ב-7 ביוני 1952, לפני 72 שנים, זכתה מכבי 'אבשלום' פתח תקווה בגביע הראשון שלה לאחר קום המדינה (ב-1935 זכתה לראשונה לאחר ניצחון 0:1 על הכח תל אביב). 12 אלף צופים מילאו את מגרש 'באסה', לימים בלומפילד, בגמר נגד האלופה מכבי תל אביב. את מכבי פתח תקווה אימן גאול מכליס שזכה עימה כשחקן, מולו עמד על הקווים ג'רי בית הלוי. המשחק הוכרע בדקה בדקה ה-55 מבעיטה של אמנון כרמלי לרשת של אברהם בנדורי , 0:1 למכבי פתח תקווה.
אמש נסגר המעגל. "יש התרגשות גדולה בכל המשפחה המורחבת, שמחה יוצאת דופן אחרי שנים שאנחנו רצים אחרי המועדון שהיה הבית שלנו", אמר שחקן העבר גדי בן דרור, דור שני לכוכבים בקבוצה, "אבא שלי שמואל והאח שלו ישראל הניפו את הגביע. החגיגות אז נערכו בבית הקפה הנוסטלגי 'הציפור הכחולה'. חבל שאבא וגם ישראל לא זכו לראות את היום הגדול הזה".
"מאורע משמח ומרגש עבורי, כמי שגדל על הברכיים של מכבי פתח תקווה", הוסיף שוער העבר עופר פביאן, "זהו ציון דרך למועדון שלי, אני גאה בכך שאבי לוזון והשחקנים עשו את מה שאני לא הצלחתי לעשות כשחקן".
הסמל הגדול של המועדון הוא זאביק זלצר: "אני זוכר את כילד את הנסיעה באוטובוס למגרש באסה, ישבתי על הברכיים של שמואל בן דרור הלוך, חזרה ישבתי עליו עם גביע המדינה. נהג אוטובוס דן שהסיע אותנו, עזרא צוער, היה המגן שלנו. ראיתי את הפנדל ונזכרתי במסירה של לייזר שפיגל לאמנון כרמלי, גם אז הכדור התגלגל לאט לרשת. אני שמח הבוקר על כך שיש לאוהדים שמחה אדירה בלב".
אהובה כרמלי, אשתו של שחקן העבר עמיחי ז"ל: "הייתי אתמול בבלומפילד , חשבתי מה היה אומר עמיחי במכביסטיות שלו למראה הנפת הגביע. ראשית, הוא היה בוכה מרוב אושר, היה מלא בגאווה וצועק 'חזק חזק ונתחזק, העיקר שניצחנו את האדומים'. בבית שלנו היה אסור ללבוש אדום. לפני 72 שנים בעלי כדרר, בעט והניף גביע ואתמול אני ראיתי אחד".
יתרון (2) 241
21:00
וירטוס בולוניה
נאפולי באסקט
(11.5+)
1
1.65
X
2
1.65
וירטוס הדהימה את ריאל ביורוליג ואז הפסידה לוולנסיה. נאפולי פותחת עונה, אך היא לא ברמה הנדרשת, ו-וירטוס מבחינתה, כבר רצה טוב. המארחת, בבית, אמורה לנצח
גם איל בגלייבטר היה במשחק אבל תגובתו הייתה מאופקת: "אני שמח עם המועדון ולא יותר מכך. מי שמבין יודע מדוע אני מתבטא כך. מכבי פתח תקווה זה מועדון שלא משופע בתארים, יש כמות מוגבלת של אוהדים, כך היה גם בזמני כשחקן. דורות גדלו על סיפורי הגביע של 1952".
וקינח החלוץ דורון רבינזון: "אני בטוח שפרלמנט הספורט של שחקני 1952 למעלה בשמיים שמח וגאה לראות את המשך דרכו אחרי 72 שנים. אבא שלי דרור רבינזון ז"ל היה שחקן וחלק מהמועדון המפואר הזה ואני עצוב שהוא לא ראה אתמול את הקבוצה שלו חוגגת עם הגביע, לו המתינה כול כך הרבה שנים".