שער השוויון של מתיאה זקאני בדקה ה-98 מול קרואטיה היה בדיעבד קריטי במיוחד. בלעדיו, הייתה איטליה מודחת בשלב הבתים, והיא צריכה להגיד תודה בעיקר לבלם ריקרדו קלאפיורי שבנה את המהלך בפריצה מאחור, וגם סיפק את הבישול לקיצוני של לאציו. הוא האיש שלקח את היוזמה, ובאופן כללי הרגיש כמו מנהיג דומיננטי בכל 3 המשחקים של הכחולים בשלב הבתים. כעת הוא יחסר בשמינית הגמר מול שוויץ בשבת, וזו מכה לא פשוטה לחבורה של המאמן לוצ'אנו ספאלטי.
העובדה הזו די מדהימה כאשר נזכרים כי קלאפיורי בן ה-22 היה אלמוני בארץ המגף על לפני שנה, לא שותף כלל במוקדמות וקיבל את הזימון הראשון מהמאמן לוצ'אנו ספאלטי במאי, ממש לקראת פתיחת הטורניר. היא מדגישה עד כמה עצום היה החלל המנהיגותי שנפער אחרי פרישתם של ג'ורג'ו קייליני ולאונרדו בונוצ'י. היא גם אומרת המון על חוסר הנסיון של הסגל הזה. שיא ההופעות של הסגל הנוכחי הוא השוער הקפטן ג'אנלואיג'י דונארומה, שהוא רק בן 25. חוץ ממנו, רק שני קשרים מרכזיים - ז'ורז'יניו וניקולו בארלה - חצו את רף 50 ההופעות הבינלאומיות. ל-11 מתוך 26 שחקני הסגל היה לפני הטורניר מספר משחקים חד ספרתי במדי איטליה. קרואטיה, בה נדמה היה כי חוליית הקישור החלה לשחק ביחד עוד במהלך מלחמת העולם ראשונה, הלכה לקיצוניות אחרת, אבל גם הקיצוניות של אלופת אירופה לא בריאה.
כן, אסור בשום אופן לשכוח שהיא האלופה המכהנת, אך באופן מעט פרדוקסלי יש לזה גם השלכות שליליות, בהתחשב בכך שאיטליה לא העפילה לשני המונדיאלים האחרונים. הפיאסקו הזה לא רק השאיר צלקות, וזכורה בהקשר זה ההודאה של בארלה כי לא צפה אפיל בדקה אחת של גביע העולם האחרון - זה פשוט כאב מדי. היא גם הביאה לחוסר נסיון בטורנירים מרוכזים, ולכל שחקני הסגל הנוכחי יש רק השתתפות אחת במעמד לכל היותר. אלה שחוו את יורו 2020 ידעו רק הצלחות. האליפות ההיא התחילה עם מאזן מושלם בשלב הבתים, והאיטלקים סחטו תשואות מכל הכיוונים בדרך למדליות הזהב. תמיכת הקהל, ושל התקשורת במיוחד, היתה כמעט בלתי מסוייגת. זה מצוין בזמן אמת, כמובן, אך בטווח הארוך פירוש הדבר הוא כי אין לאיטליה אפילו שחקן אחד שהתמודד עם משברים בטורניר מסוג זה.
כל השערים והתקצירים מהיורו: להורדת אפליקציית וואלה ספורט לחצו כאן
ועכשיו בהחלט יש משבר. ההפסד לספרד היה חלק ומוחץ, ואלמלא יכולת עילאית של דונארומה בין הקורות זה היה אמור להיגמר לא ב-1:0 קטן, אלא בתבוסה. הקרב מול קרואטיה הסתיים בחיבוקים, אך היה בעייתי מאוד מבחינה טקטית לכל אורכו. אם מודים שאפילו בניצחון על אלבניה לא היטיב איטליה לשחק בלשון המעטה, המצב ברור - זו נבחרת שעדיין מחפשת את עצמה. הבעיות רבות, הכושר של רוב השחקנים לא מזהיר, ופתרונות לא נראים באופק. הביקורות ממש לא מהללות כמו באליפות אירופה הקודמת, אבל אין מישהו שזוכר מצבים כאלה מהעבר. אין דמות ותיקה שיודעת להגיד את המילים הנכונות, לגרום לצעירים להתעודד ולהתעלם מרעשי הרקע. כל השחקנים האלה נמצאים במשבר ביחד בפעם הראשונה.
זה נכון גם לגבי המאמן. ספאלטי כבר בן 65, אבל בכל הקשור לנבחרת הוא טירון, עם פחות משנה בתפקיד. בקבוצותיו, הוא בנה את התלכיד בהדרגה, וגם היה רגיל לעבוד עם שחקניו על בסיס יומיומי. בנבחרת המצב שונה בתכלית, ומדובר באתגר לא שגרתי עבורו. לכן כלל לא מפתיע שהוא הגיע ליורו 2024 ללא מערך טקטי מגובש, אילתר במשחקי ההכנה, וממשיך לאלתר גם תוך כדי הטורניר. בשני המשחקים הראשונים עלתה איטליה עם 1-3-2-4, אבל אחרי שזה ממש לא עבד מול ספרד הלך ספאלטי על 2-5-3 נגד קרואטיה. והרי אלה שתי שיטות הכי רחוקות זו מזו, בהן לכל שחקן תפקידים שונים באופן מהותי.
