מסיבות מקצועיות: האשמים בקריסה של הפועל תל אביב

לא ברור מה חשבו לעצמם המינצברגים כשמינו אדם חסר ניסיון בבניית קבוצות לתפקיד המנהל המקצועי, בטח כשמדובר במועדון גדול ושאפתן במונחים של ישראל. בניגוד למהלכים אחרים שהתבררו ככישלון, כאן זו אפילו לא חוכמה בדיעבד - הרבה מאוד אנשים ראו את הנולד.

מנהל מקצועי הוא הסמכות המקצועית העליונה, וככזה סול היה אחראי לבניית חוליית הגנה מקרטעת, עם בלמים דומים שלא משלימים אחד את השני כאור בלוריאן ובריאן פאסי. והיו גם עזיז קאיונדו, ושוער שני חסר ניסיון וכנראה לא מספיק טוב כרוי ברנס, ואביב סלם ונועם בונה - וזה רק בקיץ.

בניית סגל לא מאוזן, בלי חלוץ חוד פיזי שיכול לתת מענה לפחות בחלק מהמשחקים (מישהו זוכר את השחרור של קייס גאנם?), בלי שוער מחליף ראוי, בלי מגן ימני משפיע ובעיקר עם שינויים קטסטרופליים בינואר - זה הבסיס לכישלון של הפועל תל אביב העונה.

אחרי אחד מהמשחקים אבוקסיס נשאל למה הקבוצה שלו לא לוחצת גבוה והשיב שהסגל לא מתאים לסגנון כזה. גם בית"ר ירושלים שלו שיחקה במערך נסוג יחסית, אבל כשברק יצחקי הגיע וקיבל את אותו סגל - הוא שינה סגנון והרוויח בענק.

אבוקסיס אמנם ניסה שני מערכים שונים בהפועל תל אביב, אבל אף פעם לא היה מרוצה - לא מהחלק האחורי וגם לא מהקדמי. אבל בשורה התחתונה האדומים נראו מקובעים וחסרי מעוף תחתיו, בלי רעיונות חדשים ועם התעקשות על כדורגל שלא הניב תוצאות.

אבוקסיס ידע לסחוט 0:0 מחמיא ממכבי חיפה בחוץ והזכיר את התקופות בהן היה מאמן בני סכנין ובני יהודה - כשהוא נדרש להתגונן ולנסות לעקוץ, אבל לא ליזום. כשהפועל תל אביב התחילה להידרדר בטבלה, היא נדרשה לנצח ולא לאסוף נקודה פה ונקודה שם. ליזום, ליצור, לתקוף בחמת זעם. היא הצליחה לעשות את זה מדי פעם - אבל רק אחרי שכבר הייתה בפיגור. ואת זה אבוקסיס לא פתר עד שפוטר.

ולקאניס יסחוב לעד תבוסת 5:0 בדרבי, אבל הוא ניצח את בית"ר ירושלים 0:3 בטדי שבוע לאחר מכן ונראה היה שהפועל תל אביב מוצאת איזשהו עמוד שדרה תחתיו - גם אם הרבה איכות לא הייתה שם.

האוסטרלי עזב אחרי פרוץ המלחמה ולמה מונה במקומו בצעד שנועד לחסוך הרבה כסף - הרי הוא כבר קיבל שכר כעוזר מאמן. המדדים (איומים, יצירת מצבים, נוכחות ברחבה וכו') מספרים שתחת למה הפועל תל אביב הייתה אחת הקבוצות היותר התקפיות בליגה. היא שיחקה עם הרבה שחקנים מלפנים, עם דגש על הנעת כדור והצטרפות של המגנים - אבל גם הייתה מאוד רכה ופגיעה מאחור. חוסר הניסיון של למה בא לידי ביטוי עם ניהול משחק רע מאוד, חילופים שגויים וסף שבירה נמוך.

ב-13 משחקים כמאמן ראשי, למה אסף 12 נקודות עם הפרש שערים 22:17. הפועל תל אביב הייתה פגיעה, אבל גם ידעה לפגוע. היא צברה מעט מדי נקודות, אבל בדיעבד היא הייתה הרבה יותר טובה מאשר תחת יוסי אבוקסיס.

הקשר הספרדי הוא כבר לא אותו שחקן מצטיין שהיה במכבי תל אביב ומכבי חיפה. היו לו איבודים מרגיזים, הוא היה קצת איטי וכבד, אבל הערך שלו בקבוצה עם סגל בעל אופי בעייתי בלשון המעטה, היה עצום. רודריגס העניק שקט, סיפק קור רוח וגם היה אחראי להרבה מאוד מהלכים חכמים.

הפועל תל אביב צברה 19 נקודות ב-12 המשחקים בהם רודריגס שותף ואספה 8 נקודות ב-18 משחקים בלעדיו. הספרדי עזב לליגה הטורקית אחרי שחלון ההעברות בישראל כבר נסגר. אולי חן סול חשב שאיאהב גנאים שהגיע בינואר, יהווה מחליף ראוי. אם כן, הוא טעה בגדול.

מלבד רודריגס, גם יהב גורפינקל ששימש שחקן מפתח, עזב אחרי שנמכר לסין. במקומו הגיע דויד קופרמן מקצה הספסל של מ.ס. אשדוד - והוכיח שהוא לא יכול להיכנס לנעליים של גורפינקל בשום צורה. אליאן רוחנא צורף מהפועל כפר סבא מתחתית הליגה הלאומית, רז מאיר הגיע אחרי חצי שנה על הספסל של ר.ק.ס ההולנדית ובדיעבד גם בובקאר טאמבדו וזיו מורגן התבררו כרכש לא מוצלח בנקודת הזמן הנוכחית. סתיו טוריאל שבעצמו הגיע מהספסל של אשדוד, הוא ההצלחה היחידה (יחסית) של הפועל תל אביב בחלון ההעברות של ינואר.

עומרי אלטמן הגיע פצוע, החלים, נפצע שוב, התאושש, ובשום שלב לא הצליח לייצר מומנטום על כר הדשא. הנוכחות הפיזית של אלטמן, השערים שלו, ההשקעה וההגעה למצבים הוכיחו שגם ליד הישאם לאיוס ואלן אוז'בולט - הוא השחקן הכי חשוב של הפועל תל אביב מקדימה. חבל עבורו שהוא בילה יותר מדי זמן בחוץ.

דן איינבינדר גולש, צועק, מדרבן, מפעיל לחץ על השופטים, מחלץ ודוחף - אבל הגיל עושה את שלו ואצלו הירידה ביכולת הייתה תלולה למדי. במשחק נגד הפועל פתח תקוה הוא ביצע את העבירה שהובילה לספיגה בדקה ה-99, מול מכבי פתח תקוה הוא איבד בדרך ל-0:1 של המלאבסים והוחלף מוקדם ונגד בית"ר ירושלים כבר ישב על הספסל. איינבינדר תמיד יישאר מנהיג, אבל כשהקבוצה ירדה ביכולת - הוא ירד ביחד איתה.

מעבר לשניים הללו, אחרי העזיבה של חוסה רודריגס הפועל תל אביב נשארה בלי מנהיגים. אתמול כשאלטמן הוחלף ואיינבינדר היה על הספסל, הקפטן חיפש למי להעביר את הסרט ולא מצא. מי שקיבל את הכבוד היה רוי ברנס לא פחות ולא יותר. וזה אומר הכול.