משחק הכדורגל בין נבחרות ישראל ובלארוס היה בבחינת שידור חוזר לזה שהתקיים מול הונגריה, אלא שהפעם בהיפוך תפקידים: בלארוס נראתה כנבחרת ישראל, שספגה אז הפסד של 3:0, ואילו אנחנו ניצלנו זאת אמש (שלישי) לניצחון גדול עוד יותר, בתוצאה של 0:4.
לעיתים, חשוב מאד סדר המשחקים, ולמרבה המזל, טוב שהראשון היה מול הונגריה. הדבר אפשר לנבחרת ישראל התאוששות מול בלארוס החלשה, שאליה אשוב בהמשך. כבר מפתיחת המשחק התברר שהמאמן הלאומי, רן בן שמעון, בחר בהרכב הטוב ביותר מהסגל הקיים, ושני שערי הבזק שהובקעו עשו את שלהם. ישראל שלטה במגרש ללא עוררין, שיחקה בביטחון וניתן לומר ששערה לא הועמד בסכנה ממשית אפילו פעם אחת.
בהכירי היטב את בן שמעון, ידעתי שגם בסיומו של המשחק הוא לא יתלהב, בדיוק כפי שלא הוריד את ראשו לאחר ההפסד הצורב להונגרים.
חשיבותו של הניצחון המשכנע הינו עצום מפני שצריך לדעת להבקיע ולנצח גם נבחרת חלשה, ולא להיגרר אחר חולשותיה. הניצחון בתוצאה כה מכרעת הגיע מבחינתנו בתזמון נכון ונושא תקווה לעתיד.
אפליקציית וואלה ספורט החדשה - הורידו עכשיו
מי שעלה בהרכב הישראלי היה מודע לביקורות הצודקות שהוטחו בנבחרת שלושה ימים קודם לכן. אני חושב שכל פרשן מעדיף לשבח את הנבחרת הלאומית ומצפה לכך שהמאמן, ויכולתם של השחקנים, יתנו לו סיבה טובה להחמיא להם. הפעם כל הצוות הישראלי נתן לכולנו את הסיבות הטובות לכך.
180 הדקות הראשונות שלו כמאמן נבחרת ישראל סיפקו לבן שמעון חומר למחשבה לגבי המשך הדרך. יש לתת לו את האשראי, שכן במשחק מול בלארוס הוכיח רן שאינו חוזר על אותה טעות פעמיים. וזו אחת ממעלותיו. עכשיו הוא יכול לנשום לרווחה.
ובלארוס, היא כלל לא הורגשה במהלך המשחק הבין-ארצי. ואם זו יכולתה האמיתית, דאגותיה הספורטיביות עולות בהרבה על אלה של ישראל. ברגעים רבים מאד נראתה כאובדת עצות, והתוצאה שהושגה משקפת, ואינה עושה לה עוול. כתמיד עולה השאלה עד כמה ישראל היא שגרמה לה להיראות כה גרוע, או שמא זאת באמת יכולתה של נבחרת בלארוס? כנראה ששני הדברים נכונים.