ארטיום דולגופיאט חיזק היום (שבת) את הקייס שלו בדיון על הספורטאי הישראלי הגדול בכל הזמנים, כשזכה במדליית כסף באולימפיאדת פריז 2024. המתעמל המופלא אמנם לא הצליח להגן על מדליית הזהב בה זכה בטוקיו 2020, אך הוא בכל זאת הפך לישראלי השני בלבד שזוכה במדליות בשתי אולימפיאדות נפרדות (קדם לו גל פרידמן - ארד ב-1996, זהב ב-2004).
אחרי הרגעים המלחיצים במוקדמות, דולגופיאט התאושש עם תרגיל קרקע נפלא בגמר, שזיכה אותו בתוצאה של 14.966 - מעט מתחת למדליסט הזהב קרלוס יולו מהפיליפינים.
"אני מרגיש הכי טוב שאפשר, אפילו שלא לקחתי את מדליית הזהב אני מאושר", אמר דולגופיאט בסיום, "בתקופה האחרונה לא הלך לי כל כך טוב באימונים, אבל ידעתי שאני יכול לבוא ולהתרכז ולעשות את הכי טוב - ואני מאוד שמח שהצלחתי".
על המתח הגדול אחרי המוקדמות ועד הגמר: "בשבת שעברה עשיתי ציון לא הכי טוב, וזה היה יום קשה, יום מאוד אמוציונלי, לא ידעתי אם אעלה. ואחרי המוקדמות אמרתי שזהו - צריך להשאיר הכל מאחורה, ולהתאמן חזק - ולא הלך לי. פעמיים עשיתי את התרגיל הזה באימונים, ונפלתי פעמיים. היה קשה לשכוח את זה, והגעתי אחרי שבוע שבו כל יום לא הולך ולא הולך. אבל היו לצדי אנשים שאמרו לי שאני חזק ויכול, והאמנתי בזה, ועשיתי את זה. אני בדירה עם שני מאמנים הכי תותחים בעולם, שהם שניהם כמו אבא שלי, ועם הפיזיותרפיסט שהוא כמו חבר שלי, והיה לי טוב איתם".
על הקהל והישראלים ביציע: "באמצע התרגיל אתה לא שומע כלום, אבל ברור שהקהל והישראלים נותנים כוח. לכל אחד שהיה איתי יש חלק גדול. למאמנים שלי ולאדם בדיר כמובן. הפציעה ברגל מפריעה, היינו חייבים לטפל בה. בתחרות זה פחות מורגש, אבל באימונים זה כן מורגש והייתי עם כאבי תופת. אבל באולימפיאדה אי אפשר להוריד עומס. רציתי מדליה, אבל אני גם גאה בתרגיל, ושהצלחתי להתמקד ולהתרכז ולעשות את הכי טוב שאני יכול".
ב-7 באוקטובר הוא זכה במדליית זהב באליפות העולם, והיום הוא זכה בעוד מדליה: "כמה שאני מנסה להתנתק ולהתרכז בתחרות, אני מנסה להביא כבוד ולהראות שעם ישראל חזק. אני גאה במדינה שלי ומנסה לעשות הכי טוב שאני יכול כדי לייצג אותה".
אחרי הגמר הפיזיותרפיסט של דולגופיאט, אדם באדיר, סיפר על הפציעה הקשה שממנה סבל המתעמל בתקופה האחרונה, אמר ש"כל יום עברנו בין ארבע לחמש שעות טיפולים" וטען ש"זה גמר הקרקע הגדול בכל הזמנים".
"זו המדליה הכי קשה של ארטיום אי פעם", אמר בדיר, "זו הפציעה הכי קשה, הוא חייב ניתוח. אנחנו סוחבים את זה כבר שנה וחצי, מאז אליפות העולם הקודמת. הוא יעבור ניתוח בקרסול בספטמבר. צריך לנקות לו את העצם, צמחה לו עצם על האכילס. כל מה שעשינו זה להרגיע ולהרגיע את הכאב, ולשמור את הכאב קטן וככה הוא שרד את זה. כל פעם היה דיליי בגלל הכאב, הוא קיבל זץ ולא יכול היה לנתר. עבדנו ועבדנו ועבדנו. רק אתמול הוא היה ארטיום שאני מכיר, שהוא מושלם. מהבוקר הוא מפוקס. זה אחרי שבוע של שיחות, כל יום שיחות לילה. התוכנית הייתה פשוטה. ארטיום היה צריך בידוד מהמשלחת, מכל הרעש. אמרתי לו, 'ארטיום תביא את הילד שבך שרעב למדליה, זה מה שאנחנו צריכים'. וזה מה שהיה. זה ארטיום. הילד שרעב למדליה".
סרגיי וייסבורג המאמן של ארטיום אמר היום: "אנחנו נלך ללוס אנג'לס וארטיום ינסה להביא מדליה שלישית לישראל. ההכנה הפעם הייתה הכי קשה. כל הלחץ היה כל הכתפיים שלו, כל המחשבות... כולם ציפו ממנו לתוצאה הכי גבוהה, ששוב יזכה בזהב. היו המון פציעות בדרך והצלחנו להתמודד. במוקדמות התרגיל לא היה הכי טוב וחשבתי שהולכים הביתה...".