רז הרשקו הוכיחה הערב (שישי) פעם נוספת איזו ספורטאית מופלאה היא, כשזכתה במדליית כסף מתוקה באולימפיאדת פריז 2024 - האולימפיאדה השלישית של המשלחת הישראלית תוך 24 שעות.
"חבל שזה לא נגמר בזהב, זו היתה המטרה", אמרה הרשקו. "אני לא יודעת אם אני יותר בוכה כי הפסדתי או כי יש לי מדליה. אני מאושרת ומתרגשת, אין לי מילים. בדרך כלל אני מדברת ועכשיו אין לי מילים. עברתי המון. היו לי שנים ארוכות מאוד מאז טוקיו, הכל במטרה לבוא ולעשות את הכי טוב שלי ברמה הכי גבוהה. אני תמיד מצפה מעצמי לשים את הלב על המזרן, בכל רגע ובכל שנייה. הלחץ שלי תמיד היה קיים, גם אם כולם היו זוכים במדליות".
על האיפון הנהדר בחצי הגמר תוך 15 שניות: "היתה התפוצצות רגשות. רק באולימפיאדה זה קטע כזה שהחצי גמר והגמר באותו חלק של היום, אין הרבה זמן להתאושש. התכוננתי לקרב ארוך בחצי וזה קרה כל כך מהר. זה לא הפתיע אותי שעשיתי את זה, אבל כן שזה קרה כל כך מהר. זה שימח אותי מאוד, כל כך רציתי את הזהב. הרגשתי שזה היה היום שלי, שאני שם, שאני חדה ויכולה. בסוף זכיתי רק בכסף, אבל אני שמחה מאוד. יש תחושת פספוס קלה מאוד".
"אני שמחה ששימחתי לרגע את המדינה הזאת, שמגיע לה רק טוב. אני אוהבת את כולם", אמרה הרשקו. על המאמן שהוא גם הדוד שלה, אמרה הרשקו: "שני הוא המאמן הטוב בעולם. יש לנו נבחרת מדהימה, שבע בנות הגיעו לפה וזה לא קורה בהרבה נבחרות. די מעצמה הייתי קוראת לנו. שתי מדליות ועוד בנות מדהימות. שני תמיד לוקח אותנו לקצה ואומר שיש עוד לאן לשאוף ועוד תקרה לשבור. הוא תמיד נותן לנו תחושת מסוגלות - גם כנבחרת וגם בנפרד. זה מדהים".
הרשקו התייחסה שוב לסרן יונתן גוטין, קצין שנפל בקרב בבארי: "הוא תמיד איתי, כל שנייה הוא אצלי בראש ובלב. שמתי את המדבקה שלו מעל המיטה בחדר האימונים, כל פעם אני רואה אותו מולי. זה נותן לי עוד כוח ורצון להילחם ולשים את הלב על המזרן ולהניף את הדגל בצורה הכי טובה שיש. הוא תמיד יהיה איתי".
במסיבת העיתונאים מול התקשורת, הוסיפה הרשקו: "תודה רבה לכל מי שבא לכאן בשבילי. אני אוהבת את ארצי, את מולדתי. הצלחתי אחרי כל כך הרבה קשיים וטלאות וירידות, אבל גם עליות. הצלחתי להישאר באני העצמי שלי ולהאמין בעצמי תמיד. יש פה נבחרת מדהימה, אנחנו משפחה אחת וזה מה שדוחף אותנו הכי גבוה שאפשר. נשים את הלב על המזרן גם מחר ויהיה טוב. יש סיכוי להכל, הכל אפשרי".