הפועל תל אביב סיימה אתמול (חמישי) ב-2:2 ביתי עם הפועל פתח תקוה, אבל האווירה הייתה של הפסד. אפשר היה לשמוע את מסאי דגו המוטרד בסיום, לאחר שראה קבוצה רכה, חסרת אופי ויכולת עמידה בלחץ, כזאת שהפועל פתח תקוה לא התקשתה בכל שלב במשחק להגיע לרחבה שלה ולסכן אותה. "לא זוכר משחק כל כך רך של קבוצה ששיחקתי בה", סיכם זאת אחד השחקנים אחרי המשחק.
צריך לומר, הפועל תל אביב נבנתה בקיץ תחת מגבלות, על בסיס השחקנים החתומים מהעונה שעברה ובתוספת השחקנים שאושרו למאמן בתקציב לחזק את הקבוצה כמו לירן רוטמן, גוני נאור ובן שהר. למעשה, כמעט כל שחקניה הגיעו לעונה הזו חסרי ביטחון ואחרי תקופה לא טובה. מעבר לכך, הצעירים הסוחבים על הגב את הירידה ואת חוסר שביעות הרצון של הקהל - והחבילה הכוללת הזאת עושה רע לכל המערכת.
אז מה עושים? הפועל תל אביב צריכה להבין עם מי היא צריכה לצאת למלחמה הזאת. הלחץ לא יפחת, אבל למאבקים מהסוג הזה צריכים שחקנים עם האופי המתאים. אחרי עונה כמו העונה שעברה, לא יכול להיות ששני הבלמים של הפועל תל אביב הם טל ארצ'ל ואור ישראלוב - אחד לא בלם במערך של ארבעה בהגנה וגם קרס עם הקבוצה בעונת ירידה, והשני לא שיחק כמעט שנה ולא יכול להחזיק את הכל.
מקס צ'ליץ' לא בתכניות, גוראן אנטוניץ' בארץ וצריך להיות חלק מהסגל, והפועל תל אביב צריכה למצוא את הפתרון לכך כבר מחר. מלהקפיא את צ'ליץ' עד שימצא קבוצה ועד להגיע איתו להבנות על התרת חוזה. ברור שהדבר מצריך את אישורו של אדמונד ספרא וחריגה תקציבית, אבל הגיע הזמן שיבינו שצריך לעשות את זה.
יש שחקנים בהפועל תל אביב שצריכים לקחת את עצמם בידיים, אבל מצד שני יש גם כאלה שאולי לא יכולים. עד סיום החלון ב-20 בספטמבר, דגו וההנהלה יצטרכו לקבל החלטות גם לגביהם. לא צריך להיכנס לפאניקה, אך חייבת להיות חשיבה קדימה. הקהל בסיום שרק בוז וקילל את השחקנים, הוא לא ירגע אם הקבוצה תקרטע, וגם לסיטואציות כאלה צריכים לבחור את השחקנים הנכונים (במיוחד בליגה לאומית, בה כל משחק בו האדומים לא מנצחים הוא חגיגה גדולה של היריבה).