לעולם לא נברקוזן: לברקוזן חוגגת אליפות היסטורית ומזהירה

"לברקוזן היא הקבוצה הטובה באירופה, והיא מסוגלת להשלים עונה ללא הפסד", קבע דימיטאר ברבאטוב בינואר. בקבוצה לא כל כך אהבו לשמוע את התחזית של האקס הבולגרי. אף אחד חוץ ממנו לא העז לדבר אז אפילו על אליפות, כי החשש ממשקעי העבר גדול מאוד. לברקוזן לא רק נחשבה לקבוצה מקוללת, היא אפילו סחבה על גבה את הכינוי שהנציח את הלוזריות. "נברקוזן" - כך היא מוכרת בכל רחבי היבשת כבר יותר משני עשורים.

בניגוד למה שמקובל לחשוב מחוץ לגרמניה, השם הזה לא הומצא ב-2002, אלא עוד לפני שברבאטוב חתם במועדון. בעונת 2001/02, לברקוזן אמנם איבדה 3 תארים בהן חלמה לזכות ונותרה בידיים ריקות במאי, אך זו עדיין היתה חוויה מופלאה, והיא זכתה לאהדה רחבה בגרמניה בזכות ההעפלה לגמר ליגת האלופות. הדרך בה העיפה בדרכה את ליברפול ואת מנצ'סטר יונייטד היתה מרשימה, ובגמר עצמו היתה החבורה של המאמן ההרפתקן קלאוס טופמולר קרובה לנצח בגלזגו את ריאל מדריד. היא אמנם נכנעה לשער המיתולוגי של זינדין זידאן, אבל השחקן המצטיין של המנצחת על הדשא היה איקר קסיאס בין הקורות.

בקיצור, הקריסה במחזורי הסיום בבונדסליגה ב-2002 היתה מתסכלת, וגם ההפסד בגמר הגביע הגרמני היה קשה לעיכול, אבל מעטים רצו ללעוג אז לשחקנים האמיצים של לברקוזן. המצב היה שונה בתכלית שנתיים קודם לכן, במאי 2000, כאשר הפספוס זה היה ביזארי וגרוטסקי באמת. במחזור האחרון, היתה זקוקה הקבוצה לתיקו בלבד באיצטדיונה של אונטרהאכינג הזעירה, והמאמן כריסטוף דאום הצהיר קבל עם ועדה: "נעבור את זה, ונהיה אלופים. זה סגור". עם אמירות כאלה, לא קל לדמיין את השאננות בקרב השחקנים, שאף נדרשו להשיב במהלך כל השבוע על שאלות בסגנון: "איזה שיר אתה רוצה לשמוע במצעד החגיגי?".

באיירן, שפיגרה אחרי היריבה ב-3 נקודות, פצחה בימים אלה במלחמה פסיכולוגית. "במצבים קיצוניים, אנשים נוטים לאבד את העשתונות, ולברקוזן נמצאת במצב קיצוני. דאום אף פעם לא יסיים לפנינו. לברקוזן מפחדת מאיתנו", אמר המנכ"ל הכל יכול אולי הנס. וזה בדיוק מה שקרה. מיכאל באלאק כבש שער עצמי בדקה ה-21 בלי שהופעל עליו לחץ כלשהו, ומשם התפתח מופע חריג של לוזריות. שחקני לברקוזן, שהיו כה בטוחים בעצמם במשחקים הקודמים, הרגישו שרועדות להם הברכיים, ושום דבר לא הלך מול לחימה נחושה של האנדרדוג מהפרבר הדרומי של מינכן.

אונטרהאכינג כבשה גם במחצית השניה במתפרצת וניצחה 0:2, והנס לא ריחם על היריבה המוכה כשצלחת האליפות בידיו. אז הוא הכניס ללקסוקון את המונח "נברקוזן", והטראומה הזו נותרה במועדון, גם כאשר כל השחקנים והמנהלים כבר התחלפו. התווית הרגישה בלתי ניתנת להסרה. העובדה כי צ'אבי אלונסו הסיר אותה באלגנטיות כבר בעונתו המלאה הראשונה כמאמן מהווה הישג מדהים בכל קנה מידה. רק על כך צריך לכתוב ספרים, אבל התסריט מופלא פי כמה. כי לברקוזן נמצאת כעת במרחק נגיעה מעונה היסטורית ללא הפסד בבונדסליגה - וזה משהו שאף קבוצה, כולל באיירן, מעולם לא הצליחה לעשות.

