כמו לקראת כל טורניר גדול, כך גם לפני יורו 2024, יש הרבה כתבות על נבחרות, שחקנים, מאמנים, תחזיות וכדומה. אבל יש יחסית מעט התייחסות לשיטת המשחקים הבעייתית, שמייצרת לא מעט עיוותים. העניין הוא ששתי הראשונות מכל בית עולות לשמינית הגמר. אך מכיוון שיש רק ששה בתים, חסרות עוד ארבע נבחרות שצריכות להיות בשמינית הגמר. על כן, הכלל הוא שארבע הנבחרות הטובות ביותר שסיימו במקום השלישי עולות גם כן. מה ששולח הביתה שתי נבחרות הגרועות ביותר, שסיימו במקום השלישי. אז להלן הבעיות.
קודם כל, מכיוון שהסיבוב השלישי של שלב הבתים מתפרס על פני כמה ימים, לנבחרות בבתים ה"מאוחרים" יותר יש עודף אינפורמציה לגבי התוצאה שהן צריכות להשיג על מנת להיות בין ארבע הנבחרות הטובות שיסיימו במקום השלישי. כך למשל, ביורו 2016, פורטוגל ידעה שתיקו במשחק האחרון בוודאות יעלה אותה לשמינית הגמר בגלל הפרש שערים טוב יותר מאשר לתורכיה ולאלבניה שסיימו את שלב הבתים כמה ימים לפני המשחק של פורטוגל. אגב, פורטוגל אכן סיימה בתיקו 3:3 מול נבחרת הונגריה, שעלתה אף היא בסופו של דבר ממקום הראשון בבית ההוא.
השיטה שבה ישוחק היורו הקרוב כבר נוסתה בחמישה טורנירים גדולים בעבר (שלושה מונדיאלים בין השנים 1986-1994 וכן שני טורנירי היורו הקודמים ב-2016 ו-2021). וזה זמן טוב להיזכר כמה נבחרות נכשלו לעלות ממקום שלישי כפונקצייה של מתי הבית שוחק.
בטבלה שלעיל ניתן לראות שבטורנירים המדוברים, מעולם לא קרה מצב שנבחרת שסיימה במקום השלישי בבית ששוחק אחרון, לא הייתה בין ארבע הנבחרות שעלו לשמינית הגמר. האם זה אומר שאחת הנבחרות בבית F (טורקיה, גאורגיה, פורטוגל וצ'כיה), שישוחק אחרון ביורו 2024 ייהנו גם כן מיתרון האינפורמציה שיהיה להם? זאת נראה ב- 26 ליוני לקראת חצות.
הבעיה הנוספת היא, שניצחון ותיקו מספיקים כמעט בוודאות בשביל לעלות משלב הבתים בשיטה הנהוגה. בטורנירים המדוברים, היה רק מקרה אחד שזה לא הספיקו. היה זה במונדיאל 1994, כאשר לכל אחת מארבע נבחרות בבית היה ניצחון, תיקו והפסד ואף הפרש שערים זהה (הבית המדובר כלל את איטליה, אירלנד, מקסיקו ונורבגיה). בסופו של דבר, נורבגיה סיימה אחרונה בגלל שהבקיעה הכי מעט שערי זכות.
אבל למעט המקרה המאוד קיצוני הזה, מעולם לא קרה שנבחרת עם ניצחון ותיקו לא התברגה לשמינית הגמר. וזה מייצר פגיעה בתמריץ לנצח, במיוחד אם במחזור האחרון נפגשות שתי נבחרות, להן ניצחון והפסד בשני המחזורים הראשונים. כך למשל, במונדיאל 1990, נפגשו נבחרות רומניה וארגנטינה למשחק אחרון בשלב הבתים, כאשר לכל אחת מהן היה ניצחון והפסד. במשחק המקביל שיחקו בריה"מ (שקודם לכן הפסידה פעמיים) מול הפתעת הטורניר, קמרון, ששיחקה אחרי שני ניצחונות.
ניצחון סובייטי בהפרש של ארבעה שערים והכרעה במשחק בין ארגנטינה ורומניה, היה שולח את בריה"מ בוודאות למקום השלישי (שבדיעבד היה מספיק בשביל לעלות לשמינית הגמר) ושולח את המפסידה בין רומניה לארגנטינה הביתה. יחד עם זאת תיקו בין רומניה לארגנטינה היה שולח את שתיהן לשמינית הגמר ממקומות 2 ו- 3. בריה"מ אכן השיגה את התוצאה הנדרשת אחרי שהביסה את קמרון 4:0. אבל זה לא הספיק לה משום שארגנטינה ורומניה סיימו בתיקו 1:1, מה ששלח את הסובייטים הביתה ואת ארגנטינה ורומניה לשמינית הגמר. אני לא יכול לטעון שרומנים והארגנטינאים הסכימו על תוצאה לפני המשחק. אבל אני בטוח ששחקנים בשתי הקבוצות הבינו היטב לקראת סוף המשחק, שתיקו טוב לשתיהן ולכן לא היה שווה לקחת סיכון עודף בשביל לנסות לנצח את המשחק.
ההגרלה תעלה לאחת מהן ביוקר? הולנד מול צרפת
3518629
המצב שבו ארבע מתוך שש הנבחרות שסיימו במקום השלישי עולות לשמינית הגמר מייצר חוסר איזון בשלבי הנוק אוט. זאת משום שרק ארבע מנצחות הבתים "ייהנו" לפגוש נבחרת ממקום שלישי (לא שזה בהכרח מבטיח טיול קל). לעומתם, שתי מנצחות הבתים (בית A ובית D) יצטרכו לשחק מול נבחרות שסיימו את הבית במקום השני.
יתרה מזאת, מנצחת בית F (שוב בית F נהנה), תחילה תזכה לשחק מול אחת הנבחרות שסיימו במקום השלישי ואם תצלח את המשימה, אז ברבע הגמר תחכה לה רק אחת מסגניות הבתים (סגנית של בית D או סגנית של בית E). גם מנצחת בית C, במידה ותצלח את שמינית הגמר, תתמודד ברבע הגמר עם סגנית של אחת הבתים (בית A או בית B). ארבע מנצחות בתים האחרים יצטרכו לשחק אחד מול השני בשני רבעי גמר אחרים (כמובן, במידה ויעלו לרבע הגמר). זאת אומרת, מנצחות בית F ו- C עשויות להתמודד עם מנצחת בית אחר רק בחצי הגמר (במידה ויגיעו לשם). לבסוף, למרות הבעיות בשיטת המשחקים (ולצערי, בעיות אחרות הרבה יותר גדולות מזה), ברצוני לאחל לכל אוהדי כדורגל, חג יורו שמח!
אלכס קרומר הוא פרופסור מן המניין לכלכלת ספורט במחלקה לניהול ספורט באוניברסיטת מולדה, שבנורבגיה. תחומי המחקר שלו כוללים את כלכלת ספורט, ספורט אנאליטיקס, כלכלה התנהגותית, תיאוריה של תחרויות וקבלת החלטות. הוא גם משמש כמרצה אורח במגמה לניהול עסקי ספורט באוניברסיטת בן גוריון בקורס בקבלת החלטות בסביבה תחרותית. ניתן לעיין במחקרים שלו באתר הבית שלו