אם רגע אחרי שעזב את בית"ר ירושלים, יוסי אבוקסיס היה שואל 100 אנשים בכדורגל הישראלי אם ללכת להפועל תל אביב, הם היו אומרים לו "לא". האנשים הקרובים ביותר אליו ייעצו לו באותם הימים לקחת פיצוי מברק אברמוב ולהישאר בבית עד לסיום העונה. הוא עצמו התלבט, אבל יוסי אבוקסיס הוא טיפוס מסוג אחר, לטוב ולרע. וזה מה שמביא אותו במצבים כאלה להתנתק מהסביבה ולקבל החלטות בצורה לא קונבציונלית. היום אבוקסיס עצמו יודע שההחלטה שקיבל פגעה בו בצורה משמעותית, אבל לטווח הארוך? לא בטוח שזה כל כך נורא כמו שעושים מזה.
אפשר לחזור אחורה לימי הפועל באר שבע, אז עזב אבוקסיס באמצע העונה וחתך לחוזה של שנתיים וחצי אצל אברמוב בבני יהודה. אבוקסיס רצה להבטיח את עתידו מעבר לאותה עונה, הרגיש שאלונה ברקת לא בכיוון והמשיך הלאה. עם הזהובים הוא ירד ליגה ובלאומית סיים את תפקידו כשהקבוצה בפלייאוף התחתון. זו התרסקות של ממש. ועדיין, הוא נקרא לדגל לבית"ר ירושלים וצלח מבחן עצום באותו שלב בקריירה שלו. הוא השאיר את הקבוצה בליגה, שנה לאחר מכן זכה איתה בגביע והיה על גג העולם. אז דיברו עליו כעל אחד משלושת המאמנים הישראלים הכי טובים.
דבר דומה קרה השנה. אבוקסיס הרגיש שלא ימשיך בבית"ר, אברמוב כבר לא החזיק ממנו והיחסים היו בשפל. עדיין, שני הצדדים היו צריכים למצוא את הדרך לסיים את העונה יחד. בסופו של דבר המאמן חתך, הפועל תל אביב קפצה על המציאה ונתנה לו את החוזה גם לעונה הבאה, כפי שרצה, כשהוא מסביר ש"אני מאמן כדורגל, אני לא חלק מהיריבות בין הפועל לבית"ר". הקדנציה באדום היא החלשה ביותר שלו כמאמן, נזק מקצועי שהוא היה רוצה למחוק מהקריירה, אך ברמת הדרך והפרנסה של אבוקסיס, הוא עדיין עם חוזה גבוה מובטח לעונה הבאה בשכר של 800 אלף שקל נטו, מה שלא היה לו בבית"ר ירושלים.
לטוב ולרע, זה כאמור יוסי אבוקסיס. כשחקן בבית"ר - סמל של ממש - הוא רצה לעבור למכבי תל אביב אחרי שהתחתן כי הרגיש שהוא רוצה את השכר המתאים והכסף הבטוח ולא את הקשיים של המועדון מהבירה. כמה שנים לאחר מכן, כשבית"ר הלכה להליך משפטי, הוא המשיך להפועל תל אביב כי דאג לאינטרסים המקצועיים והכלכליים שלו וגם לעתיד המקצועי. הרי בית"ר הידרדרה והפועל תל אביב פרחה באותם ימים.
אבוקסיס הגשים חלומות באירופה ופרט לשנאה של אוהדי בית"ר, לא באמת הפסיד שום דבר. וגם באמצע הימים הטובים בהפועל תל אביב, כשקיבל הצעה מפתה מג'קי בן זקן להצטרף לגלאקטיקוס של מ.ס. אשדוד, הוא הלך. ואצל ג'קי, כשהפרויקט לא הצליח והיציעים נשארו ריקים, אבוקסיס עשה מה שטוב ונכון לאבוקסיס באותו רגע. קם והלך.
המנהל המיתולוגי של בית"ר ירושלים, אברהם לוי, אמר פעם שאבוקסיס יודע לעשות את הדבר הנכון וזה מה שגורם לו לשרוד כשחקן וכמאמן לאורך קרוב ל-35 שנה ולהרוויח משכורות גבוהות שסידרו אותו ואת משפחתו בחיים. הוא בא מראש לעשות לביתו ו"לא רואה בעיניים".
בכדורגל בו אין אמונה או סנטימנט לאף אחד, לא בטוח שאובקסיס טועה בגישתו - דווקא הרגישים והסנטימנטליים הם אלה שמסיימים בסופו של דבר חסרי כל, מתוסכלים ומרגישים שנשכחו מאחור, רוטנים שלא קיבלו כרטיסים או משרה במועדון כחלק מהיותם סמלי העבר של המערכת. אבוקסיס לא שייך לזן הזה, הוא נותן תחושה שבגיל 20 הוא כבר חשב 30 שנה קדימה, בדרך להשיג את מה שבאמת חשוב מבחינתו בכל רגע ורגע בדרך למימוש הרצונות, כאחד שגדל בגבול יפו-בת ים, בבית שאין בו הרבה, אפשר אולי להבין.
כדורגל זה לא עוד מקצוע. יש אוהדים, יש אמוציות, יש רגשות, אבל אבוקסיס אף פעם לא היה חלק מזה, הוא פעל בדרכו הייחודית ולא סטה ממנה עד היום. האם זה ריסק לו את הקריירה? חד משמעית לא. בכדורגל הזיכרון קצר והקבוצה הבאה שתהיה במצוקה ותחפש מאמן תיזכר בניסיון שלו ותקרא לו לדגל. זה לא יהיה מועדון גדול, אבל סביר להניח שזה יקרה בליגת העל.
ברזומה של אבוקסיס יש הרבה רגעים טובים. לפני שעזב את בית"ר ביקש מסוכנים לחפש לו קבוצה בחו"ל, אולי הגיע הזמן שלו למשהו חדש. ברזומה שלו יש מספיק עונות טובות כדי למצוא קבוצה בקפריסין או ליגה בסדר גודל דומה כדי להתאוורר קצת מהכדורגל הישראלי, שני הצדדים זקוקים לכך.