"הכדורגל הישראלי צריך מומחים זרים"

מי שמסתובב במסדרונות של הכדורגל הישראלי רואה לא מעט את פטריק ואן לוון בסביבה. מי שהיה המנהל הביצועי של מכבי תל אביב ולאחר מכן המאמן שלה, הפסיק את עבודתו בשחטאר דונייצק ב-16 באוקטובר, 9 ימים לאחר פרוץ המלחמה כאן, ומאז הוא לרוב פה ושם, בעיקר פה.

ואן לוון ההולנדי (54) כבר שהה פה ברציפות שש שנים כמנהל האקדמיה של מכבי תל אביב, מנהלה הביצועי ומאמנה. נוכחותו הורגשה, הוא קיבל פרספקטיבה מצוינת על החיים פה ובעיקר על הכדורגל פה

ולכבוד יום העצמאות היה זה טבעי להושיב אותו לראיון ולדבר איתו עלינו. לא על מכבי תל אביב ממנה פוטר באוקטובר 2021, אלא בעיקר עלינו.

הפכנו בשבילך לארץ המובטחת?

"החלטתי לבלות את רוב זמני בישראל. אני אוהב לצפות במשחקים, אני מבלה בעוד מספר מדינות - הולנד, פולין - בגלל הכדורגל וגם כדי לטייל ויש לי גם את הסיבות האישיות שלי מדוע אני כאן".

איזה אדם נורמלי מגיע לישראל דווקא באמצע מלחמה?

"אדם שיודע שהמדינה אחראית לתושביה ולמבקרים בה. כולם דואגים שהכל יהיה בטוח. מאחר וצברתי ניסיון במדינה מתקופת עבודתי פה, זה גורם לי להרגיש בנוח. אני יודע לאן אני נכנס. בנוסף, שהותי באוקראינה הייתה די דומה. בוא נגיד שאני מנוסה במצב, אני אולי מחפש סיכונים, אבל אני מכיר את המצב וגם יודע איך הוא מוצג באירופה ולא הכל נכון ואמיתי. זה גם לא מצב קבוע, כך שיש תקופות שהכל בסדר".

אפשר להשוות בין המלחמה באוקראינה למלחמה פה?

"מצבי המלחמה שהייתי בהם בישראל היו קצרים. מספרים לך מתי זה יתחיל ואתה גם מדווח מתי זה מסתיים. באוקראינה זה לא המצב. ככל שהמלחמה התמשכה, התברר שלצבא האוקראיני יש מערכות הגנה טובות יותר, בדומה לאלה של ישראל. זה הפך כמה ערים לבטוחות יותר עד כדי כך שבכמה מהם אפילו לא הרגשת שאתה במצב של מלחמה. היו גם רגעים טובים שיכולת לעבוד כמאמן, עברנו לשחק במקומות שאפשרו לשחק, הליגה מתקיימת בצד הבטוח של המדינה, הצד המערבי, ומספר משחקים מתקיימים לפעמים באותו אצטדיון".

לא היה רגע אחד שפחדת?

"לא".

באמת?

"הקשבתי לחברים שלי בישראל, מתי לא לצאת, הקפדתי על ההוראות וכך גם באוקראינה. הניסיון שלי בישראל העניק לי ידע שהשתמשתי בו באוקראינה. ושם אין אזעקות..."

ממרום ניסיונך, אתה מבין שחקנים שעוברים את המלחמה פה ועדיין רוצים לעזוב בגלל המצב?

"כל אחד בפני עצמו. אישית אין עלי יותר מדי לחץ לחזור הביתה. אני גם חושב שבגלל שאני במעמד מוביל במועדון או בקבוצה, אני צריך לשמש דוגמא".

על רובי קין לדוגמא מופעלים שני סוגים של לחצים. אחד, בגלל מצב המלחמה והשני בגלל העמדה של אירלנד כלפי המלחמה.

"הוא עדיין פה. זה סימן שהוא לוקח את עבודתו ברצינות, שהוא מרגיש שהוא צריך להנהיג את הקבוצה גם במצב הזה. כמובן שהוא שומר על המשפחה שלו שלא נמצאת פה בתקופה הזו, אבל הוא גם מראה שהוא נאמן למכבי, מה גם שהוא מועסק בה. אם הוא היה חושב אחרת, הוא לא היה פה. אני חושב שהעבודה וההצלחה שלו משאירה אותו פה והוא רוצה לסיים את העונה כמו שצריך".