למעשה, מעטות מאוד הקבוצות שרשמו עונה ללא הפסד בליגה אירופית בכירה. בעידן המודרני היו רק 3 אלופות כאלה - מילאן של פאביו קאפלו ב-1991/92, ארסנל בעונה המפורסמת ב-2003/04, ויובנטוס של אנטוניו קונטה ב-2011/12 אז נשמר המאזן ללא הפסד בגלל ששער של סולי מונטארי לא אושר במשחק הצמרת מול מילאן. כמו כן, היה מקרה מוזר של פרוג'ה שסיימה עונה שלמה ללא הפסד ב-1978/79 אך דורגה במקום השני כי סיימה יותר מדי משחקים בתיקו.

בגרמניה, השיא הוא הפסד אחד, והוא נקבע על ידי באיירן מינכן פעמיים. הראשונה היתה ב-1987/88, אז היתה זו עונה חתרותית בהחלט עם 13 תוצאות תיקו לאלופה. השניה שייכת ליופ היינקס בעונת הטרבל המופלאה ב-2012/13, שהיא העונה הטובה ביותר בתולדות גרמניה. הבווארים סיימו אז עם 29 נצחונות, 4 תוצאות תיקו והפסד בודד, שנרשם באופן אירוני וסמלי מול לברקוזן. זה קרה באליאנץ ארנה כבר באוקטובר, כאשר סידני סם, אז כוכב עולה בשמי הכדורגל הגרמני, קבע 1:2 מאוחר ודרמטי באליאנץ ארנה. לפיכך, האפשרות לעונה ללא הפסד לא היתה רלוונטית כלל. היא היתה הרבה יותר מוחשית בעונת הבכורה של פפ גווארדיולה ב-2013/14, שהפסידה לראשונה במחזור ה-29.

ובכן, לברקוזן עקפה אותה כעת - היא חוגגת אליפות היסטורית ראשונה עם שיא 29 משחקים רצופים ללא הפסד מפתיחת העונה. כאשר השיא כה קרוב, קל לשכוח שכל הסיפור הוא עניין של מזל, כי במחזור הרביעי היא היתה בפיגור באליאנץ ארנה, במשחק שאפילו לא הוגדר אז כחשוב באופן מיוחד. שתי הקבוצות הגיעו אליו עם מאזן מושלם, אך הדעה המקובלת היתה כי ללברקוזן אין סיכוי אמיתי לזכות באליפות, ובאיירן היתה אמורה לטייל לתואר מספר 12 ברציפות. למעשה, באיירן כה זילזלה בלברקוזן שהיא העבירה לשורותיה בקיץ בהשאלה את שחקן ההגנה הרב גוני יוסיפ סטאנישיץ' - ובדיעבד היתה זו שגיאה חמורה.

החבורה של צ'אבי אלונסו נתנה הצגה באותו ערב, אבל סוגיית הלוזריות של המועדון ריחפה מעל הדשא. היא היתה ראויה לנצח, אבל בדקה ה-86 פרץ מתיס טל ובישל לליאון גורצקה שקבע 1:2 - וזה היה אמור להיות הסוף מבחינת האנדרדוג החצוף. אלא שאז קרה הנס. אלפונסו דייויס ביצע עבירה גבולית ומיותרת ברחבה בזמן פציעות, השופט שרק לפנדל לדרישת ה-VAR, ולברקוזן חילצה נקודה. זה היה הרגע בו הביטחון העצמי שודרג במאות אחוזים. "הבנו שאנחנו מסוגלים להתמודד עם באיירן", אמר המנהל הספורטיבי סימון רולפס. משם, יצאה החבורה המגובשת לרצף של 8 נצחונות רצופים והפכה ללהיט העונה.

