אילו אלופות היו לנו בעשור האחרון? אתה מתחיל לעבור ומבין כמה העונה הזו רחוקה ממה שחווינו. למשל, מכבי חיפה של ברק בכר. אם חשבנו שמכבי חיפה של גיורא שפיגל היא הקבוצה הישראלית הגדולה בהיסטוריה, באה מכבי חיפה של בכר והציבה לה תחרות. שלוש אליפויות ברצף, הופעה מרשימה מאוד בליגת האלופות, קרנבל בסמי עופר כל משחק בית. זו היתה ללא ספק אחת מהמכבי חיפות הטובות מכולן. מישהי שזוכרים לכל החיים.
ממשיכים אחורה למכבי תל אביב של ולדאן איביץ'. קחו את האליפות עם ה-31 פער. אליפות שנחגגת בחודש מרץ. קבוצה מאומנת, יציבה, כמעט בלתי ניתנת להכנעה. עונה שבאה אחרי שש שנים של ג'ורדי קרויף ולימדה שלכל אחד יש מחליף. אחריה באה עוד אליפות של הסרבי בתקופה של קורונה. אלו היו שנתיים של מכבי תל אביב עוצמתית עם מאמן ששלט בכל דבר בקרית שלום, עד שנמאס לו וחיפש אתגר חדש.
לפני איביץ' זו היתה הפועל באר שבע של ברק בכר. הפועל באר שבע של זרים מטורפים כמו טוני וואקמה, ג'ון אוגו, מיגל ויטור, אובידיו הובאן. הפועל באר שבע של ישראלים מבריקים כמו אליניב ברדה, מאור בוזגלו, מאור מליקסון. התחדשות עירונית בנגב עם ברק בכר הצעיר והרעב בראש. שלוש אליפויות שהגיעו בשיא של מיטש גולדהאר. משום מקום כמעט נחתה כאן אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. הפועל באר שבע הצליחה בשושלת ההיא בין 2016 ל-2018 למתג את עצמה כאחת מקבוצות הכדורגל הכי טובות שהיו כאן.
לפניה, אלה היו שלוש שנים של מכבי תל אביב ששיאן בטרבל האחרון שהושג כאן. מכבי תל אביב של פאקו אייסטרן לקחה את שלושת התארים בסוף עונת 2014/15 והיא סיימה שלוש שנים של אליפויות מרשימות. בניגוד לברק בכר וולדאן איביץ', אלו היו שלוש אליפויות עם שלושה מאמנים שונים. אוסקר גארסיה, פאולו סוזה ואייסטרן. כל אחד מהם הביא תוכן משלו ותרם את תרומתו בדרך לנחת של הבעלים הקנדי. מכבי תל אביב היתה יכולה וצריכה להמשיך את ההישגים לעונת אליפות רביעית ברצף ואלמלא מעידות בסיום העונה של פטר בוס, היא היתה עומדת ביעד. גם עם שלוש אליפויות ברצף, ידעת שיש כאן קבוצה שהביאה דפוסים חדשים לכדורגל הישראלי.
כל כך רחוק מהאלופות האלה, מצויות העונה מכבי תל אביב ומכבי חיפה ודומה שמי שתהיה הפחות רעה במה שנשאר מהפלייאוף הזה, תזכה באליפות. גם פער של 10 נקודות לא יכול להרגיע את מכבי תל אביב, בטח בבוקר שאחרי הדחה מגביע המדינה מול מכבי פתח תקווה. אותה מכבי פתח תקווה שקיבלה לא מזמן שלושער מבית"ר ירושלים, אותה מכבי פתח תקווה שהפסידה בשבת בבית למ.ס. אשדוד החלשה.
מעידות בגביע המדינה קרו לאלופות שציינתי קודם. מכבי חיפה של בכר לא זכתה בגביע המדינה, גם הפועל באר שבע של בכר לא עשתה זאת. את הפדיחות של מכבי תל אביב בתקופת איביץ' בגביע המדינה כולם זוכרים עד היום. למעט אייסטרן והניצחון הגדול על הפועל באר שבע בגמר הגביע, האלופות החזקות האלה של גרסיה וסוזה לא זכו בגביע המדינה.
אפשר למעוד ולהפסיד במשחק בודד, אבל התחושה היא שמכבי תל אביב הזו וגם מכבי חיפה מנגד, עושות עונה עם כל כך הרבה עליות וירידות, כל כך הרבה משחקים לא משכנעים ויותר מדי תוצאות עגומות. בסופו של דבר אליפות היא אליפות היא אליפות ולא זוכרים בדרך כלל אם לא היית זוהר, אבל כדי להיכנס לרשימה של קבוצות שזוכרים להרבה שנים ומתענגים על היכולת, צריך הרבה יותר ולשתיהן לא היה את זה העונה.
אז נכון שזו עונה מיוחדת, עונת כדורגל בצל מלחמה. עונת כדורגל תחת עננה כבדה של טראומה שעוברת מדינה. יתכן שבעונה כזו, גם מה שמקבלים זה בסדר, אבל לא יותר. ציון עובר במקסימום וזהו.