1. כשאתה פוגע ב-1 מ-11 מהשדה במאני טיים
ארבע דקות ו-18 שניות לסיום, כשמכבי תל אביב צעדה ביתרון שברירי של 83:86, הזעיק עודד קטש פסק זמן. פנאתינייקוס החלה לנגוס ביתרון השיא שהשיגו הצהובים (75:82), והשיגה שלושה סלים בשלושה פוזשנים, שניים מהם בשלשות שנקלעו אחרי ריבאונד התקפה.
שחקני החמישייה המובילה של פאו בילו עד אותו רגע 137:57 דקות (27:35 בממוצע לאיש) על הפרקט; החמישייה של מכבי, זו שהביאה את המיני-בריחה, צברה 119:01 דקות (23:48 לשחקן). לובשי הירוק היו אמורים להיות עייפים ומותשים יותר, ולכאורה, זה היה הזמן שבו ארגין עתמאן היה אמור לשלם על כיווץ הרוטציה שלו לשישה שחקנים וחצי.
דווקא קטש הוא זה שביצע חמישה חילופים בדקות הללו. הוא סיפר לאחר המשחק שלשחקניו לא נשאר אוויר בריאות. כאן ירד תמיר בלאט ל-17 שניות, ושם הוחלף חסיאל ריברו ל-51 עד שחזר. וכשהוא חזר, הוא לקח ריבאונד התקפה שהסתיים בהחטאת לייאפ, ועוד אחד שהוביל לאיבוד. ג'וש ניבו, שריחף ברבע הרביעי ואיים לחזור לדומיננטיות שלו במשחק מספר 3, נח בסך הכל 50 שניות - אבל הן בוודאי נראו לו כמו נצח.
זו הייתה קריסה מפוארת, שלא מעט פרטים קטנים היו יכולים לשנות אותה מן הקצה אל הקצה. באותן 4:18 הדקות האחרונות פגעה מכבי תל אביב ב-1 מ-11 מהשדה (0 מ-7 לשלוש), בעוד פנאתינייקוס לא הזדקקה לעוד הזדמנויות שניות, כי היא דייקה ב-4 מ-5 (ללא זריקות מעבר לקשת). התוצאה - 2:12 ליוונים, שלומדים כעת כמה מהותי הוא ההבדל הדק בין "ללכת הביתה" ל"לחזור הביתה".
2. ומה יקרה עם החמישייה השנייה של פאו? לא יקרה
עתמאן תמיד היה מהמאמנים שבזים לרכבות החילופים הבלתי נגמרות בכדורסל של ימינו. בדרך לזכייתו האחרונה ביורוליג עם אנאדולו אפס, הוא השתמש בשיין לארקין ל-37:23 דקות ובוואסה מיציץ' ל-35:40 בממוצע בפיינל פור (35:41 ו-32:06 בחמשת משחקי הפלייאוף), אבל אתמול זה היה קיצוני. הוא חזר לרוטציות המכווצות של שנות ה-90, בימים שבהם שימש עוזרו של איידין אורס באפס פילזן.
מלכתחילה, הוא שיגר את התותחים הכבדים שלו לחמישייה הפותחת. קוסטאס סלוקאס חזר לחמישייה הפותחת (שממנה נעדר במשחקים 2 ו-3), ויואניס פפאפטרו הגיע אליה בפעם הראשונה העונה. והשאלה המתבקשת - מה יקרה כשהוא ייאלץ להעלות את הסקנד יוניט, את חמישיית המחליפים שהתרוקנה מתוכן - נותרה ללא תשובה. כי החמישייה הזו לא באמת שיחקה; למעט פוזשן או שניים למשימות הגנתיות.
מתיאס לסור ראה ספסל למשך 2:23 דקות במשחק כולו. מספיק להסתכל על המנוחות המדודות והנדירות של סלוקאס כדי להבין: ברבע הראשון הוא סופסל ל-102 השניות האחרונות, וברבע השני ל-13 שניות בלבד; בשלישי ירד ל-2:01 דקות, ואחר כך ל-38 שניות, ואחר כך ל-28; ברביעי הוא ראה רק את הדקה האחרונה מהצד, כשכבר לא היה בו צורך. הוא ירה את הסל שהביא את פאו ליתרון 88:93 ואותו עצמו ל-20 נקודות, וירד לחגוג על הספסל. רב אומן.
3. דקת מנוחה < שתי טיסות ומשחק
האם הדרך של עתמאן היא הנכונה? למרות הניצחון, נראה שלא. לפחות לא לאורך זמן. המשחק כיום הרבה יותר פיזי ואינטנסיבי, והלו"ז העונתי הרבה (הרבהההה) יותר צפוף מאשר בימי אורס ופילזן באבדי איפקצ'י. המאמן הטורקי קיבל במהלך הפלייאוף בחזרה את פפאפטרו, אחרי שמחק אותו לחלוטין במהלך העונה; הוא קיבל לא מעט מלוקה וילדוסה בשלושת המשחקים הראשונים, ובכל זאת החזיר אותו לנפטלין אתמול ולא שיתף אותו אפילו לשנייה.
אם הקריסה הפיזית והעייפות המצטברת היו מתנקמות בפאו בדקות הסיום (בדומה למה שקרה במשחק מספר 1), המאמן היה נושא באשמה הבלעדית לכך. אלא שההימור הצליח, ועם תוצאות אסור להתווכח.
קטש, מנגד, ניסה לאורך כל הערב אינספור חמישיות כדי למצוא את ההרכב המתאים. ההתאוששות מהפציעה החוזרת של ווייד בולדווין הייתה מהירה ומרשימה, אבל ברמה המקצועית - היה שם יותר מדי ג'יימס ווב, ופחות מדי ג'ייק כהן.
כשהתמהיל הנכון נמצא סוף סוף, דווקא קטש הוא זה שחש כי שחקניו עומדים לקרוס; המנוחות הקטנות והמדודות, דווקא ברגעים הכי חשובים, הפרו את האיזון. ועכשיו הכוכבים שלו ישוועו למנוחה - לא על המגרש, אלא בכלל: אחרי לילה נטול שינה הם טסים לישראל, מתארחים מחר בחולון וממשיכים לאתונה לקראת המשחק המכריע ביום שלישי. היריבים שלהם? הם טסים היום בחזרה ליוון, וזהו.
4. משימה בלתי אפשרית 20
מכבי תל אביב נפרדה מהבית החלופי בבלגרד עם מאזן 5:14, ועכשיו תוטל עליה המשימה הבלתי אפשרית: להיות הראשונה שמנצחת בחוץ במשחק החמישי ביורוליג. 19 קבוצות ניסו - ונכשלו. אם יש קבוצה שמסוגלת לחולל ניסים בלתי אפשריים, בדרך הכי מפותלת שיש, ובלי הכוכב הגדול שלה, זו הקבוצה הזאת. השאלה היא אם זה לא כבר נס אחד יותר מדי.