המערך הקבוע עם שחקני כנף פוריים שסוגרים את כל האגף הפך למכונה משומנת. ג'רמי פרימפונג מימין ואלכס גרימלדו משמאל כבשו ובישלו בקצב, ובמרכז עבר הכל דרך גרניט ג'אקה. קפטן ארסנל לשעבר, שנחשב לשחקן לא יציב עם פתיל קצר בלונדון, השתדרג בניצוחו של המנטור הבאסקי לנווט הכי טוב בליגה, והצדיק מעל ומעבר את ההשקעה בו. בעצם, כל הרכישות של פגעו בול, והתקציב כלל לא נפרץ, כי כמעט כולן מומנו על ידי מכירתו של הקיצוני מוסא דיאבי לאסטון וילה - והוא הרי בכלל לא התאים לשיטה של צ'אבי אלונסו בכל מקרה. עם גרימלדו שהגיע בהעברה חופשית, יונאס הופמן הוותיק שהוסיף המון יצירתיות ונסיון, והחלוץ הניגרי ויקטור בוניפייס שנכנס בול למשבצת הנכונה, זה היה ליהוק קרוב לשלמות.

וכך, האגדה נכתבה שבוע אחרי שבוע, אבל כאשר שיחרר ברבאטוב את ההצהרה לאוויר, החשש מהתפרקות עדיין היה גדול. כי לברקוזן היתה נברקוזן, ומשהו היה חייב להשתבש, בעוד באיירן היתה צפויה ללחוץ על הדוושה בסיבוב השני. התסריט הזה הפך להרבה פחות הגיוני בזכות שני המשחקים הראשונים של המובילה בשנה החדשה. היא ניצחה באאוגסבורג משער בדקה ה-94, ואז חזרה פעמיים מפיגור באיצטדיונה הביתי של לייפציג האימתנית כדי לקחת שוב את כל הנקודות עם 2:3 בזמן פציעות. המסר היה ברור לחלוטין - קשה מאוד להסיט את הקבוצה ממסלול הנצחונות, והוא נקלט היטב לא רק כלפי חוץ. החשיבות העליונה שלו היתה בתוך המועדון. השחקנים ידעו שהסמל על החולצות ממש לא חייב לגרום להם להיות לוזרים.

צ'אבי אלונסו היה הגורם החיוני ביותר. הוא הביא הילה של ווינריות מהרגע הראשון, כמי שזכה בכל התארים במדי ספרד, ריאל מדריד ובאיירן מינכן, וגם היה שותף לקאמבק ההוא של ליברפול בגמר ליגת האלופות ב-2005. הוא למד מרפא בניטס, ז'וזה מוריניו, קרלו אנצ'לוטי ופפ גווארדיולה. אלא שהוא ידע בדיוק מה אוהדי לברקוזן הרגישו בתחילת המילניום. כקשר צעיר בריאל סוסיאדד, הוא הנהיג קבוצה ששיחקה כדורגל מהפנט לפסגת הליגה הספרדית ב-2003 והיה במרחק נגיעה מאליפות היסטורית, אבל הפסד במחזור הלפני האחרון מנע זאת - וריאל מדריד הוכתרה.

את הזיכרון הזה אי אפשר למחוק, ולבאסקי יש שילוב נהדר של סטייל עם צניעות. הוא סמכותי מאוד, והאימונים שלו תובעניים פיזית ומנטלית, אך בניגוד לכוכבי על מסוימים הוא לא לוקח את עצמו ברצינות גדולה מדי. מבחינתו, כדורגל הוא לא רק עבודה אלא גם הנאה, ויש מקום להמון הומור. זה בא לידי ביטוי בראיונות שהוא מעניק, ואת העיתונאי של ESPN ארצ'י רינד-טוט אימץ צ'אבי אלונסו בצחוק כמי שמביא לו מזל. "אתה בא בשבת, נכון?", שאל אותו המאמן לפני משחק העונה מול באיירן בפברואר, ושמח לקבל תשובה חיובית.