ואן לוון איש מקצוע. היה חשוב להבין ממנו את הדיסוננס בין הצלחת הכדורגל הישראלי בשנה האחרונה ברמת הנבחרות הצעירות (חצי גמר מונדיאליטו, חצי גמר אליפות אירופה לנבחרות צעירות, שמינית גמר לשתי קבוצות בקונפרנס ליג) לבין כישלון הנבחרת הבוגרת.

"חשוב שתדעו את מקומכם בכדורגל", הוא מנסה לנתח. "בכל מקום שאתה ממוקם, אתה צריך לשמור על המקום שלך, או לטפס משם. אני לא חושב שאתם יכולים בשלב הזה להשוות את עצמכם לכל מי שנמצא מעליכם. חשוב שתדעו את מקומכם, ותנסו לטפס משם בהתאם ליכולות שלכם. הנבחרות הצעירות עשו את שלהם יפה, וזו הפתעה חיובית להרבה אנשים בכדורגל הישראלי. בדרך כלל, כשאני

צופה פה במשחקי כדורגל, בגילאים שונים, אני נהנה, כיוון שאני חושב שיש המון כישרונות בישראל. אני רק חושב שהכישרון פה צריך לקבל הדרכה ממדינות כדורגל יותר מפותחות. ישראל צריכה לייצר אקלים כזה בתוך ישראל. ישראל צריכה להעמיד יותר אתגרים בפני הכדורגלן הישראלי. העיריות, המועדונים המקצוענים וההתאחדות צריכים לייצר יחד תנאים טובים יותר לילדים כדי לשחק כדורגל, עוד אפשרויות לשחק כדורגל, ותמיד לשים דגש על 'איך אנחנו יכולים להתקרב לאירופה'. אתם צריכים להבין שאתם לא בטופ האירופי או העולמי, אתם יכולים להגיע רחוק בדור כזה או אחר, אם יהיה לכם את המזל. בישראל, יותר קשה לשמור על הרמה, הפערים גדלים אחרי גיל 18. זו משימה שנוגעת לכולם להעלות את הרמה. כל מועדון יכול לעשות את זה, כל בעלים יכול, אם זה האינטרס שלהם. בסוף, אם מועדונים יעשו זאת, יהיו לישראל יותר שחקנים מוכשרים ואז יהיו לה הצלחות תכופות יותר כמו בקיץ שעבר".

ועדיין נשאלת השאלה, למה זה לא מגיע לנבחרת הבוגרת?

"כשאתה מתחיל בנבחרת הנוער ובנבחרת הצעירה, בסוף זה יגיע גם לשם. אתם בראשיתו של תהליך שאולי קשה להמשיך אותו כרגע בנבחרת הבוגרת עם שחקנים בגילאים שונים. ההתאחדות צריכה להעמיד שם מטרות, אבל מטרות ריאליות, במקביל לפיתוח הכדורגל בארץ. להגיד 'אנחנו הולכים על כדורגל התקפי ולהפסיד 5-0', זה גם לא הדרך שיזכרו אתכם. שילוב בין מטרות ריאליות להבנה האמיתית מה מקומכם, יעזור למדינה לייצר בצורה תכופה יותר דורות מצליחים. אתם מגיעים להישגים גם בזכות המומחים הזרים שמגיעים לפה. רוטנשטיינר וילה חוס עשו עבודה טובה, בנו משהו במשך 4-5 שנים וגם חינכו דורות של מאמנים. זה מה שישראל צריכה, מומחים זרים. ללא ידע על כדורגל אתה לא יכול להגיע למגרש ופתאום לנצח בו".

סימנו את מונדיאל 1970 - המונדיאל היחיד בו השתתפנו - כנקודת מוצא. מאז הגיעו לא מעט מדינות נחשלות מאיתנו, קטנות מאיתנו, עם ליגות חלשות משלנו, לאירועים הגדולים. איפה נכשלנו?

