דני מרפי רשם קריירת משחק מפוארת - בין היתר זכה עם ליברפול בחמישה תארים, רשם תשע הופעות בנבחרת אנגליה, והיה בשעתו אחד הקשרים הטובים בפרמיירליג - אלא שאז, לאחר שתלה את הנעליים בתום עונת 2012/13, העניינים החלו להסתבך.
"כשאתה משחק כדורגל, האדרנלין והדופמין דוחפים אותך קדימה, אבל היו לי בעיות כלכליות וצרות במערכות יחסים, ולא ידעתי איך להתמודד איתן ללא הכדורגל", סיפר. "בהתחלה התחלתי לעשות כל מיני דברים כדי להתמסטל, הייתי צריך לברוח מהמציאות. היתה לי תקופה של קוקאין וקצת מריחואנה".
אלכוהול, לטענתו, לא ממש היה בעיה: "יכולתי לחיות בלי שתיה, לא הייתי אלכוהוליסט, יכולתי לשבת בבית עם אלכוהול ולא לשתות ממנו, אבל כן התמכרתי לקוקאין. בשלב מסוים חשבתי שאני לא מסוגל לעשות שום דבר בלעדיו, מה שהיה מגוחך. זה התחיל עם פעם בשבוע, פעמיים בשבוע, ואז זה פשוט משתלט עליך".
מרפי, ששיחק גם בטוטנהאם, פולהאם ובלקבורן, הצליח להיגמל, והוא חייב את השיקום שלו לטיפול פסיכולוגי. "התחלתי להבין את התבניות שלי וזה עזר. הטיפול הפך אותי לאדם טוב יותר", אמר. "היתה לי שנה קשה מאוד, מלאת כאבים, אבל כל הדבר הזה הפך אותי לאב טוב יותר, לבן טוב יותר ולבן זוג טוב יותר. זה נפוץ מאוד ששחקני עבר סובלים מבעיות כאלה, רבים מהם פנו אלי. זה כבר לא מפחיד אותי לדבר על הדברים הללו".