יתרונה של לברקוזן על פני האלופה עמד אז על שתי נקודות, ולפי כל התכתיבים ההיסטוריים היא היתה אמורה לרעוד מפחד ולהפסיד. במקום זאת, האמונה העצמית שלה היתה גדולה פי כמה בהשוואה לבווארים המפורקים, והמובילה פשוט רמסה את היריבה האימתנית לכאורה 0:3. העובדה כי סטאנישיץ', שכרטיסו שייך לבאיירן, כבש את השער הראשון הקריטי רק הדגישה עד כמה האלופה היוצאת לוזרית העונה. באופן טבעי, לברקוזן הרגישה עוד יותר ווינרית, ואחרי התוצאה המכוננת הזו גם הספקנים והציניים כבר לא העזו לזללל בה - קל וחומר כאשר היא המשיכה לגלות אופי ברזל.

התברר שאת לברקוזן הנוכחית לא ניתן לנצח. אפילו כאשר היא היתה על סף הפסדים מביכים לקרבאח האזרית בליגה האירופית, היא לא איבדה את העשתונות, המשיכה לשחק בסבלנות בסגנון שלה, ומצאה את הדרך לחגוג בסיום. פטריק שיק קבע 2:2 בדקה ה-93 במשחק החוץ, והבקיע צמד בזמן פציעות כדי להשלים קאמבק מטריף בבית ולנצח 2:3. הצ'כי, שסבל מפציעות רבות מדי, חזר לכשירות כדי להוביל את החוד בדיוק כאשר בוניפייס נפצע בתחילת השנה - צירוף מקרים שהראה עד כמה המזל האיר פנים ללברקוזן, כאילו רצה לפצות אותה על כל מה שקרה בעבר.

כמובן, עונה חלומית כזו בלתי אפשרית ללא כוכב על, וללברקוזן יש אחד. ואולי סמלי כי פלוריאן וירץ נולד ב-2003, וכלל לא היה קיים כאשר כאשר לברקוזן פיספסה את התארים ב-2000 וב-2002. כדי לצרף את הגאון הזה, הפרה לברקוזן את ההסכם הג'נטלמני שהחזיק מעמד שני עשורים - היא "גנבה" אותו מהאקדמיה של היריבה האיזורית קלן, למרות שהחוק הלא כתוב אסר על כך. כבר אחרי הופעת הבכורה בבונדסליגה בגיל 17, היה ברור שזו היתה הברקה בקנה מידה חריג, אולם אז בא "העונש", כי הפליימייקר קרע רצועות בברכו והחמיץ כמעט את כל שנת 2022. זה פגע קשות בלברקוזן בעונה שעברה, אך העונה הוא היה כשיר, ונכון לעכשיו עומד מאזנו על 11 שערים ו-10 בישולים בליגה.

אתמול השאיר אותו צ'אבי אלונסו על הספסל, ביחד עם גרימאלדו ופרימפונג הנפלאים, כדי לשמור את כוחותיהם למשחק הגומלין מול ווסטהאם ברבע גמר הליגה האירופית ביום חמישי, אבל כולם נטלו חלק במשחק האליפות. וירץ נכנס במחצית, והספיק להבקיע שלושער ב-0:5 על ברמן, בו התכבד גם ג'אקה לכבוש בבעיטה מרהיבה.

במקום לכסוס ציפורניים ולהיכשל במחזור הסיום כמו בעבר, התואר הובטח באמצע אפריל, במופע שערים ראוותני. 25 נצחונות ו-4 תוצאות תיקו ב-29 מחזורים - זהו מאזן חריג ובלתי נתפס. זו לברקוזן של העונה, וכעת נותר רק להמתין ולראות אם היא תעשה היסטוריה אירופית ותסיים את העונה ללא הפסד בכל המסגרות. היא תפגוש את קייזרלאוטרן מתחתית הליגה השניה בגמר הגביע, וגם הדרך לזכיה בליגה האירופית נראית מבטיחה. טרבל בלי הפסדים לא קרה מעולם. יהיה הולם אם לברקוזן הנוכחית תעשה זאת, ובכל מקרה נברקוזן היא כבר לא תהיה. המילה הזו יצאה מהלקסיקון לאלתר.