בגיל 42 הגיעה מורן סמואל לפסגת הקריירה שלה: דווקא בבוקר קשה ועגום כל כך לעם ישראל, החותרת זכתה היום (ראשון) במדליית בזהב הפראלימפית הראשונה בקריירה שלה ב-2,000 מטר PR1, ודאגה ש"התקווה" תתנגן בפעם השלישית במשחקי פריז 2024.
"בשנה הזאת כל השמחה מהולה בעצב", סיפרה סמואל אחרי טקס הענקת המדליות. "אם הייתי יכולה, הייתי עומדת דקת דומייה על כל מה שקרה בארץ. באתי עם מנטרה למשחקים האלה: תאמיני בעצמך, תהיי מפוקסת וזה יהיה שלך. הבוקר כשקיבלנו את החדשות המנטרה התחלפה - זה בזכות, בגלל ולמרות. ככה עשיתי את המקצה. עזבו את התודות המטורפות שמגיעות לכולם, זו פריבילגיה להיות כאן ואני מרגישה את זה. לצרוח את ההמנון מתוך הבטן והנשמה, זה היה רגע גדול שלא אשכח בחיים שלי".
על מקצה הגמר אמרה האלופה הפראלימפית: "היה קשה בטירוף מבחינת תנאים. הייתה רוח חזקה. בראש התמקדתי בכל מכה, אמרתי לעצמי שעד שאני לא שומעת את הביפ של הסוף, אני לא עוצרת. כשחציתי פרצתי בבכי מוחלט, זה הכל ביחד. גם ההתרגשות וגם הבוקר הזה שעבר עלינו. זה יצא ממני בלי שליטה בכלל, פחדתי שלא אצליח לשיר את ההמנון. בשניות האחרונות את מבינה את זה - ומתפרקת".
סמואל שסיימה חמישית בלונדון 2012, זכתה במדליית ארד בריו 2016 ובכסף בטוקיו לפני שלוש שנים, עשתה את הטיפוס המיוחל אל השלב האחרון והגבוה ביותר: "השלמתי את הסדרה עם הזהב היפה הזה על הצוואר. מי שהיה בחיים שלי בשלוש השנים האחרונות יודע כמה זה לא מובן מאליו, אין לי דרך לתאר כמה המסע היה שונה מההכנות הקודמות. איכשהו, דווקא זה חיזק אותי. הייתי רוצה להעביר את המסר הזה הלאה - הייתי צריכה לעשות את הסוויץ' בין 'נגמרו לי החיים' ל'נגמרו לי החיים כמו שהכרתי אותם'. הייתי צריכה להיות יותר חזקה מהתירוצים, מהספקות, ולהאמין ולעבוד קשה. אני אומרת את זה מהמקום הכי צנוע שלי. התמודדתי עם כל מיני סוגים של אובדנים, אבל יש חיים וצריך להאמין בחיים ובתקווה. אני לוקחת על עצמי להיות המגדלור של הדבר הזה, אני בטוח שבחזרה לארץ אמשיך להיות מעורבת בכל מה שאפשר".
זוכת מדליית הזהב המשיכה: "תודה למשפחה שלי, הקרובה והמורחבת. תודה לכל הוועדים, האיגודים והספונסרים שאי אפשר לעשות את זה בלעדיהם. הם בחרו להעצים את הספורט הפראלימפי. תמשיכו לעשות את זה ולתמוך בנו".
לסיום הצהירה סמואל שכך למעשה מסתיימת הקריירה שלה: "כשאני בסירה, אני לא חושבת על אף אחד. לפני אני חושבת על כולם, וכשאני מסיימת. ב-10 הדקות של המקצה אני חושבת רק על לעשות הכי טוב שאני יכולה. עשיתי את שלי בספורט, עשיתי את כל מה שאפשר - ויאללה, שיבואו לרשת את מקומי".