"הייתי ואני עדיין חבר של ניר קלינגר ועופר מזרחי. אלי גוטמן ידע זאת, והבהיר לי לפני גמר הגביע כי אין חיבוקים ולחיצות יד עם שניהם, תכבדו אחד את השני וזהו. הובהר כי מי שיפר את ההוראה ייצא מההרכב. קלינגר הושיט לי יד והתעלמתי, גם מזרחי ניגש אלי, התעלמתי ממנו, ידעתי שגוטמן צופה בנו. מזרחי פלט 'יא בן זונה, אתה מתעלם ממני, אני יודע של מי ההוראה'".
שמעון ביטון נולד בישראל ב-27 ביוני 1967. "אמא עליזה ז"ל ואבא צ'רלי, יזכה לחיים ארוכים, עלו ממרוקו. אנחנו שישה ילדים, שלוש בנות ושלשה בנים. הגענו לגור בשכונה ד' בבאר שבע, הדלתות היו פתוחות, שכנים נכנסו והשאירו זיכרונות שיש לי עד היום. למדתי ביסודי בבית הספר ביל"ו ובתיכון מקיף ג'".
ומה לגבי כדורגל? "היה באזור מגרש בלטות קטן, אנחנו הילדים בנינו שערים קטנים ושיחקנו עד החושך קט-רגל. בחור בשם בועז מאור הקים ליגה עירונית וקרא לה על שמו של בנו, שגיב באר שבע. בועז התמקד בנו בלימוד יסודות כדורגל לעומק כמו עצירה ומסירה, נגיחה ויציאה לכדרור. היה מגרש חול, ושם התקיימו משחקי אליפות נגד קבוצות מהשכונות האחרות בבאר שבע, קהל רב הגיע והתלהב מהמשחקים".
הוא הגיע לקבוצת הנערים של הפועל באר שבע. "אז לא היו קבוצות ילדים במועדון. הייתי בכיתה ח', צעדתי ברגל. הגעתי עם קבוצה של חברים אל המאמן יעקב דהאן, שוער העבר. הוא השאיר רק שלושה, אני הייתי אחד מהם".
הייתה לו בחירה קשה בין כדורגל ל... חוג לטבע. "הייתי בחוג לטבע של בית הספר, הודעתי שאני לא רוצה כדורגל, מעדיף את החוג. המאמן מוטי גז הגיע אלי הביתה ושכנע אותי להמשיך לשחק. התפקיד שלי היה חלוץ, כבשתי בנערים שערים רבים, עליתי במהירות לקבוצת הנוער. בגיל 17, יחד עם חבר בשם מוטי רווח שהיום הוא הבעלים של אולם השמחות 'סופיה' המפורסם בדרום, שכרנו דירת רווקים בה התגוררתי לסירוגין".
הוא עלה לבוגרים בזכות הזדמנות שניצל. "היה לנו משחק חוץ בנוער נגד הפועל כפר סבא במגרש הישן שלהם על הכביש הראשי. לא תוכננתי לשחק ויצאתי לבילוי. בשעה 08:00 בבוקר שמעתי דפיקות על הדלת, הגיע קפטן הקבוצה והבהיר שהמאמן יורם ביטון דורש שאגיע לשחק בשל פציעת שחקן הרכב. עלינו על האוטובוס שהמתין לנו, היה משחק מוקדם לפני הקבוצות הבוגרות. הנוער של באר שבע ניצח 2:4, כבשתי שלושער. מנהל הקבוצה הבוגרת נכנס בסיום לחדר ההלבשה והודיע לי להגיע ביום שני להתאמן עם הבוגרים".
ואז, שוב דילמה - אימון בבוגרים או טיול שנתי? "התאמנתי בבוגרים, ואז הגיע הטיול השנתי בתיכון, בו הייתי פעיל ומקובל. ביקשתי ממנהלי הקבוצה שחרור של שבוע, אבל הבהירו לי שאני צריך לעשות את החשבון שלי, כדורגל או טיול. אין להיעדר שבוע מאימונים. החלטתי לישון בדירת הרווקים, אוטובוס בית הספר הגיע אלי הבייתה, אבל לא הייתי שם. אכזבה, אבל התגברתי בזכות הכדורגל".
