חי קרייס, פרשת קובלנץ מתפוצצת, אתה שחקן נבחרת הנוער. ספר את סיפור הגנבה מקופת הצדקה של שחקנים בסגל.
"היינו במחנה אימונים בקובלנץ גרמניה, תחת המאמן דרור קשטן, הכנה לקראת משחקים באוסטרליה. זאת התקופה הכי שחורה בקריירה שלי. שני שחקנים בנבחרת גנבו את הקופה בבית המלון, היו שם 400 מארקים, הם פרטו את הכסף ובזבזו אותו, רק שניים עשו זאת".
לפרוץ לקופת צדקה, חמור מאוד.
"זאת לא הייתה קופת צדקה, בגרמניה אין קופות צדקה בבית מלון. זאת הייתה קופת הטיפים של עובדי המלון והמלצרים. זה יצר בלגן ענק בבית המלון, הנהלת המשלחת החזירה מיד את הכסף, אבל היה מי שהוציא את הפרשה האומללה לתקשורת, לעיתון 'חדשות'. נוצר סיפור קשה שאי אפשר היה לעצור במשך חודשים ארוכים".
והיה את הצד של קשטן.
"קשטן היה מאמן מצוין, הוא לא ידע שום דבר, הסיפור ממש פגע בו קשה מאוד. חברי ההנהלה היו יוצאים בעצמם בערב, לא שמרו ולא הקפידו מה שחקני הנבחרת עושים. הייתה חקירה קשה וארוכה, בצדק למען יראו וייראו. בחקירה ידעו על כל שחקן מה הוא עשה ואיך הוא התנהג. האשמים בגנבת הכסף נידונו לעונשים כבדים וגם על רוב האחרים לא ריחמו, כולל קשטן".
מה היה החלק שלך ומה היה העונש שלך?
"אני נענשתי על יציאה ללא אישור מבית המלון ועל משחקי קלפים. לא ידעתי ולא הייתי קשור לגניבת הקופה. העונש שלי היה כבד, הורחקתי לתמיד מנבחרות ישראל, ועוד עונש הרחקה ממשחקי מכבי תל אביב למשך חודשיים. על הדברים שאני עשיתי בקובלנץ לא מענישים כך היום. במהלך עונש ההרחקה שלי המשכתי להתאמן במכבי תל אביב, לא החסרתי שום אימון. היה ניסיון מאוחר יותר להחזיר אותי לנבחרת האולימפית, אבל זה לא הצליח".
"בראש ובראשונה" - תוכניתו של שי נובלמן בוואלה ספורט עם חי קרייס כאורח
חי קרייס נולד ב-8 בינואר 1967. "אמא אהובה ואבא ישראל מפולין. אנחנו שלושה ילדים, אני האמצעי בין אח ואחות. גרנו וגדלתי בשכונת נווה יהושע ליד עמידר ברמת גן. למדתי ביסודי במכלל, ובתיכון באורט רמת גן".
כדורגל הוא החל לשחק עם ילדים מרמת עמידר. "בגיל 7 ראה אותי המאמן יהודה ליבני, שהצמיח מאות ילדים במכבי תל אביב. הוא לקח אותי להתאמן באצטדיון המכבייה. ההורים שלי נכנסו לתמונה והמהלך הבשיל. זה הוביל אותי למקום אחר, להיות במכבי תל אביב. הייתי עסוק בכדורגל, משחקי השכונה עם חברי הילדות פסקו. הייתה לי גאווה, כולם בבית הספר ידעו שאני במכבי תל אביב.
מה מקור השם חי?
"כשנולדתי קראו לי רן, אבל הגיע רב מקובל ויעץ להחליף את השם לחי בדיוק כשסבתא שלי נפטרה, וכך נשאר".
המצב המשפחתי שלו פחות שגרתי משל המרואיינים האחרים. "אני אלמן כבר 14 שנים. הכרתי את אביטל ז"ל בקלאב מד והתחתנו, נולדו דין בן ה-28 השוהה בארה"ב ויש לי נכד קטן ממנו בשם תומס. הבת מיקה בת ה-17 מבקרת את דין עכשיו באמריקה. לאביטל גילו את המחלה הקשה אחרי לידת מיקה".
בנערים של מכבי תל אביב שיחק עם אלון נתן, "השחקן המבריק ביותר, כדורגלן ברוך כישרונות", ועם שחר בראל, יוסי יעל ועוד. בגיל 13 יצא עם נבחרת האפרוחים למסע לארגנטינה. "הייתה התרגשות להיות בנבחרת האפרוחים של המאמן והמחנך האהוב מוישיק מאירי. חגגו לכולנו בר מצווה. ממכבי תל אביב קיבלנו שני זוגות נעלי כדורגל עם סטופקס מגומי פלוס 500 דולר להוצאות".
