פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לוזרים, אבל בלתי מנוצחים

        הסיפור המדהים של פרוג'ה הקטנה שהטריפה את איטליה בסוף שנות ה-70', התגברה על מות כוכבה הגדול במהלך משחק, וסיימה עונה שלמה ללא הפסד, אבל לא זכתה באליפות

        יובנטוס של אנטוניו קונטה עדיין לא נוצחה העונה, אך למרות הניצחון 0:5 בפירנצה בשבת היא עדיין מרוחקת ארבע נקודות מהמובילה מילאן. הסיכוי לסיים את העונה ללא הפסד ובכל זאת להחמיץ את הסקודטו מוחשי, ואוהדי הגברת הזקנה עשויים לתהות אם היה לכך תקדים בהיסטוריה. ובכן, התשובה חיובית. שתי קבוצות בלבד בתולדות "סרייה A" הצליחו להשלים עונה עם אפס הפסדים. השניה היא מילאן הגדולה רוד חוליט, מרקו ואן-באסטן, פרנק רייקארד והחברים, בעונת הבכורה של פאביו קאפלו על הקווים ב-1991/92, עם 22 ניצחונות ו-12 תוצאות תיקו. היא לקחה את האליפות בהליכה. הראשונה, באופן מדהים, היתה פרוג'ה הקטנטנה בעונת 1978/79. אצלה העסק נגמר עם 11 ניצחונות בלבד ו-19 תוצאות תיקו, וזה הספיק רק למקום השני. ההישג הסנסציוני נכנס לספרי הזהב של הכדורגל האיטלקי, וסיפורה של הקבוצה מבירת מחוז אומבריה מרתק במיוחד.

        הכל החל ב-1974, בעוד פרוג'ה נלחמה על חייה בתחתית הליגה השניה, כשהיא בחובות כבדים ועצם קיומה מוטל בספק. אז נכנס לתמונה פרנקו ד'אטומה, איש עסקים מקומי שעשה את הונו בתחום הטקסטיל. הוא השתלט על פרוג'ה, מחק את חובותיה והבטיח להצעיד אותה לעתיד ורוד. בשונה מנשיאים רבים, הכריז ד'אטומה: "אני לא מבין גדול בכדורגל, ולכן אפקיד את ניהול הקבוצה בידי מקצוענים". הוא גייס את המנהל הספורטיבי סילבאנו רמאצ'וני, וזה בתורו המליץ להחתים את המאמן הצעיר אילאריו קסטאנייר, בסך הכל בן 34, אשר עבד עם הנוער של אטאלנטה. שיא הקריירה של קסטאנייר כחלוץ היה כאשר זכה בתואר מלך השערים בליגה השלישית במדי פרוג'ה, והוא שמח לשוב לקבוצתו האהובה. התוצאות עלו על כל דמיון, וכבר בעונתם המשותפת הראשונה הצעידו קסטאנייר ורמאצ'וני, שנהג לשבת על הספסל עם מקטרת ענקית בפיו, את הקבוצה הצנועה לעליה היסטורית ראשונה לליגה הבכירה.

        בונים איצטדיון תוך חודשים ספורים

        ההישג לא היה צפוי, והוא העמיד את שלטונות העיר בפני בעיה לא פשוטה – מגרשה הביתי של פרוג'ה לא עמד בתקנים של הליגה הראשונה. ד'אטומה התנדב לנהל את הפרויקט השאפתני, והאיצטדיון החדש הוקם במרכז העיר תוך ארבעה חודשים בלבד. בנייתו החלה במאי 1975 והסתיימה כבר באוקטובר. האוהדים המקומיים הנלהבים ראו את קבוצתם מסיימת את עונת הבכורה בין הגדולות במקום השמיני, תוך שהיא מבססת את עצמה כמועדון לגיטימי לכל דבר. כדי להדגיש זאת, היתה פרוג'ה זו שמנעה את האליפות מיובנטוס עם נצחון 0:1 על הגברת הזקנה במחזור האחרון, משער של רנאטו קורי, שהעניק את התואר לטורינו.

