבא עמרי שירת ביחידה מובחרת ואחרי הצבא הוסיף את הסקייטבורד, סנובורד והפריזבי כתחביב. חבריו מספרים שלכל מקום היה מגיע עם תיק שבו יש פריזבי, תרמוס עם תה חם ומוסיקה. בחוף הים, בפסטיבלים ברחבי העולם, בפריז שם למד במסגרת חילופי סטודנטים, היה מוציא את הפריזבי ומתחיל לזרוק. גם עם אנשים שלא הכיר וכך יצר בלי סוף חברויות חדשות. בשביל עמרי הפריזבי סימל את החופש, את המעוף, את החיבור בין האנשים ואת האהבה לטבע ועם ערכים אלה בחר לחיות את חייו."
"לעמרי הייתה גם ראייה מאד מיוחדת על החיים וכך יום אחד בזמן שעמרי ואני שיחקנו פריזבי מתחת לאייפל בפריז שם עמרי למד, שאלתי אותו: 'תגיד, איך כל זריקה שלך יוצאת מושלמת?' ועמרי שהיה ידוע באימרות שלו ענה מייד:"בכל פעם שאני זורק את הצלחת חלק ממני עף איתה'. כשסיפרתי את זה לחברי הקרובים הם התרגשו ואמרו שזה בדיוק היה עמרי. שבכל דבר שנגע, עשה מכל הלב וביחד והחליטו לצאת בפרוייקט שנקרא הפריזבי של עמרי. הפרוייקט הזה נבחר מתוך רצון שההנצחה שלו תגרום לאנשים לחייך, לצאת לטבע, להרגיש את הרוח ולהתחבר עם אנשים חדשים. היום, מספר חודשים מאז תחילת הפרוייקט המשפחה מקבלת תמונות וסרטונים מכל העולם של אנשים שמשחקים עם הפריזבי של עמרי וכל תמונה כזו מרגשת אותם. זה מרגיש כאילו הם נושאים את זכרו בליבם ונושאים אותו בכל זריקה לשמיים."
לגיוס לחצו כאן
מתגייסים להנציח את עדן: לזכרו של סרן עדן פרוביזור ז"ל
גיא, אביו של עדן מספר: "עדן בן 21, בנופלו היה מפקד הטנק שהוביל את גדוד 52 במהלך כל 23 ימי המלחמה עד לנפילתו. עדן נולד בכפר סבא, התחנך וגדל ביישוב הקהילתי אלפי מנשה. הוא היה תלמיד מצטיין בתיכון מוסינזון בהוד השרון. עדן רצה לטרוף את העולם, הוא הצטיין בכל מה שעשה ותמיד שאף להיות הכי טוב. הוא היה משימתי מאוד בכל התחומים - בלימודים, בשירותו הצבאי בו תכנן להתקדם ולצאת לקורס מ"פ. האירועים האחרונים חיזקו אצלו את הרצון להישאר בצבא. הוא אהב את היחידה ואת החיילים שלו. בשיחה שניהלנו מספר ימים לפני שנפל אמר "אני נשאר בצבא". ב7.10 הוקפצה המחלקה שלו לאזור המסיבה ברעים, שם ניהלו קרבות קשים. לאחר מכן המשיכו ללחימה בתוך הרצועה. על פי עדויות מפקדיו וחבריו לפלוגה עדן פעל בכל ימי הלחימה באומץ לב גדול, חתר למגע בכל אפשרות תוך סיכון חייו, עשה זאת במסירות ובמקצועיות".
"עדן היה משימתי במיוחד בכל מה שנוגע לספורט. הוא היה ספורטאי מעולה ועסק באומנויות לחימה. בקראטה הייתה לו חגורה שחורה. לכן, לאחר נפילתו בחרנו באהבתו לספורט כדרך הנצחה. פעילות ההנצחה לזכרו התחילה מיד לאחר נפילתו. הקמנו עמותה בשם "מנציחים את סרן עדן פרוביזור". במסגרת פרויקט ההנצחה הוקמו 2 גינות ספורט בשטח כולל של 500 מ"ר בתיכון מוסינזון בו למד ובאלפי מנשה. בנוסף, השקנו תחרות "אליפות ישראל בקראטה", בה השתתפו השנה למעלה מ-120 לוחמים בכל טווחי הגילים. המטרה היא שהאליפות שתכלול גם פרסים וגביעים, תתקיים באופן שנתי וקבוע בחודש יוני, וצפויים להשתתף בה מאות לוחמים בשנים הבאות. הקמנו באלפי מנשה בשיתוף עם חברת מסלול את "צוות עדן" שבו מתאמנים בני נוער לקראת שירות קרבי ביחידות מובחרות ונשיק תחרות כושר קרבי לזכרו, בהשתתפות מאות בני נוער לפני גיוס.
"לאחרונה, השקנו מכינה קדם צבאית על שם עדן. גולת הכותרת בפרויקט ההנצחה היא הקמת מכינה קדם צבאית על שמו של עדן. המכינה למנהיגות ממוקמת בקיבוץ ניר-עם בעוטף עזה, והיא חלק מקבוצת מכינות עין פרת."
לעמוד הגיוס של עדן פרוביזור לחצו כאן.