מה היה בארגנטינה?
"זאת הייתה אליפות העולם לגיל 13. ב-1981 עדיין שלטה שם החונטה הצבאית. במגרש של ריבר פלייט ניצחנו את ארגנטינה 1:2 מגול ניצחון שלי מעמדת המגן. בהמשך הודחנו על ידי בוליביה".
דוביד שוויצר העלה אותו להתאמן עם בוגרי מכבי תל אביב בגיל 15.5. "בהמשך איציק שניאור תפס פיקוד, מאמן ואישיות שהיה קשוח אולי עם השחקנים המבוגרים, אבל אהב את הצעירים. אצלו שיחקתי בכל תפקיד הגנה שביקש ממני, הייתי שחקן של מאמן אמרו עלי. המשחק הראשון שלי היה בעונת 1984/5 בתיקו 1:1 נגד מכבי יפו במחזור הפתיחה".
באותה עונה שברה מכבי תל אביב בצורת של שש שנים ללא ניצחון בדרבי. את ה-0:3 הזה הוא לא שוכח. "זה היה דרבי בלתי נשכח עם שני הגולים של מיקי בן שטרית, הדרבי המפורסם בו מיקי והשחקנים טיפסו על הגדרות בבלומפילד. מסרתי למיקי את כדור העומק בו נפל השער השלישי, 0:3".
המשך הדרך לאחר פרשת קובלנץ לא היה קל. "היה סיפור לא נורמלי. יום אחד הגיעו לאימון בקריית שלום שני צלמים, הם התמקדו רק בי, צילמו עשרות פעמים והלכו. לא הבנתי מה העניין. ביום שאחרי קיבלתי טלפון בבוקר המוקדם והשאלה הייתה 'קרייס, אתה מודע מה כתוב בכותרת בעיתון'? הם הקריאו לי שכתוב שיש לי בעיה בלב ולא יכול לשחק כדורגל. הסיפור הוא שעשיתי בדיקות רפואיות כדי להוריד פרופיל ל-64 כדי שאוכל לצאת לאימונים, לא אפשרו לי קודם כי מכבי תל אביב לא דאגה לי בנושא. הסיפור הפך למטורף, לא התאמנתי מעל שבועיים, עשיתי בדיקות מחדש, הכול היה בסדר וחזרתי לאימונים ומשחקים. הסיפור הודלף לעיתון על ידי האיש שהיה הכי אמון על שמירת הפרטיות שלי".
סיפור הזוי נוסף - משמירה על אוחנה לכלא הצבאי.
"שירתי בבסיס גלילות ב-8200. הייתי מרותק בעונש לבסיס, אבל יצאתי בשבת בבוקר לאצטדיון רמת גן למשחק של מכבי תל אביב נגד בית"ר ירושלים. כולם ידעו שאני מרותק לבסיס, לא התלבשתי אבל הייתי בסביבת חדר ההלבשה. בירידה להפסקה הודיע מנשה שמעונוב שהוא פצוע. שניאור ביקש ממנהל הקבוצה פאפו ישראלי להכניס אותי כמחליף, אבל לא הייתי רשום בטופס המשחק. שניאור אמר 'קרייס לא רשום, אז תרשמו אותו מהר'. מכבי ביצעו בהפסקה את תוספת השם שלי, עליתי לשחק ושמרתי מצוין על אלי אוחנה. כבר בערב כולם ידעו ששיחקתי, כולל ובעיקר בבסיס הצבאי שלי".
העונש לא איחר להגיע. "בבסיס ידעו שאני בריתוק, העונש שניתן לי היה מאסר של שבועיים בכלא 6 הידוע. הגעתי לכלא, אבל מפקד הבסיס היה אוהד מכבי תל אביב, הוא טען שאין מקום בכלא כי הוא מלא בכלואים חיילים. הוא סידר לי לעבור מגלילות למשטרה הצבאית של מחנה 80, שם הרוב היו שחקני כדורגל מהעיר חדרה".
המעמד של כדורגלן מכבי תל אביב הביא לו מעריצות. "זאת הייתה תקופת הגיל שאחרי הצבא, למשחקים של הקבוצה הגיעו הרבה בחורות. הן המתינו בסיום המשחק, ביקשו לפגוש אותי, ימים מטורפים".
איך היה לשחק במכבי עם אבי כהן ז"ל?