"הגישה הנכונה לכדורגל מתחילה בעבודה קשה ומשמעת, ואני לא מדבר על משמעת עצמית אלא על משמעת קבוצתית. בישראל,

לשמור על רמה טקטית קבועה, זה אחד הדברים הקשים. אחד הדברים שניסיתי בעבודה שלי עם נוער פה להנחיל היה שהדקה הראשונה חשובה בדיוק כמו הדקה האחרונה. בדקה הראשונה אתה רוצה להיות טרי ורענן ואתה אכן טרי ורענן, אבל תתאמן כל יום כדי להיות טרי ורענן גם בדקה האחרונה, או לעלות למחליף ולהבין מה אתה צריך לעשות מבחינה טקטית. מה שמאמנים צריכים להביא לחניכים שלהם זה את המוטיבציה להיות בכל משחק הכי טוב. כדורגל משחקים יחד. 11 שחקנים בודדים לא יצליחו, אבל 11 מכונות, 11 שחקנים קבוצתיים, יתנו לך תוצאה טובה יותר מאשר כישרונות על. זה משהו שצריך לשלב וזה בדיוק מה שניסיתי לעשות, לשלב בין כישרונות לשחקנים שעובדים קשה".

בוא ניקח לדוגמא שחקן כמו ערן זהבי, מספרים כמו של ניימאר ובנזמה, 35 שערים בנבחרת, ועדיין איתו הנבחרת לא הגיעה לשום מקום. זה טעות לבנות קבוצה סביב סופרסטאר? בכלל, מה הגישה שלך לסופרסטארים?

"לכל קבוצה יש בדרך כלל שחקן מוביל, בדרך כלל התקפי. איכות כזו מתקבלת, גם אם זה אומר ששחקן אחר יצטרך לבצע משימות טקטיות נוספות, כדי לאפשר לו להמשיך ולכבוש. ואלה שייבחרו למשימה הזו יצטרכו לחפות עליו, להיות בעמדות אחרות, להוריד מהאגו שלהם. אם יש לך במדינה או בקבוצה שחקנים עם יכולות מיוחדות - ואנחנו מדברים כאן על שחקן ששמעתי עליו שהוא לא מחמיץ אימונים, ועושה הכל כדי לשמור על הרמה שלו גם בגילו - אתה צריך להשתמש בניסיון שלהם. אתה צריך את הניסיון הזה בעיקר במשחקים החשובים".

מה דעתך על חדר פרטי?

"אם אתה מצפה לרמה גבוהה, אתה צריך לקבל את המעמד של השחקן ואתה לא יכול לשים אותו עם שחקן צעיר באותו חדר. הכי טוב היה לשמור על שקט בעניין הזה ולפתור את המצב. אני אדם שאוהב לשמור על הכללים, אבל תמיד יש יוצאי דופן".

ואן לוון מדבר על מומחים זרים בכל הנוגע לכדורגל הישראלי, ואז הוא מודה שלמרות התקופה בה היה כאן, לא קיבל מעולם הצעה לאמן או לנהל בנבחרות.

זה לא העליב אותך?

"לא. בסוף עבדתי עם קבוצות ולא הייתי בקשר עם ההתאחדות. גם שם, בשלב מסוים, התחלפו הראשים. זה לא מעליב אותי. אתה לא יודע מה יגיע בעתיד".

מבלי להיכנס לתקופתו במכבי תל אביב - עליה הוא נשאל וענה לא אחת - עולה השאלה לגבי פילוסופיית בחירת המאמנים של מיץ' גולדהאר מאז עונת 2012/13, שכן מאז הוא התעקש רק על מאמן וצוותים זרים. ואן לוון: "הדרך שבה מכבי תל אביב מתנהלת, עם זרים בכל עמדות המפתח, זו בחירה הגיונית, בוודאי עם בעלים זר. אז כן, זה מה שמכבי תל אביב צריכה ומה שהבעלים רוצה. אני עדיין חושב שיש כמה מאמנים ישראלים שיכולים לעשות עבודה טובה".

הם גם יכולים למלא את המשרה במכבי תל אביב?

"גם, אבל גם עם קצת עזרה. אני חושב שעמדה של מנהל ספורטיבי היא עמדה שמאמן ישראלי צריך לנצל את התרומה שלה. אם אני מסתכל על התקופה שבה עבדתי עם מאמנים ישראלים באקדמיה של מכבי תל אביב, אז כן אמרתי להם איך הם צריכים לשחק ואיך הם צריכים לאמן, אבל הייתי שם בשבילם כדי לענות על כל שאלה, או לייעץ להם במחצית, ולתת להם מחשבה איך להמשיך עם הטקטיקה או לבצע חילופים. בכדורגל היום אתה לא יכול לעבוד לבד, אתה צריך מישהו שיהיה לצידך, מעליך, שיעזור לך, ויבטיח את זה שאתה יכול לעבוד כמאמן בצורה עצמאית. תקציב גבוה יכול לאפשר לך לחשוב מחוץ לקופסא ולמשוך זרים פנימה, להביא מומחים שונים. שמתי לב לפיד בק שקיבלתי ממאמנים שעבדו איתי. נתתי להם משהו נוסף. לפעמים אדם זר מוסיף להם מנטלית.

