האמת שכבר היה פה טקסט אחר, שנכתב מכל הלב ועשה (לפחות לעניות דעתו של הח"מ) את העבודה, אבל אז הגיע יום רביעי בבוקר, והשיחה הקשה שנערכה בין שינו זוארץ, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, לבין יוסי בניון, המנהל המקצועי שחוזהו לא יוארך - טרפה את הקלפים. לא סביר שיש אדם שאוהב כדורגל ישראלי ולא קרא את הדברים, ובגדול אפשר להגיד, בלי להיכנס ליותר מדי תיאורים דרמטיים, שמדובר בשיחה שלא מחמיאה לשני המעורבים בה.
אבל אם אפשר לשים את הספוט על רגע אחד מהשיחה - אחד ותו לא, הוא זה: על פי מה שהודלף, בניון שאל את זוארץ: "אם זהבי היה כובש את הפנדל, וזה היה נגמר בהפסד - אבל לא כזה?", וזוארץ ענה לו "אז ברור שהיית נשאר", ואז מוסיף "חשבתי על זה והחלטתי שאני לא רוצה מנהל מקצועי, רק מאמן. זה ההפסד, ההתנהלות שלכם, ההרכב, החילופים". אחר כך עוד שאל זוארץ, לפי ההדלפות: "וייסמן לא יותר טוב מתאי בריבו?", ובניון השיב: "תאי יותר טוב, שון וייסמן גם לא גבר... אתה היית מסכים שאחד העובדים שלך יקלל אותך?".
רגע רגע רגע. מה? יו"ר ההתאחדות קובע מי יהיה מאמן הנבחרת ומה יהיו התפקידים בנבחרת? יו"ר ההתאחדות קובע מי טוב ומי לא? אין ועדה מקצועית שאמורה לשבת, לטחון בורקסים ולשתות מיץ פז תפוזים בבקבוקים של 2 ליטר ולהעלות "בעד" ו"נגד"? ונגיד שרק יו"ר ההתאחדות קובע מי מאמן ומה מבנה הצוות המקצועי בנבחרת, איך הוא מחליט, על סמך פנדל שנכנס או לא נכנס?
מעבר לעובדה שנראה, על פניו, שההחלטה של זוארץ נכונה - הנבחרת של חזן ובניון לא הרימה את נטל ההנאה, ובטח שלא סיפקה תוצאות ראויות. אבל האם מישהו מהם קיבל את ההזדמנות להתייצב מול הוועדה המקצועית ולסכם את הקדנציה? להסביר למה פעל כפי שפעל, איפה צדק, היכן טעה ומה ניתן לשפר להערכתו? נראה שרק בניון לקח לעצמו הזדמנות כזו - והלך ישירות להתעמת עם זוארץ.
וכל זה כבר לא משנה, כי יו"ר ההתאחדות ואולי גם הוועדה המקצועית - שוב, על פי ההדלפות נכון למועד ירידת שורות אלה לדפוס - כבר בחרו את המחליף: ברק בכר. וגם בעניין הזה ניתן לשאול: האם התקיים דיון בנושא? האם עלו חלופות? האם היו דעות נוספות? כיף שניתן? תודו.
בואו נדבר רגע על הוועדה המקצועית. על פי אתר ההתאחדות, אלה 12 חברי הוועדה: היו"ר זוארץ, מאמן הנבחרת לשעבר אלישע לוי, משה דמאיו, איציק עובדיה, שי אהרן, כפיר אדרי, עינב חזנוולד, אלונה ברקת, מוחמד מחאגינה, אלי דריקס, מורן מאירי ושרון ניסנוב. אז מה היה לנו כאן? מאמן נבחרת עם רקורד מרשים בליגה - יש. כדורגלן עבר מעוטר עם 27 הופעות בנבחרת (דריקס) - יש. עוד שלושה כדורגלנים עם עבר מסוים בליגה הראשונה - יש. אפשר לשאול מה ההכשרה של שלושתם, שלא בילו דקה בנבחרת, לקבוע מי יהיה המאמן הבא, אבל נניח לזה - הם לפחות שיחקו כדורגל מקצועני. גם איציק עובדיה שיחק כדורגל, אבל לא ברמות של השלישייה שהוזכרה קודם.
דבר שחשוב לומר: ששת השמות שהם לא כדורגלנים - זוארץ, דמאיו, ברקת, מחאגינה, מאירי וניסנוב - עשו חיל בתחומם. מדובר באנשים שרשמו הצלחה עסקית ופעילות חברתית ענפה ויש להם רקורד מכובד ומרשים מאוד, וגם עובדיה ודריקס מציגים רקורד נאה כזה.
אבל בסופו של דבר, מדובר בעסקנים. ומה לעסקנים ולאימון הנבחרת? כלומר, אחרי 76 שנות ספורט ישראלי וכדורגל ישראלי והתאחדות לכדורגל ישראלית - אנחנו יודעים בהחלט מה התשובה לכך, אבל היי, לא שמתם לב שזה לא עובד?
הנה הצעה לא מופרכת, שלא מסובך ליישם אותה: צמצמו את מספר העסקנים, בתור התחלה. היו"ר זוארץ, עוד שני נציגים של הקבוצות - רעיון מצוין. הם צריכים להיות בוועדה. אלישע ודריקס? אין שאלה בכלל, בחירה ראויה מאוד. חסרים עוד שבעה כדי להשלים ועדה מקצועית שבאמת תבוא מהכדורגל? אין שום בעיה. קחו שחקן עבר אחד גדול מכל קבוצה - אבל לא כזה שמעורבב בכדורגל או בתקשורת הכדורגל (סליחה, נמני. סליחה, אוחנה. סליחה, ברקוביץ') - ותכניסו אותו. תנו לאנשים האלה, שבאמת חיו את הענף מגיל ילדות וחיים אותו גם היום, להשפיע על העתיד של כולנו.
זו לא פחיתות כבוד, להפך - זו משימה לאומית שרק תגביר את אמון הציבור בהתאחדות ובנבחרת.