עד השבועות האחרונים, השליטה של ג'מייקה בריצות הקצרות היתה בלתי ניתנת לערעור: מאז סידני 2000 היתה לפחות ג'מייקנית אחת על הפודיום בריצת 200 מטר באולימפיאדה, וכמובן שגם ב-100 מטר. למעשה, בארבע האולימפיאדות שקדמו לפריז 2024, הספרינטריות של ג'מייקה לקחו 10 מ-12 המדליות האפשריות ב-100 מטר. בטוקיו 2020 אפילו קיבלנו פודיום כל-ג'מייקני, עם איליין תומפסון (זהב), שלי אן פרייז'ר פרייס (כסף) ושריקה ג'קסון (ג'מייקה) בריצה הזו.
אצל הגברים השליטה הזו אמנם פחתה עם פרישתו של יוסאין בולט, ובכל זאת - ג'מייקה נחשבה רגע לפני פתיחת אולמפיאדת 2024 בפריז למעצמה המובילה בעולם בכל הנוגע לריצות קצרות.
לא עוד.
קישיין תומפסון אמנם סיים כסגן של נואה ליילס בריצה ל-100 מטר, אך בן ארצו אובליק סביל סיים אחרון בגמר; הנציגה היחידה במרחק המקביל אצל הנשים טיה קלייטון סיימה שביעית בלבד בגמר, בעוד ששאלי פורבס נעצרה בחצי הגמר ושלי אן פרייז'ר פרייס האגדית כלל לא הופיעה אליו.
במרחק הכפול לא היה לג'מייקה אף נציג בגמר, כשהנציג היחיד בחצי הגמר - בריאן לבל - סיים אחרון במקצה שלו; גם אצל הנשים אף ג'מייקנית לא העפילה לגמר 200 מטר, עם שתי נציגות שלא הצליחו לצלוח את חצי הגמר. היתה זו הפעם הראשונה מאז 1976 שהמדינה לא שולחת אפילו נציג או נציגה אחת לגמר 200.
המגמה הזו נמשכה גם בריצת השליחים 100X4: הגברים לא העפילו לגמר, בעוד הנשים (שהגיעו לפודיום בכל אולימפיאדה מאז 1996 זולת בייג'ינג 2008) סיימו במקום החמישי בלבד.
חלק מהסיבות לכך נעוצות כמובן בפרישה של פרייז'ר פרייס, כמו גם בהיעדרותה של איליין תומפסון הפצועה - אך זה לא כל הסיפור. "כמות המדליות מאכזבת משהו", הודה מנהל נבחרת האתלטיקה הג'מייקנית מוריס ווילסון, אחרי שהמשלחת שלו ספרה שש מדליות (לעומת 9 בטוקיו ו-11 בריו).
"העולם הדביק מאיתנו פערים", הודה ווילסון. "שלטנו בלי הפסקה למשך תשע שנים, והעולם עשה שיעורי בית. נצטרך לחזור לשולחן השרטוטים".