כדי לעבור שלב במוקדמות ליגת האלופות, צריך לשחק ברמה המצדיקה זאת. אלא שאמש (ד') הייתה מכבי תל אביב רחוקה מאד מאותה רמה, ולפיכך את ליגת האלופות היא תיראה העונה בטלוויזיה.
מי שניצלה זאת הייתה סטיאווה בוקרשט, בזכות שער בדקה ה־90, שחתם את המשחק בניצחונה 0:1 על הצהובים. האמת היא שגם אלופת רומניה רחוקה מאוד מהאיכות המתבקשת מקבוצה המקווה לפלס את מקומה לשלב הבתים של ליגת האלופות. היא הייתה שותפה למשחק שהתנהל בעצלתיים, ולעיתים היו בו דקות משעממות. פה ושם הגיעו הרומנים למספר מועט של הזדמנויות להבקיע, והחמיצו אותן בשלומיאליות. כל זאת עד הדקה ה־90, שבה יצאו למתפרצת המנצחת.
מזמן ידוע שכאשר ערן זהבי נמצא על המגרש ישנו סיכוי שיבקיע אפילו ביום חלש שלו. בדקה ה־73 עלה בידיו להגיע לעמדה טובה של בעיטה, אולם כשבעט, הדף השוער הרומני את הכדור, ואז, בחלוף ארבע דקות, הוחלף ערן, ובכך ויתרה מכבי על מלך שעריה. לי לא מובן, ולא ברור, מדוע החליט על כך המאמן ז'ארקו לאזטיץ, שכן זהבי הוא בדיוק השחקן שביכולתו להכריע משחק גורלי.
ההפסד הזה ירדוף את מכבי עוד ימים לא מעטים. היא לא האמינה שזה יקרה לה דווקא מול סטיאווה, ושילמה ביוקר.
חבל שפיספסנו משחק מול מצרים
אם יש משהו שהפתיע בתום הפסדה של הנבחרת הצעירה 1:0 ליפן, זה אחד מהמשפטים שאמר בלמה סתיו למקין: "הראינו יכולת שווה לכל נבחרת, וזה היה יכול גם להסתיים עם 9 נקודות".
ניתן להבין את האכזבה הגדולה ממאזן דל בן נקודה אחת בלבד, אבל הרבה יותר קשה לקרוא על כך שזוהי תגובתו של למקין. קצת צניעות לא תזיק לאף אחד, ובטח לא לשחקן צעיר, כי הוא וחבריו צריכים להסביר מדוע זה לא הסתיים למשל עם 7 נקודות. הן היו מבטיחות לישראל את שלב רבע הגמר ומשחק מול נבחרת מצרים על כרטיס לחצי הגמר.
קיוויתי למפגש כזה מפני שלפני 90 שנה התמודדו נבחרות הבוגרים של מצרים וישראל במוקדמות גביע העולם. המצרים ניצחו אז בשני המשחקים - 1:7 בקהיר ו־1:4 בתל אביב. הייתה לנו עכשיו הזדמנות גדולה לנצל את שלב הבתים של פריז 2024 כדי לשחזר את ההיסטוריה, לראשונה מאז 1934. את ההזדמנות הזו פספסנו.