"במקום שבו הכדורגל הישראלי עדיין מתפתח, יש כישרונות, ויש עדיין מועדונים שיכולים לעשות יותר מבחינת מתקנים ואמצעים

מתקדמים שיאפשרו לילדים ולבוגרים להתאמן - יש בליגת העל עדיין קבוצות בלי אמצעים, עובדים בלי GPS, אין להם חדרי כושר - זה בלתי אפשרי. זה משהו שהנהלות צריכות להיות מודעת אליו. הן רוצות תוצאות מיידיות, אבל הם צריכים לדעת שהן צריכות לספק אמצעים לאימון שישפרו את הסיכויים להשיג תוצאות".

מה אתה חושב על המאמנים בישראל, מה טוב בהם ומה חסר להם?

"מה שאני אוהב לראות במאמנים זה את הדרך ואת המשמעת שמאפשרת להם לנתח אימון או משחק. לצד זה חשוב שתהיה להם את המעורבות במשחק, לדעת מתי להתערב. אני רואה פה ברוב המקרים שהקבוצות מתחילות טוב ואחרי 20 דקות, זה משתנה. זה גורם לי לחשוב שצריך לתת תשומת לב באימונים לטקטיקה, כדי שישמרו על אותה דרך שהם משחקים, עד הסוף. אני חושב שמאמנים ישראלים לוקחים את הכדורגל בקלות וכדי שתהיה טוב מהיריב, אתה צריך לעבוד על זה, להשקיע זמן בהכנה. להשקיע מאמץ בהופעת הקבוצה שלך. כשאני מנתח משחקים אני חושב שצריך לשים פה יותר שימת לב לטקטיקה, לכושר גופני. זה משהו שחסר לי אצל המאמנים הישראלים".

שיטת העבודה של ואן לוון עם נוער ידועה, ראו אותה במכבי תל אביב. שיטת עבודה קבועה לפיתוח שחקנים. מערך קבוע של 3-3-4, שבה שחקן כנף הוא שחקן כנף לכל דבר, שבה המערך לא משתנה ביחס למה שהיריב משחק. אפילו מספרי החולצות בהרכבי הקבוצות הצעירות שלו היו בין 1 ל-11, כמו בפיינורד. הוא גם דחף להעביר קבוצות טרומים למשחקים מרוחב המגרש למשחק לאורך המגרש, מרחבה לרחבה, שם משחקים 9 כנגד 9 ולא 8 נגד 8 כפי ששיחקו פה קודם.

"אני מאמין במבנה מסוים של אימון ומשחק. זה עוזר לילדים. אני חושב שאתה צריך מבנה ברור לפתח שחקנים. מכאן יש כל מיני אפשרויות. יש שחקנים מוכשרים, יש פחות, יש כישרונות על. מכל זה אתה צריך לייצר קבוצה וזה לא יקרה אם תשנה את המבנה כל שישה חודשים או בזמן משחק. זה אולי טוב לקבוצה בוגרת או לקבוצת נוער ברמות הגבוהות, אבל אני מאמין שמועדונים צריכים לגדל שחקנים בדרך מסוימת. בשביל זה בחרתי שיטה וכלים. המספרים על החולצות? אני מנסה לייצר שפה אחידה של כדורגל באקדמיה - וזה עובד".

מה יגרום לך לחזור ולאמן בישראל, הצעה כספית טובה?

"קודם כל - הצעה. שכן רק משם אפשר להתחיל לחשוב על משהו. אני מחכה להצעות, התעניינות לא מספיקה. בינתיים אני מחפש את ההזדמנות הטובה ביותר להמשיך בעבודתי".

היית מנהל ביצועי במשך שנים ואז, לא לפני הרבה שנים, עברת לאימון. זה אומר שאימון כרגע זו האפשרות המועדפת או שאתה גמיש?

"בשלב הזה אני מעדיף לאמן כדי להשפיע על שחקנים ופחות על מאמנים, גם כדי להשיג תוצאות והישגים".

מה אתה מאחל לישראל לכבוד יום הולדתה ה-76?

"אני מקווה כמובן שכל המשפחות יתאחדו בקרוב ושהמדינה תמשיך לבנות את עצמה, וגם לבנות מחדש".