"אני יחסית שקטה", מודה שרון קנטור כשאני שואל אותה איך היא פילסה לעצמה את המסלול לצמרת המועמדים למדליה בפריז, כמעט בלי שהבחנו. על הגלים עם דגם הפויל החדש, זה שמרחף מעל המים, קנטור אמורה בפריז להחזיר לענף השייט את המדליה שהוא מחפש כבר 16 שנה, מאז הארד של מאמנה שחר צוברי. השנה בלנסרוטה שבאיים הקנריים היא זכתה באליפות העולם, משאירה מאחור את קטי ספיצ'קוב והנה לכם מועמדת למדליה גם במשחקים האולימפיים. תחרויות השייט והגלישה יהיו במארסיי וקנטור, כמו עוד שבעה מחבריה לנבחרת ישראל בשייט בדגמים השונים כבר מתאמנים בעיר החוף בצרפת מזה כמה שבועות. "היום כולם חשופים אלי יותר, אבל אני מרגישה שאני עדיין שקטה. בסוף התוצאות מביאות את הציפיות ואת ההתעניינות", היא אומרת.
איך זה קרה?
"הרבה עבודה קשה. כנראה שלקח לי קצת זמן לגדול ולהתפתח".
את במשפחה מאוד רצינית בספורט הישראלי עם הגלשן. אמנם זה דגם אחר הפעם, אבל יש כאן חתיכת מסורת עם גל פרידמן, שחר צוברי, לי קורזיץ ועוד רבים.
"אני במשפחה שהיא מאוד חמה ונדיבה. אני פוגשת את כולם בשדות ים כי הם עובדים איתנו ואני חשה גאווה גדולה מאוד להיות חלק ממשפחת השייט".
ספורטאים חולמים על אולימפיאדה בגיל צעיר מאוד. מתי זה קרה אצלך?
"מאוד מאוחר. אני חושבת שרק בשנה האחרונה התחלתי לדמיין את המשחקים האולימפיים. גם היום אני מרגישה צנועה ושקטה. אני לא נותנת לתארים לשנות אותי. אני רוצה להמשיך את הדרך שלי ופשוט ללמוד כל הזמן".
גדלת על זה מול הטלוויזיה?
"אני לא באה ממשפחה של ספורט במאה אחוז. באזור כיתה ח' לקחתי את זה קצת יותר רציני ואני היחידה בבית שהייתי צופה בתחרויות הבוגרים של הגולשים. ידעתי את השמות והתמקדתי בהן, באלה שהיו בדור שלפניי. ואז אמרתי שכמוהן אני רוצה להיות".
ואז מדליית הזהב באליפות העולם הקפיצה את זה למקום אחר.
"האמת שעוד קודם היתה תחרות הכנה במארסיי בה זכיתי במקום הראשון ושם חטפתי שוק. קיבלתי הרבה פידבק מכולם ושם נפל לי האסימון שאני יכולה. זו היתה תחרות הכנה במארסיי שממש מדמה משחקים אולימפיים, בערך לפני שנה, וכשזה קרה שם וסיימתי ראשונה, הבנתי שאני במקום אחר. זה הביא גם ללחץ".
איך מתמודדים?
"אני מתמודדת עם זה כל הזמן. המטרה שלי היא לא להילחץ מזה שאני עושה הישגים ויש ציפיות ממני".
איך המשפחה?
"המשפחה לומדת כל הזמן שאני לא אוהבת את הלחץ וההתעסקות התמידית בי. אבא מאוד בעניין ורוצה כל הזמן פרטים. אימא נותנת יותר ספייס. ההורים לא מלווים אותי לתחרויות. אמרתי להם שאם הם רוצים לבוא לאולימפיאדה, שיבואו אבל לא במיוחד בשבילי".
איגוד השייט רוצה מדליה אחרי 16 שנים. גם זה מלחיץ קצת, בטח.
"הרבה שנים לא לקחו מדליה אולימפית בשייט. האחרון היה שחר צוברי ואני הייתי בת חמש ולא ידעתי מה זה גלישה".
עד כמה את נהנית שם על הגלים?
"מאוד נהנית. מאוד נהנית מלעקוף במהירות מתחרה אחרת. זה מאוד מזכיר פורמולה 1".
לאילו מהירויות זה מגיע?
"50 קמ"ש אפילו. זו מהירות מטורפת על המים כי הגלשן היום מרחף ואין מגע עם המים".
מה הדבר הכי חשוב שאת צריכה לעשות כדי להביא את עצמך לשיא במארסיי?
"להיות במצב של שלווה ורוגע למרות המהירות והטירוף. במים יש רוגע וצריך להביא את זה לידי ביטוי. זו חוויה של פעם בחיים. אני באה ליהנות. לא מעניין אותי המסביב. כבר בא לי להיות שם".