האוהד שהפך למאמן: סיפורו המיוחד של אדין טרזיץ'

אדין טרזיץ' כבר היה בגמר ליגת האלופות בוומבלי ב-2013, ובדרך לשם תרם את חלקו יוצא הדופן לניצחון על ריאל מדריד. מאמנה הנוכחי של בורוסיה דורטמונד היה אז אחד הסקאוטים הזוטרים בצוות של יורגן קלופ, ונשלח לקראת חצי הגמר מול הלבנים למשימת ריגול מיוחדת. הוא נבחר בשל היותו אלמוני לחלוטין, ולכן לא הייתה לו בעיה להתחזות לסדרן, להתגנב לאימון המסכם של ז'וזה מוריניו ולהביא לקלופו עדכונים טריים על תוכניות היריבה. לא ידוע עד כמה המידע הזה תרם ל-1:4 עם הרביעייה המפורסמת של רוברט לבנדובסקי, אך אלה זכרונות נעימים מאוד עבור טרזיץ'. לו מישהו היה מספר לו אז כי בגמר האירופי הבא של הצהובים-שחורים הוא יעמוד על הקווים בעצמו, הוא לא היה מאמין.

סגירת המעגל הזו סמלית גם כי האיש שעזר לטרזיץ' בעקיפין לעשות את הצעד הגדול הראשון להגשמת השאיפה, עליה מעולם לא העז לחלום באמת, הוא לוקה מודריץ'. זה קרה כי סלאבן ביליץ', שהדריך נבחרת קרואטיה עד יורו 2012, שמע איכשהו על הסקאוט הנמרץ של בורוסיה שהכין דוחות מפורטים עבור קלופ. הרי ביליץ' שיחק בזמנו בבונדסליגה במדי קרלסרוהה, ויש לו קשרים טובים בגרמניה. טרזיץ', שנולד לאם קרואטית ואב בוסני, עקב בזמנו בשקיקה אחרי הצלחותיו של ביליץ', והיה נלהב כאשר המאמן פנה אליו ושאל אם יש לו תובנות לגבי נבחרת אירלנד - יריבתו הראשונה באליפות אירופה המדוברת. אדין ניגש למשימה, וסיפק כמה עצות. החשובה שבהן הייתה להסיט את מודריץ' לעמדה נסוגה יחסית כי האירים לא היו מסוגלים להפעיל עליו לחץ רחוק מהשער. זה עבד, כשהקשר בישל פעמיים בניצחון 1:3, והקשר של טרזיץ' עם ביליץ' היה הדוק מאוד מאז.

אז ביליץ' ביקש מקלופ לקבל את עוזרו בהשאלה למשך שנה כאשר חתם כמאמן בשיקטאש ב-2013. בפועל, שיתוף הפעולה התארך לארבע שנים תמימות, כולל יותר משתי עונות על ספסל ווסטהאם. הקדנציה בלונדון תרמה רבות לגרמני, כי הוא נטל חלק פעיל באימון הקבוצה, וגם ראה מקרוב מאמני צמרת במועדונים המובילים בפרמייר ליג. הוא הכיר חלק מהם אישית, יצר קשרים חשובים, והשלים פערים שהיו כה חסרים לו בהיעדר קריירה מקצוענית ככדורגלן בעצמו.

את החשיפה המשמעותית הראשונה בתקשורת הבריטית קיבל טרזיץ' כאשר קלופ חתם בליברפול באוקטובר 2015. הוא התראיין אז לאתר הרשמי של ווסטהאם על הבוס לשעבר וניבא: "יורגן יביא התרגשות לאנפילד ולליגה כולה. זו תהיה אופוריה בעיר ובסביבתה. אני שמח מאוד בשבילו, וגם בשביל הצוות שלו". הוא צדק, כמובן, כי ליברפול הייתה מאוהבת בקלופ במשך כל הקדנציה שהסתיימה זה עתה. ואולם, במקביל ראה טרזיץ' שביציעי האצטדיון האהוב שלו ההתרגשות הזו הולכת ונעלמת ללא קלופו.