        קורי, שהצטרף לקבוצה עוד ב-1974, כבש את השערים שהבטיחו עליה ותפס פיקוד במרכז המגרש, היה האליל הבלתי מעורער של אוהדי פרוג'ה. בניצוחו, סיימה הקבוצה של קסטאנייר במקום השישי בעונת 1976/77, אלא שאז התרחשה טרגדיה גדולה. בתחילת המחצית השניה במשחק מול הגברת הזקנה ב-30 באוקטובר 1977 נפטר קורי על המגרש מהתקף לב, והוא בן 24 בלבד. ד’אטומה הציע מיד לשנות את שם האיצטדיון לזכרו, והעונה כולה הוקדשה לו. פרוג'ה סיימה שביעית, אולם בקיץ נאלצה להיפרד מקשר חשוב נוסף, ואלטר נובלינו שעבר למילאן. מעטים מאוד ניבאו את העתיד לבוא בשנה שהוגדרה כ"נס של פרוג'ה".

        עונת 1978/79 נפתחה עם ניצחון על סגנית האלופה ויצ'נצה 0:2, ובמחזור הרביעי רשמה פרוג'ה ניצחון ענק, 1:2 במגרשה של יובנטוס משער של הקשר החשוב ביותר שנותר בסגל שלה, פרנקו ואניני. היה זה אחד משלושה ניצחונות חוץ הבודדים של קסטאנייר במשך כל העונה, אבל כל יתר המשחקים מחוץ לאיצטדיונה סיימה פרוג'ה בתיקו. בימים ההם, כמובן, הוענקו שתי נקודות לניצחון, ולכן משקל התיקו היה משמעותי הרבה יותר. בתחילת נובמבר הובילה פרוג'ה את הטבלה, ולמשחק הצמרת הראשון מול מילאן במחזור העשירי היא הגיעה בשיוויון עם הרוסונרי בפסגה. ואניני העלה את האורחת החצופה ליתרון בסן-סירו בדקה השלישית עם נגיחה אימתנית, אבל רוברטו אנטונלי הישווה במחצית השניה.

        זורקים אבנים ומקלות

        הביקורים באצטדיון רנאטו קורי הפכו לסיוט עבור קבוצות הליגה, מכל הסיבות האפשריות. בעוד הקבוצה הפכה לבלתי ניתנת להכנעה, הפגינו האוהדים את מזגם בשלל אירועים אלימים. ג'ובאני גאלי, שוער פיורנטינה, נפגע ממקל שנזרק לעברו בתחילת העונה. גם שני שחקני אטאלנטה, השוער לוצ'אנו בודיני והבלם קרלו אוסטי, נזקקו לטיפול רפואי אחרי שקיבלו אבנים בראשם, אבל ההתאחדות דחתה את דרישת הקבוצה מברגאמו לנצחון טכני. לו ידעה פרוג'ה לתרגם תוצאות תיקו לנצחונות, האליפות בהחלט היתה בהישג ידה, אלא שהיא התעקשה לסיים את המשחקים בשיוויון. ב-14 המשחקים בין שני המפגשים מול מילאן, היא ניצחה ארבע פעמים בלבד. במשחק בסן-סירו מול אינטר היא ניצלה מהפסד בכורה בתוספת הזמן והישוותה ל-2:2, אולם היה זה אירוע עצוב מאוד מבחינתה. ואניני שבר את רגלו בתיקול פראי של אדריאנו פדלה וגמר את הקריירה. בלעדיו היה לפרוג'ה קשה אפילו יותר, אבל היא האמינה בעצמה. סלבאטורה באני, לימים כוכב נאפולי ונבחרת איטליה, לקח אחריות, ובקרב הביתי מול יובנטוס, שהוקדש כרגיל לזכרו של קורי, פיספסה פרוג'ה ניצחון מוצדק כאשר דינו זוף הדף את הפנדל של ג'נפרנקו קזארזה.

        וכך התמלא האיצטדיון הלוהט ב-8 באפריל 1979 ב-25 אלף אוהדים לקראת ההתמודדות הגדולה מול מילאן של המאמן נילס לידהולם. הרוסונרי הקדימו את פרוג'ה בשתי נקודות, וניצחון ביתי היה מזניק את הקבוצה של קסטאנייר לפסגה לצידם. שני פנדלים הובקעו עד הדקה ה-17, וכמיטב המסורת של פרוג'ה היא לא הצליחה להשיג יותר בתיקו 1:1. בשני המחזורים שלאחר מכן, איבדה פרוג'ה פעמיים יתרון במשחקי חוץ מול קטנזארו ו-ורונה, סיימה את שניהם ב-1:1, ומילאן הגדילה את הפער לארבע נקודות. סיפור האליפות נסגר. פרנקו בארזי בן ה-18 נטל חלק בכל המשחקים של מילאן באותה עונה והיה אדיר כשהחבורה של לידהולם סופגת 19 שערים בלבד ב-30 משחקים. ובכל זאת, ההגנה הטובה ביותר היתה של פרוג'ה שהוציאה 16 כדורים בלבד מהרשת. קצת חבל שהשוער נלו מאליציה מעולם לא זומן לנבחרת. מצד שני, היא גם כבשה 34 שערים בלבד. המבקיע המצטיין שלה, ואלטר ספג'ורין, הרשית תשע פעמים.