בעונת 1985/6 מונה לעמדת המאמן נינו ברגיג. "אחרי מחנה האימונים של פתיחת העונה, בשל עומס שחקנים בחלק הקדמי, הוא קרא לי לשיחה והוריד לי את האימונים בבוגרים בחצי, במקום ארבעה אימונים רק שניים, בימי שני ושלישי בלבד. הוא אמר שאני שחקן טוב, אבל יהיה לו קשה לתת לי דקות משחק משמעותיות . ברגיג היה אחלה בן אדם, קיבלתי את דבריו, הגעתי לשני אימונים ואת האחרים העברתי בצפייה מהיציע. זה כאב לי מאוד".
הוא טוען שדב רמלר הציל לו את הקריירה. "רמלר קרא לי וביקש ממני, בימים שאני לא מורשה להתאמן עם הסגל הרחב, להמתין לו בסיום האימון. הוא אימן אותי פעמיים בשבוע במשך שעה וחצי, כשהוא מצרף לאימון שוער ושחקן נוסף, כל אימון איתו היה חבל על הזמן. בהמשך הגיע דרור בר-נור שהחזיר אותי לאימונים מלאים".
ומה אומר רמלר? "שמעון ביטון היה כישרון ענק, חלוץ מצוין, ילד שאהב את המועדון ואת הכדור. הוא היה התקווה הגדולה של המועדון והאמנתי שיגיע רחוק, היה כיף לאמן אותו. שוחחתי עם בר-נור, הבהרתי לו שלביטון מגיע לשחק בהרכב הראשון, אני מוכן לרדת לספסל, והוא ישחק במקומי לצד שלום אביטן. הוא היהלום של הנגב".
ואז משחק בית נגד בית"ר ירושלים. "ביום חמישי בתום האימון קרא לי בר-נור, הוא ביקש להודיע לי שאני פותח בהרכב נגד בית"ר במקומו של אלי ויצמן שמתח שריר. זאת הייתה הודעה של זכייה במפעל הפייס. בשישי לא הצלחתי להירדם , לא הכנסתי אוכל לפה, חשבתי רק על מלמיליאן, אוחנה, אשש ויוסי מזרחי. עליתי לכר הדשא בפעם הראשונה, זה היה לצעוד בתוך חלום, אצטדיון מפוצץ בצופים שנראו מרחוק כמו זבובים. בדקה ה-67, אני מבקיע שער, הפועל באר שבע מנצחת 0:1, כותרות מדורי הספורט ביום ראשון היו בהתאם".
השירות הצבאי הערים עליו קשיים. "למדתי במקיף ג' תעופה, התגייסתי לבית הספר הטכני בחיפה, חיל האוויר, רחוק מהבית והכדורגל . המפקדים לא אפשרו לי לצאת לאימונים ומשחקים. היה שם חוק שמי שלא מצליח במבחן לא יוצא לחופש, נישאר בבסיס. דאגתי להיכשל שבע פעמים במבחנים, ואז החזירו אותי לבסיס הקליטה לשיבוץ אחר, הפעם נשלחתי לחר"פ, קרוב לבית כאפסנאי".
בעונת 1993/4 הפך מחלוץ למגן. "את הפועל באר שבע אימן אליהו עופר ז"ל. למועדון הגיעו אורי מלמיליאן ואופיר שמואלי שהפך למגן השמאלי שלנו. שמואלי נפצע, לא היה מגן שמאלי אחר, לילו קרא לי להפוך מחלוץ למגן וכך היה. המאזן שלי בשש השנים בהם שיחקתי כחלוץ היה 36 שערים".
המכירה למכבי הרצליה נעשתה מאחורי גבו. "הפועל באר שבע קיימה מחנה אימונים בטורקיה, הקבוצה עלתה על המטוס חזרה לישראל. כמנהג הימים ההם חילקו עיתונים מישראל בכניסה למטוס. פתחתי את 'ספורט ידיעות' וכותרת בישרה כי שמעון ביטון נמכר למכבי הרצליה של המאמן אלי גוטמן. נמכרתי במהלך שהוביל אלי לנדאו ראש העיר הרצליה מול היו"ר שלנו רן פסח בסכום של 91 אלף דולר. זרמתי עם המהלך לאחר שסגרתי בהרצליה חוזה לשלוש שנים תמורת 220 אלף דולר, פלוס דירה שכורה. חתמתי על החוזה".
