כוכב הכדורסל האגדי, חבר היכל התהילה ופעמיים אלוף ה-NBA לשעבר ביל וולטון, נפטר מסרטן בגיל 71, כך הודיעה ה-NBA ביום שני. "ביל וולטון היה באמת יחיד במינו", אמר אדם סילבר, קומישינר ה-NBA בהצהרה. "כשחקן היכל התהילה, הוא הגדיר מחדש את עמדת הסנטר. הכישורים הייחודיים שלו בכל המגרש הפכו אותו לכוח דומיננטי ב-UCLA והובילו אותו לזכייה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה והגמר ב-NBA, שתי אליפויות NBA ומקום בקבוצות היובל ה-50 וה-75 של הליגה.
"לאחר מכן, וולטון תרגם את ההתלהבות המדבקת שלו ואת האהבה למשחק לשידור, שם סיפק פרשנות תובנות וצבעונית ששעשעה דורות של אוהדי כדורסל. אבל הדבר שאזכור עליו הכי הרבה הוא התשוקה שלו לחיים. הוא היה נוכח קבוע באירועי הליגה - תמיד אופטימי, מחייך מאוזן לאוז ורוצה לחלוק את החוכמה והחום שלו. קינאתי באנרגיה הבלתי נדלית שלו והערצתי את הזמן שהוא הקדיש לכל אדם שפגש".
וולטון החל את הקריירה המקצוענית שלו ב-1975 לאחר קריירת קולג'ים מפוארת במהלכה נבחר שלוש פעמים לכדורסלן השנה במכללות וזכה באליפות המכללות עם UCLA. הוא נבחר במקום הראשון בדראפט על ידי פורטלנד, אך בשנתיים הראשונות שלו כשחקן מקצועני סבל מפציעות רבות ושיחק מעט. עונת 1976/1977 הייתה עונת השיא של וולטון ואחת הבודדות במהלך הקריירה שלו שבה לא הוגבל בשל פציעות. בעונה זו זכתה פורטלנד באליפות ה-NBA לאחר שגברה על הלייקרס ופילדלפיההפייבוריטיות. וולטון נבחר ל-MVP של סדרת הגמר, ובעונה הבאה ל-MVP של העונה הסדירה.
וולטון הפצוע הועבר ללוס אנג'לס קליפרס ושוב לבוסטון סלטיקס, שם זכה, ב-1986, לעונה נוספת נטולת פציעות, בה זכה בתואר השחקן השישי של העונה ובאליפות כמחליף לגבוהים קווין מקהייל ורוברט פאריש. פציעות חוזרות ונשנות אפיינו את שנותיו האחרונות עד 1987, בה פרש סופית.