1. זאת רק הערכה מפוכחת, לא חלילה משאלת לב או המלצה, אבל זה כנראה יהיה הריקוד האחרון של ערן זהבי בנבחרת ישראל. על האהבה שלו לנבחרת אין עוררין. גם לא על התשוקה, התרומה, ודאי לא על מלכות השערים. זהבי חזר לנבחרת בעקבות ה-7 באוקטובר, הוא מחל על כבודו ועל חלום החדר הנפרד, בראש ובראשונה בשביל האחדות, בשביל התקווה לשמח. וכן, גם כדי להצליח במקום שאף כוכב ישראלי אחר לא הצליח ב-54 השנים האחרונות - עלייה לטורניר גדול. זה יכול להיות ללא ספק הדבר היחיד שיהפוך את הקריירה שלו מיוצאת דופן ואדירה למושלמת.
לפני כשבועיים קיימה ההתאחדות לכדורגל בבלומפילד ערב אגדות לשחקני ושחקניות העבר של נבחרות ישראל. רבים וטובים משחקני העבר היו שם: ניר קלינגר, חיים רביבו, משה סיני, יוסי מזרחי, שמעון גרשון, אבי נמני, ורבים אחרים שהיו אחראים ללא מעט רגעים בלתי נשכחים במדי נבחרת ישראל. רגעים שמחים ועצובים. ועדיין, מעל כולם ריחפו נציגי הנבחרת ההיא של מקסיקו 1970. איציק ויסוקר, צבי רוזן, שייע פייגנבוים, גיורא שפיגל, מוטלה שפיגלר וחבריהם. הבלתי נשכחים, דיירי הפנתיאון.
ערן זהבי יודע (מי אם לא הוא) מה צריך לעשות כדי להצטרף לרשימה הכל כך מצומצמת הזאת. נבחרת איסלנד היא האינטרקום בכניסה לפנתיאון הזה. אחריה עוד צריך לעבור את בוסניה או אוקראינה, ואז באמת אפשר להוריד סופית את המדים הלאומיים אחרי היורו, וליהנות ממעמד בלתי נשכח. להיות בליגה של הגדולים ביותר, כמו אלה ממקסיקו 70.
אלון חזן אמר במסיבת העיתונאים שהוא לא היה מוטרד לגבי זהבי, גם כאשר החלוץ חווה לאחרונה בצורת שערים נדירה. מקומו בסגל מובטח. בינתיים, זהבי חזר להבקיע בקצבים שהוא הרגיל אותנו אליהם, אבל זה לא מבטיח לו בהכרח מקום ב-11. אבל בין אם הוא יפתח או ישולב בהמשך, זהבי יהיה אחראי למקום שלו, של חבריו, ושל נבחרת ישראל בדפי ההיסטוריה.
2. מרחק 15 שנים מזהבי, נמצאת חבורת הזהב של הכדוגל הישראלי. ילדי דור הפלא של סגנות אליפות אירופה 2022, מדליית הארד במונדיאליטו 2023, חצי גמר היורו לנבחרות עד גיל 21, בואכה אולימפיאדת פריז 2024 - רוי רביבו, דור תורג'מן, אוסקר גלוך, ענאן חלאילי. חבורה שמכירה ברמה הבינ"ל רק הצלחות ורישום אקספרס בספר דברי הימים של הכדורגל בכחול-לבן. אם יש משהו שכדאי לחבורת הווינרים הצעירה הזאת לעשות הכי מהר שאפשר, זה לסגור את עניין ההעפלה לטורניר גדול. ההיסטוריה הכואבת שלנו ב-54 השנים האחרונות מלמדת שמה שלא עובד בניסיון הראשון, ספק אם יעבוד באחרון.
יוסי בניון ואלון חזן, שניים שחוו בעצמם לא מעט ניסיונות כאלה כשחקני הנבחרת, יעידו על כך. יתכן שערן זהבי יצטרף אליהם לעדות, אם שוב לא נעפיל. עד אז, בניון וחזן נותנים לחבורה הצעירה והקסומה הזאת את המפתחות, ומצרפים אליהם את זהבי כדי שיחד ייצרו לנבחרת הווה ועתיד חדשים. עבור עצמם, עבור כולנו. במיוחד בתקופה קשה זו.
3. דווקא בימים בהם ההתאחדות הפלסטינית מנסה להוביל מהלך נוסף, פוליטי מכף רגל ועד ראש, להשעיית הכדורגל הישראלי מהזירה הבינ"ל, יהיה נחמד לראות את נבחרת ישראל, עם הדגל, עם ההמנון, ועם אלפי האוהדים בכחול-לבן- חלק מיורו 2024 על אדמת גרמניה.
שינו זוארץ וההתאחדות לכדורגל יילחמו וינצחו, שוב, בזירה של הצביעות והכסף הערבי בפיפ"א. נבחרת ישראל יכולה לעשות את זה על כר הדשא. היא יכולה, והיא חייבת. יהיה נחמד כמובן גם לסתום את הפה למאמן האיסלנדי אוגה הריידה ולצדקנות המזויפת שלו ושל מדינתו, עם העפלה לגמר פלייאוף יורו 2024.
4. אם ישראל תנצח את איסלנד או תפסיד לה, נבחרת ישראל תייצר קונצנזוס בעם ובחברה הישראלית. לשבט או לחסד. אין אצלנו הרי אמצע, שפיות או פרופורציות. או סקנדל או פסטיבל. לתשומת לבכם נבחרת יקרה, שחקנים נפלאים וצוות נכבד - זה הזמן, זה הרגע. כבר יותר מדי זמן לא היתה לנו סיבה לקום בבוקר עם חיוך. הוא לא חייב להיות ענק, ודאי לא בנסיבות הנוכחיות, הלוואי שיהיה אמיתי. שרק ייתן סיבה להאמין שיש אור בקצה המנהרה.
המדינה שלנו, יותר מתמיד, זקוקה לרגע של נחת. בניון, חזן, זהבי, ושאר שחקני הנבחרת, חייבים לגרום לנו לחייך. בתוך כל החושך, מדינה שלמה מחכה לקצת אור.