בשורה התחתונה, זו הסיבה המרכזית בגללה קיבל טרזיץ' את ההזדמנות המפתיעה לאמן את דורטמונד. תחלופת מאמנים גדולה הייתה בבורוסיה אחרי עזיבתו של קלופ, ואף אחד מהם לא החזיר לקהל את הרגש המיוחד שנעלם. תומאס טוכל, מוכשר ככל שיהיה טקטית, הוא אישיות שונה מקלופ כמעט ב-180 מעלות. פטר בוס ופטר שטוגר לא הצליחו להתחבר לאוהדים במהלך עונת 2017/18 הבעייתית. ב-2018 מונה לוסיאן פאבר, שנראה כמו אופציה טובה מאוד על הנייר, אך הוא לא הזכיר כלל את קלופ, ומיצה את עצמו עוד לפני שפוטר בדצמבר 2020. טרזיץ', שחזר הביתה אחרי שביליץ' עזב את ווסטהאם ושימש כעוזרו של פאבר במשך שנתיים וחצי, קודם אז במקומו על תקן מינוי זמני עד סוף העונה. ואולי היציעים היו ריקים בתקופת הקורונה, אך לא היה קשה לזהות שהציבור אהב את השינוי הזה.

"המטרה היא להפוך כל משחק לחוויה. בתקופה של קלופ, אנשים המתינו בקוצר רוח למחזור הבא, וכך זה צריך להיות", אמר טרזיץ'. הוא יודע זאת היטב, כי הוא פשוט אחד האוהדים. הוא נולד בעיר סמוכה לדורטמונד, חש אהבה עזה כלפיה מאז שהוא זוכר את עצמו, ביקר לראשונה באצטדיון בגיל 9, היה חבר פעיל בקיר הצהוב, והגיע לצפות במשחקי מהיציע אפילו כאשר כבר עבד כמועדון כסקאוט. הוא הנציג הכי אותנטי שאפשר לדמיין, ונדיר לראות אדם עם רקע כזה מקודם למאמן. יש שחקני עבר שהפכו לסמלים ועוברים לספסל אחרי הפרישה, אבל אוהד מהיציע? לא יהיה קל להיזכר במקרה דומה בהיסטוריה. טרזיץ' הבין את הקהל טוב מכולם, וזה היה הקלף הכי חזק שלו.

עם זאת, להנהלה היו ספקות לגבי התאמתו לתפקיד, והמטרה הייתה למנות מאמן מנוסה וסמכותי הרבה יותר. עוד בתחילת 2021 סוכם כי מרקו רוזה יגיע בקיץ ממנשנגדבאך, וזה הרגיש כמו הדבר הנכון, כי הוא שיחק לצד קלופ ובהדרכתו במיינץ, וחולק איתו את השקפת העולם הבסיסית. טרזיץ' ניצל את הקדנציה הקצרה כדי להוכיח את עצמו ככל הניתן, ולא היה מאושר ממנו כאשר זכה בגביע הגרמני, מה שגרר עניין משמעותי מצד קבוצות בונדסליגה צנועות יותר. כדי לשמור עליו במערכת, הציעה לו בורוסיה את תפקיד המנהל הטכני, וכך נותרו לשני הצדדים אופציות פתוחות לגבי ההמשך. כאשר גם ההרפתקה עם רוזה עלתה על שרטון, והוחלט כי הוא יעזוב בהסכמה הדדית אחרי שנה אחת בלבד, דחף המנכ"ל האנס-יואכים ואצקה בכל הכוח למינויו של טרזיץ' למאמן קבוע.

זה לא אומר שהספקות לגבי התאמתו נעלמו. אלמלא היה אוהד אותנטי, לא היה טרזיץ' מקבל את ההזדמנות בשום אופן. אלמלא היה אוהד אותנטי, הוא אף היה מפוטר כבר מזמן - והיו בשנתיים האחרונות לפחות שלוש נקודות זמן בהן היה קרוב להיזרק החוצה. עם כל הכבוד לכוונות הטובות, גם טרזיץ' רחוק שנות אור מקלופ, והשאיפה להחזיר את ההתרגשות לפני כל משחק לא בדיוק התממשה. יש ביקורת נוקבת על היעדר סגנון משחק קבוע, על אלתורים חוזרים ונשנים, על חוסר היכולת לשמור על יציבות, וגם היחסים עם חלק מהשחקנים התדרדרו במהלך הקדנציה שלו - זה נכון במיוחד לגבי מרקו רויס, שבחר לעזוב את הקבוצה בתום 12 שנה בעיקר כי המאמן גרם לו להרגיש לא רצוי. ולמרות כל הבעיות, טרזיץ' הצעיד את הקבוצה לשני הישגים מרשימים. בעונה שעברה, הוא כמעט זכה באליפות, והעונה הוא יכול לזכות בליגת האלופות.

