פריז עדיין מאוד מנומנמת בכל מה שקשור למשחקים האולימפיים. נכון שהשבוע נפתח כאן רק בימי שני ובטוח שיש עוד מספיק זמן עד טקס הפתיחה על נהר הסן בשישי, אבל בנסיעה מנמל התעופה שארל דה גול לחלק הצפוני של העיר, בו מתאכסנים חלק מאנשי התקשורת הישראלים, לא הייתה הרגשה חגיגית. אפילו טוקיו שאירחה את המשחקים האולימפיים לפני שלוש שנים ללא קהל, בשל מגפת הקורונה, נראתה ססגונית הרבה יותר ומלאת שילוט והתרגשות לקראת המאורע.
אפילו בבתי המלון הורידו מחירים, אחרי שכיסחו את התיירים לפני שלושה חודשים עם מאות אחוזים יותר מהמחיר הרגיל. עכשיו, כשנתקעו עם הרבה חדרים פנויים, המחיר נמוך בהרבה.
זה לא תופס כמובן את המשלחת הישראלית ובעיקר את הנבחרת האולימפית בכדורגל, שנמצאת כאן מאז יום שישי ומתרגשת מאוד. ישראל היא תמיד מוקד של עניין וכשאתה מזכיר אותה, אנשים לא נשארים אדישים. בנדיקטה החביבה, שמסייעת לעיתונאים בנמל התעופה לסדר את האקרדיטציות, נחנקה מדמעות כששלפתי את הכרטיס שעליו היה כתוב מדינת ישראל. וכשהראיתי לה וידאו מנתב"ג ובו תמונות החטופים וביניהם האחים ביבס, היא חזרה חמש פעמים על המשפט: "אני כל כך מצטערת", ושוב התקשתה להסתיר את הכאב והתסכול שלה. כן, יש כאן הרבה שמזדהים איתנו וזוכרים מי התחיל.
מזג האוויר שדמה עד אתמול למה שעובר עלינו בישראל, התחלף היום להרבה יותר נוח ונעים. גם הימים הקרובים אמורים להיות כך והמארגנים מצפים שזה יימשך כדי שלקהל יהיה יותר קל ונוח להסתובב בין מוקדי התחרויות. ישראלים שנחתו כאן היום לא ידעו שיש משחק של הנבחרת בפארק דה פראנס בעוד יומיים. היו גם כאלה שתכננו חופשות בפריז לפי המשחקים האולימפיים, אבל מי שלא היה מעודכן - הבטיח שיקפוץ. כרטיס אפשר לקנות אפילו במחיר של 15 יורו, כך ששווה לעשות גיחה לראות את אוסקר גלוך ודור תורג'מן לפני שממשיכים בלו"ז הרגיל של היורודיסני ויתר האטרקציות.