        ממציאים את הפסטה מחדש

        לצד הגאווה הגדולה על ההישג המדהים, חש ד'אטומה גם פספוס מסוים. הוא הרגיש שעם סגל עמוק יותר אפשר ללכת צעד אחד קדימה ולזכות בסקודטו, ולשם כך חשק להחתים כוכב בחוד, במיוחד לאור העובדה כי ספג'ורין חזר לנאפולי. הבחירה נפלה על פאולו רוסי בן ה-22 שבדיוק ירד ליגה עם ויצ'נצה, אבל ד'אטומה ידע שאין לו משאבים לבצע את העסקה ונזקק להמצאה יצירתית. הוא פנה ליצרנית הפסטה המקומית "פונטה" בהצעה לפרסם את המותג על החולצות של פרוג'ה. היתה רק בעיה אחת – ההתאחדות אסרה אז על פרסום מסוג זה, ואפשרה להדפיס על החולצות אך ורק את שם יצרן התלבושת עצמה, כמו אדידס או פומה. היא איימה בקנס כספי כבד, אבל ד'אטומה לא רצה לוותר. כאיש טקסטיל, הוא הגה פתרון גאוני והקים חברת קש לייצור בגדים תחת השם "פונטה" כדי לעקוף את האיסור. הפסטה התפרסמה בדרך זו על חולצות פרוג'ה, ההתאחדות הבינה שעושים ממנה צחוק, וביטלה את החוק לאלתר. כך חולל הנשיא מהפכה שיווקית בקנה מידה היסטורי, והוא חתום גם על המצאת השאלת השחקנים באגף המגף. ויצ'נצה לא יכלה להרשות לעצמה לשלם את שכרו של רוסי בליגה השניה, ופרוג'ה שאלה את החלוץ תוך שהיא לוקחת על עצמה את ההתחייבויות הכספיות כלפיו.

        לרוע מזלו של ד'אטומה, מאמציו הכנים הניבו דווקא תוצאה הפוכה. רוסי אמנם כבש 13 שערים, אבל הסתבך, יחד עם הבלם לוצ'אנו זקיני, בפרשת ההימורים ומכירת המשחקים שהסעירה את הכדורגל האיטלקי ב-1980. מילאן, הקבוצה האשמה ביותר, הורדה לליגה השניה. רוסי הושעה לשלוש שנים, בעונש שקוצר בהמשך לשנתיים כדי לאפשר לו לשחק במונדיאל-82. פרוג'ה סיימה במקום העשירי, ובעונה שלאחר מכן הופחתו ממאזנה חמש נקודות, אך היא גילתה יכולת כה חלשה שהיתה יורדת גם ללא העונש. כאשר חזרה לביקור חוזר ב"סרייה A" בשנות ה-90' היא היתה רחוקה מאוד מלשחזר את ההישג. קסטאנייר עזב כבר ב -1980, ואימן את לאציו, מילאן ואינטר, ללא הצלחה מיוחדת. האיש שהמריא לגבהים חדשים היה דווקא רמאצ'וני שכיהן במשך כמעט שלושה עשורים כמנהל ספורטיבי ומנג'ר במילאן, וחתום על בניית הקבוצות של אריגו סאקי וקאפלו. זה מחזיר אותנו לאליפות של הרוסונרי ללא הפסד ב-1992, וכעת נותר לראות איזה הישג ישוחזר על ידי הגברת הזקנה העונה – זה של פרוג'ה או זה של מילאן. ואולי היא בכלל תפסיד לאינטר כבר במחזור הקרוב.

        סילבנו רמאצ'וני לשעבר מנכ"ל מילאן (מימין) עם יספר בלומקוויסט (AP)
        פרוג'ה לא הפכה לאימפריה, אבל סילבנו רמאצ'וני (מימין) בנה במילאן את אחת מקבוצות הכדורגל הגדולות אי פעם. כאן, באמצע שנות ה-90 לאחר החתמת יספר בלומקוויסט (צילום: AP)