הביקורת לא איחרה לבוא גם על המהלך הזה, אבל יש לספאלטי סיבות טובות לבצע את השינוי, ולא רק בגלל שהוא עשה את התיזה שלו בקורס מאמנים דווקא על 2-5-3. העניין הוא כי הנבחרת הנוכחית מתבססת על מה שמכונה בארץ המגף "השלד של אינטר". טבעי כי האלופת מספקת את השחקנים בכושר הטוב ביותר, ושניים מהם קריטיים במיוחד - בארלה והבלם אלסנדרו באסטוני. גם המגן השמאלי (או שחקן אגף שמאלי, תלוי באיזה מערך מדובר) פדריקו דימרקו הוא באנקר בהרכב. הקשר דוידה פראטזי ושחקן הכלבו מתאו דרמיאן אינם משחקים בקביעות בהרכב אינטר עצמה, וגם בנבחרת השימוש בהם לא מובטח, אבל בכל משחק של איטליה היתה בהרכב הפותח רביעיה מהאלופה. אם זה המצב, הגיוני להשתמש בשיטה בה הם רגילים לשחק בסן סירו אצל סימונה אינזאגי, וזה 2-5-3.
הם באמת היו בסדר אחרי השינוי, אבל הבעיות לא נעוצות בשחקני אינטר, אלא בכל מה שמסביב. ז'ורז'יניו, שהיה העוגן ביורו 2020, לא מתעלה לרמה המצופה כי הוא מעבר לשיאו, ועורר את זעמו של ספאלטי במשחק מול ספרד. המאמן החליף את קשר ארסנל בהפסקה, אבל בניגוד לתחזיות הוא נותר בהרכב מול קרואטיה - ולא הבריק. ומה עושים עם פדריקו קייזה? השחקן המרענן ביותר של איטליה באליפות אירופה קודמת, לצידו של לאונרדו ספינאצולה, הלך מאז לאיבוד, בין היתר בגלל פציעות. העונה האחרונה ביובנטוס התאפיינה במתיחות עם המאמן מסימיליאנו אלגרי, אבל העניין הוא כי גם בנבחרת הוא לא מספק את הסחורה - ולדעת ספאלטי אינו מתאים למערך עם שלישיית בלמים. לכן, אחרי שני משחקים פושרים בהרכב, הוא ירד לספסל מול קרואטיה.
זה עוד כלום לעומת חוליית ההתקפה. באיטליה היתה תקווה אמיתית כי ג'אנלוקה סקמאקה יביא את הישועה כחלוץ חוד בזכות החודשים הנהדרים בשלהי העונה במדי אטאלנטה. בינתיים, הוא אפילו לא מתקרב לכיבוש, ובמשחק מול קרואטיה פינה את מקומו לארגנטיני המתאזרח מתאו רטגי - שחקן מוגבל שכבש 7 שערים בלבד בעונה החולפת במדי גנואה. לצידו הופיע ג'אקומו רספאדורי, שהוא שחקן רב גוני וזריז הרבה יותר, אך אינו ניתן להגדרה ככוכב בינלאומי בשום אופן.
איך שלא תסתכלו על זה, מצוקת החלוצים של איטליה רק הולכת ומתעצמת עם השנים. צ'ירו אימובילה לא היה נערץ במיוחד ביורו 2020, וידוע היטב כי אף שחקן לא כבש יותר מפעמיים בדרך לזכיה במונדיאל 2006, אבל המצב בו סקמאקה, רספאדורי ורטגי מנסים להציל את המולדת הוא בכל זאת חריג. לכן היה השער של זקאני כל כך מרגש אחרי יותר מ-250 דקות ללא כיבוש. אי שם בתחילת המשחק מול אלבניה, עשו זאת באסטוני ובארלה. כן, העוגנים של אינטר חיוניים גם ברחבה, אבל בארלה עצמו העיר שהוא מודאג מאוד מהיותו הסקורר המצטיין של הנבחרת בסגל הנוכחי, עם 10 שערים בלבד. מצד שני, הזכירו האיטלקים שאפילו לפרנצ'סקו טוטי היו רק 9 שערים, ואת שיאו של ג'יג'י ריבה המנוח אף אחד לא מסוגל לשבור.
בקיצור, איטליה היא נבחרת חסרת נסיון עם סגל רחוק משלמות, שמנסה להתמודד עם המשבר המקצועי באמצעות שינויים מאולתרים. משיחות עם עיתונאים איטלקים עולה כי האופטימיות בשפל, ולא יהיה קל למצוא מישהו שיהמר על כך שהאלופה תשמור על הכתר. מאידך, ידוע כי הכחולים נוטים להתחיל לאט בחלק מהטורנירים הכי מוצלחים שלהם. את כל המשחקים בשלב הבתים מונדיאל 82 הם סיימו בתיקו, ואז דהרו להנפת הגביע. בשלב הבתים מונדיאל 94 הם הפסידו לאירלנד ובקושי גירדו ניצחון על נורבגיה ותיקו מול מקסיקו, אבל גם שם הגיעו לגמר.
פאולו רוסי ורוברטו באג'יו לא עומדים לרשותו של ספאלטי, אבל גאווה לאומית תמיד היתה שם, וכך גם כושר ההסתגלות. לא כדאי להספיד אותם מוקדם מדי. הם נמצאים בצד "הנוח" של הדרך לגמר, ושווייץ היא לא הנבחרת המאיימת ביותר שניתן לדמיין. החיפוש אחרי המערך וההרכב הנכונים נמשך, ובשבת עשויה אולי להגיע פריצת דרך. ואם זה לא יקרה, תמיד אפשר לקרוא לזקאני.