ואז הגיעו משחק מחפיר ומעבר מהיר. "עונת 1994/95 לא החלה טוב במכבי הרצליה של גוטמן. יצאנו למשחק נגד בית"ר ירושלים , ספגנו תבוסה בלתי נשכחת, 8:1. כעבור מספר שעות, עוד באותו לילה, קיבלתי טלפון מבית"ר ירושלים, הם הציעו לי לשחק אצלם כי המגן שמוליק לוי נפצע ברצועות רגלו. אמרתי כן, המו"מ בין ירושלים והרצליה הביא למעבר שלי לעונת השאלה אחת לבית וגן. את הנסיעות לירושלים עשיתי ברכב של רונן חרזי יחד עם אריק בנדו".
ואז הגיעה קריאה של היו"ר אלי להב לחזור להפועל באר שבע. "להב סגר את הנושא מול מכבי הרצליה, בה היה לי חוזה לעונה נוספת, חזרתי הבייתה בכיף".
רגע שיא הוא רשם ב-1997 עם גוטמן. "זאת הייתה עונה טובה, בה סיימנו במקום השלישי בליגה, הגענו לגמר הגביע לאחר שני משחקי הארכה ופנדלים נגד מכבי פתח תקווה והפועל כפר סבא. בחצי הגמר הבסנו בתצוגת ענק את בני יהודה 2:5, בדרך לגמר נגד מכבי תל אביב".
ואז הגיע האירוע עם מזרחי וקלינגר ואחריו המשחק הגדול.
במשחק עצמו הייתה מטרה אחת - גביע לבאר שבע. "היה קמפיין של רכבת ישראל - לא חוזרים בלי הגביע. מעל 15 אלף אוהדים הגיעו לרמת גן, כדי לראות את הקרן של סיאד חלילוביץ' ואת המספרת של ג'ובאני רוסו לרשת של אובארוב, 0:1 וחגיגות שלא מהעולם הזה".
אבל עונה לאחר מכן היוצרות התהפכו. "ב-1997/98 הפועל באר שבע סיימה במקום הלפני אחרון, נשרנו לליגה הארצית יחד עם הפועל אשקלון, עונה כואבת בלתי נשכחת מבחינתי. אחרי הירידה עזבתי את הפועל באר שבע , עברתי לבית"ר באר שבע אותה אימן קלינגר בליגה הארצית. נפגשתי עם הפועל לדרבים בארצית.
"בית"ר באר שבע הייתה קבוצה מעולה תחת קלינגר ובני קוזושווילי. בעונת 2000/01 החמצנו את העלייה בגלל נקודה אחת, זו הייתה קבוצה ששיחקה כדורגל של הליגה העליונה. לאחר מכן החלטתי לפרוש מכדורגל. הייתי עוזר מאמן בהפועל באר שבע של ניר לוין, לופא קדוש, ואלי כהן השריף, אימנתי את קבוצת הנוער בעידן של גיא לוי ואלישע לוי. בעונה שעברה הייתי לצדו של קלינגר בעירוני דימונה, פספסנו את העלייה ללאומית".
איך הכרת את אורלי אשתך?
"לאחר אחד המשחקים יצאתי לערב ריקודי עם, ראיתי אותה שם, ניגשתי אליה ואמרתי שאני שמעון ביטון מהפועל באר שבע. היא השיבה 'מה זה אומר? אני לא מכירה'. היא לא זרמה לכיוון שלי. באחד מימי כיפור הסתובבתי ברחוב, ראיתי אותה עם חברה, ניגשתי והפעם הייתה היענות. ב-1988 התחתנו , אורלי היא עובדת משרד החינוך. יש לנו שלושה ילדים - עמית הוא ממשיך דרכי שהיה בזמנו בסגל של ברק בכר ושיחק לאחרונה בהפועל רמת גן ובני יהודה. עמית סבל מפציעה קרע ברצועות, חזר לעצמו וישחק בקבוצה אחרת. ממנו יש לנו שתי נכדות תאומות. הבת עומר שירתה כתצפיתנית בנחל עוז והשתחררה לפני אירועי שבעה באוקטובר, היא נמצאת כבר מספר חודשים במילואים. הבן הקטן שגיא משרת בחיל הנדסה".