מה מוזר יותר? קשה לומר. עונת 2022/23 התחילה רע עבור בורוסיה, שדורגה במקום השישי כאשר הליגה יצאה לפגרת המונדיאל. שני הפסדים מוצדקים לוולפסבורג ולמנשנגלדבאך בדיוק לפני שכולם נסעו לגביע העולם היו צורמים במיוחד, ובמהלך טורניר הנבחרות שקלו בהנהלה ברצינות להפסיק את הנסיון עם טרזיץ' שהוגדר כמסוכן מדי, כי אי ההעפלה לליגת האלופות הייתה מערערת את היסודות הכלכליים של המועדון.

ואצקה עמד לצידו, ובסיבוב השני יצאה הקבוצה לפתע לדהירה חסרת מעצורים בניצוחו של סבסיטאן האלר שהחלים מסרטן. מעידות רבות של באיירן איפשרו לדורטמונד לטפס למרות ההפסד ליריבה בקלאסיקר, ולקראת המחזור האחרון צלחת האליפות הייתה קרובה מתמיד - רק היה צריך לנצח את מיינץ בבית. כולם יודעים איך זה נגמר, וטרזיץ' פרץ בבכי חסר מעצורים כאשר עמד מול הקיר הצהוב והנצל בפני האוהדים.

ואולי הדמעות הכנות האלה גרמו לפרץ נוסף של אמפתיה כלפיו, אך הן לא יכלו לעמוד לזכותו למשך זמן רב. גם הסיבוב הראשון העונה נגמר רע מאוד, ולפני היציאה לפגרת חג המולד השיגה דורטמונד ניצחון אחד בלבד ב-8 מחזורים. קלאסיקר ביתי מול באיירן הסתיים בתבוסה 4:0, ודורטמונד דורגה במקום החמישי, במרחק 6 נקודות שלמות מלייפציג במקום הרביעי. שוב ההעפלה לליגת האלופות הייתה בסכנה מוחשית מאוד, ושוב עלתה השאלה אם כדאי לבצע זעזוע בעמדת המאמן. הדיונים התנהלו במשך ימים, בצל דיווחים סותרים לתקשורת, אבל ואצקה שוב עמד בסופו של דבר כחומה בצורה למען בן טיפוחיו. הוא מנע את פיטוריו של טרזיץ', וקבע כי ההעפלה לשמינית גמר צ'מפיונס ליג מבית המוות שכלל את סן ז'רמן, מילאן וניוקאסל חייבת להעניק לו הערכה רבה יותר.

אפילו ואצקה לא דיבר אז על העפלה לגמר, כי זה הרגיש כמו פנטזיה, אך זה בדיוק מה שקרה. בליגה המשיכה דורטמונד לדשדש, ואכן סיימה חמישית בטבלה הסופית, אבל באירופה השיגה ניצחונות מפוארים על איינדהובן, אתלטיקו מדריד וסן ז'רמן ועלתה לוומבלי. לפתע, אפשר להזכיר את שמו של טרזיץ' בנשימה אחת עם שני המאמנים הקודמים האגדיים של דורטמונד שעלו לגמר צ'מפיונס ליג - אומטאר היצפלד וקלופ. על הדרך, הוא גבר על בוס, דייגו סימאונה ולואיס אנריקה, וכעת מצפה לו דייט עם קרלו אנצ'לוטי על הבמה הגדולה מכולן. זה מרגיש כמו תסריט שיכול להתקיים רק בסרט הוליוודי.

ההבדלים ביניהם לא יכולים להיות גדולים יותר. האיטלקי היה כוכב עבר גדול שהפך לאחד המאמנים המצליחים בהיסטוריה, זכה באליפויות בכל 5 הליגות הבכירות באירופה, וגם זכה בליגת האלופות עצמה כבר 4 פעמים. התואר החמישי, אם וכאשר יגיע, יהווה מתנה לרגל יום הולדתו ה-65 שחל בעוד פחות משבועיים. הגרמני הוא טירון בן 41, שמעולם לא היה כדורגלן, ועדיין נתפס ביציעים בעיקר כאוהד ולא כמאמן. על הנייר זה לא כוחות, אבל על הנייר המפגש הזה כלל לא היה אמור להתקיים. במציאות, לטרזיץ' אין מה להפסיד, והוא שופע ביטחון עצמי לקראת הערב הגדול בחייו. "ריאל לא הפסידה יותר מדי זמן בגמרים, והרצף הזה צריך להסתיים", הוא הצהיר השבוע.

וכן, כבר יש לו ברזומה ניצחון סנסציוני אחד על ריאל, על תקן מרגל ב-2013. הפעם פניו כבר מוכרות, והוא לא יכול להתחזות לסדרן באימון ריאל, אבל מי יודע - אולי דורטמונד שלחה סקאוט זוטר אחר למשימה, והבחור הזה יהפוך למאמן הראשי בעוד עשור?