"זאת הייתה זכות גדולה, הוא היה השחקן הכי נערץ עלי, מהגדולים ביותר שהיו לנו. כמובן שהיו גם שמות כמו בני טבק, מוישיק שוויצר, דריקס, אלון נתן, בוני ואחרים, אי אפשר לתאר את ההרגשה להיות איתם במשחקים ובאימונים".
ב-1987 זכה בגביע. "בליגה סיימנו במקום השלישי, אבל הדרך לגמר עברה דרך ניצחונות בדרבי על הפועל, על מכבי יפו ועל בית"ר ירושלים עם גול מהסרטים של אלון נתן. בגמר ברמת גן פגשנו את מכבי חיפה, משחק מהגדולים שהיו בגביעי המדינה, תיקו 3:3 בתום 120 דקות וניצחון בפנדלים. פיגרנו בהארכה 3:2 אחרי שהובלנו 0:2, אבילה אמר לי לעלות מהר למעלה, בישלתי לאלי דריקס את הגול האדיר לרשת של אבי רן הגדול ז"ל, 3:3 והלכנו לפנדלים".
הוא שיחק בעונת 1987/8 הכושלת, ואז הגיע מעבר מפתיע למכבי פתח תקווה. "הגיע יוסלה מירמוביץ' לעמדת המאמן בעונת 1988/9. רצו להפריד בין מספר שחקנים ואני נשלחתי בלי ידיעת המאמן למכבי פתח תקווה בליגה הארצית תחת מאירי. הייתה קבוצה טובה עם אז'ובל, רן בן שמעון, יעקב כהן, רבינזון ואלישע לוי. מאירי נתן לי לבעוט את הפנדלים. לא עלינו לליגה העליונה, היה מאכזב לסיים במקום השלישי".
כעבור עונה הוא שב למכבי תל אביב. "היו"ר דני לאופר החזיר אותי הבייתה, חתמתי על חוזה חדש למשך 3 שנים".
אחרי שזכה לשחק עם אגדת כדורגל כמו אבי כהן, הגיע גם אורי מלמיליאן. "ישבתי על הספסל, מלמיליאן ניגש אלי ושאל אם הוא יכול לשבת לידי. אורי שאל אותי, ואני בהתרגשות אמרתי לו 'אורי, כל הספסל שלך'. מלמיליאן היה האדם הכי מקסים ששיחקתי איתו. אנשים לא יודעים שמלמיליאן היה רוכש בגדי ילדים ודואג שיחלקו אותם לילדי ירושלים".
בסיום העונה הוא שוב נפרד ממכבי תל אביב, הפעם לתמיד. "זו הייתה פרידה לא יפה ממכבי שלי. היה לי חוזה למשך 3 שנים, אבל אז הגיע לאמן בלם העבר צביקה רוזן שעשה ניקיון כללי בסגל השחקנים. ההנהלה לא הסכימה לכבד את החוזה הארוך, באכזבה לקחתי את הרגלים למקום אחר".
אחרי מכבי תל אביב לאן?
"המאמן ניסים בכר הביא אותי לצפרירים חולון, היה שם גם דוד פיזנטי. המשכתי להפועל טבריה ולמכבי רמת עמידר, שם אחרי חצי עונה החלטתי שהכדורגל לא בשבילי יותר כשחקן והחלטתי לתלות את נעלי הכדורגל. חשתי את כל פציעות הקריירה שלי, בתקופתי המשחק היה הרבה יותר קשוח וחזק, לא היה ואר , הפציעות היו לא פשוטות אצל רבים".
מי היו השחקנים שהיה לך קשה נגדם בהגנה?
"נגד שלום אביטן ז"ל היה קשה מאוד, גם נגד סלקטר וארמלי היה לי קשה מאוד".
אתה מסודר כלכלית?
"הכספים בתקופתי במכבי תל אביב לא היו גבוהים, היה לי חוזה אחד של 60 אלף דולר. בקבוצה כל אחד דאג לעצמו . היום אני מסודר, יש לי פנטהאוז ברחוב פנחס ברמת גן, אני עובד כנהג מונית. אוהדים ותיקים שעולים לרכב מזהים אותי, הם מצביעים עלי, ואני מיד אומר להם 'כן, זה אני, חי קרייס. בכול בוקר כמעט אני יושב בקפה 'עוזיאלה' ברמת גן ומשם יוצא לעבודה".
היית גם מאמן נוער ונערים?
"אימנתי תקופה בהפועל רמת גן, אבל אחרי מות אשתי אביטל הפסקתי הכול. אני לא הולך למשחקי כדורגל כבר כמה שנים טובות".