לפני פחות מחודש חגג חלוץ העבר ג'ורג' בורבה, המזוהה בעיקר עם הפועל תל אביב, יום הולדת 80. "הזמן טס מהר יותר מהכדרור שלי", הוא אומר ב"שקשוקה של דוד ואיציק" בהדר יוסף, מקום מפגש של כדורגלני עבר, אנשי תקשורת וחובבי כדורגל נוסטלגי. הוא מגיע לשם באופן קבוע מספר פעמים בשבוע לפני הצהריים. "כיף לבוא למקום בו הנושא המרכזי הוא כדורגל, והשיח הוא על סיפורי העבר ועל מכבי והפועל תל אביב. אני בן 80, ושומע שהשורות של כדורגלני העבר איתם ונגדם שיחקתי הולכות ומתקצרות. עצוב לי מאוד, יורדות לי דמעות בסתר. אני מרגיש פחות מגיל 60, עדיין רץ מהר ויכול לשחק בשקט בליגה הלאומית".
בורבה נולד ב-12/2/1944. "אבא זרחיה ואמא ליזה הם מטריפולי. מלחמת העולם השנייה יצרה חשש לחיי היהודים. הבריטים יעצו לעזור לאלה שרוצים לעבור לחיות באיטליה עד שהמצב באירופה ובאפריקה יסתיים בניצחון בנות הברית. אני נולדתי בעיירה בשם מצ'רטה, אבל פשיסטים איטלקים הלשינו על המשפחה, הועברנו למחנה עצורים ומשם המשפחה, שכללה גם חמישה ילדים, לגרמניה למחנה הריכוז ברגן בלזן. אותי לקחו ישר לבית יתומים שהיה שם, שם עשו לי את ברית המילה, רחוק מהמשפחה".
עם הרבה מזל, הצבא הבריטי שחרר את המשפחה. "הייתי בבית היתומים בברגן בלזן מעל חצי שנה, תינוק שלא יודע כלום על המצב. ההורים סיפרו כי הצבא האנגלי נכנס למחנה ושחרר את כולם, זה היה מספר ימים לפני שהתכוונו לחסל את כל היהודים במחנה".
ג'ורג' היה אז מלך אנגליה.
"ההורים שלי החליטו לקרא לי בשמו של המלך ג'ורג' השישי. שלחנו מכתב לבית המלוכה האנגלי בלונדון, על המשפחה ועל השם המחייב שלי".
התשובה באה במהירות?
"הבריטים הציעו לנו להגיע לאנגליה או לשוב לטריפולי . אמא הובילה את המהלך לשוב לטריפולי, אבא הסכים, חזרנו".
מה מצאת שם?
"היו לנו על פי מה שסופר בית נאה וחנות תכשיטים. לא נותר דבר, הבית עבר לרשות המקומיים, מהחנות נלקח הכול. לא נותר לנו כלום מלבד הבגדים עלינו. פנינו לבית המלוכה האנגלי, הם העבירו לנו מעט כסף ובגדים, החלטנו לעזוב ולעלות למדינת ישראל. עלינו עם קום המדינה, תחילה למעברת באר יעקב ומשם לשכונת נווה שרת, שם המשפחה התרחבה. היינו עשרה ילדים, 5 בנים 5 בנות, היום נותרנו חמישה".
"אהבתי את גולני, אבל איבדתי את הכדורגל"
הוא למד בבית הספר היסודי 'רם'. "על התיכון ויתרתי, הכדורגל היה חשוב לי יותר מהלימודים. ליד בית הספר היה מגרש חול רחב, חול טובעני , עליו ארגנתי את החברה לברוח מהלימודים ולשחק כדורגל".
מה היה החלום שלך?
"ליד הבית היה מגרש הכדורגל של הפועל צפון תל אביב, קבוצת בת של הפועל תל אביב. חלמתי לשחק שם, קבוצה שהורכבה משחקני רמת החייל והדר יוסף, היא הייתה הגאווה של תושבי המקום. ברמת החייל ובנווה שרת אהדו את מכבי והפועל תל אביב, אני אהבתי את הפועל תל אביב, הלכתי רק למשחקים שלה".
הוא החל בהפועל צפון תל אביב. "התחלתי בנערים, עברתי במהירות לנוער ולפני גיל 17 העלה אותי ניסים בסה, המאמן שהיה שחקן עבר, לקבוצה הבוגרת. זה היה חלום שהתגשם".
הוא אומר כי הפועל צפון הביא למשחקי הבית 3,000 אוהדים. "היו שמות כמו חיים סיני, אברהם וקסמן, כתבי , חיים גונצ'ר ואחרים, בכדורגל של היום הם היו בליגת העל. הכדורגל היה סופר חובבני, מכות כמעט בכל משחק חוץ, לקבוצות אסור היה להפסיד בבית".
הוא התגייס. "שלחו אותי לגדוד 12 של גולני, חטיבה 1. היה לי כושר גופני מצוין, החברה והמפקדים ביקשו שלא ארוץ כמו אצן עם נשק ותרמיל. כששיחקנו כדורגל הם לא הבינו מהיכן היכולת שלי, הסברתי להם שאני לא מסוגל לרוץ לאט, הכול במהירות".
אלא שהאהבה לכדורגל הכריעה. "אהבתי את גולני, אבל איבדתי את הכדורגל. החופשות היו מעטות, אין אימונים, ממש כלום, רק אימונים קרביים. לקחתי את הרגליים, הלכתי הביתה. הצבא הגיע אלי, החזירו אותי ונגזר עלי 30 ימי מעצר בכלא 6 . אחרי הכלא החזירו אותי לבסיס בתל השומר, הפכתי ל - ש.ג. בזכות אח שלי שהיה מציל בברכה שם. הכדורגל והפועל צפון חזרו לחיי, הייתי מלך העולם".
אלי פוקס כמעט שינה לו את מסלול הקריירה. "התקיימה אליפות צה"ל ופוקס, שהיה מאמן נבחרת פיקוד מרכז ובמקביל הפועל ירושלים, שמע עלי והזמין אותי לנבחרת. אחרי האימון הראשון שלי תחתיו , הוא הזמין אותי להתאמן במגרש קטמון. התאמנתי עם האגדות אלי בן רימוז', צבי סינגל וליאון אזולאי שקיבלו אותי באהבה גדולה. קשה לתאר איך זה להתאמן עם בן רימוז' וסינגל בהתקפה. הייתי אמור לחתום, רציתי להיות בהפועל ירושלים, אז הקבוצה הבכירה בעיר".
הפועל תל אביב התערבה. "הם שמעו על המעבר המתוכנן, שלחו אלי הבייתה נציגים והבהירו לי כי כדאי לי להגיע לבלומפילד, אל המאמן דוביד שווייצר שביקש שאבוא לאימון. היה לי מאוד לא נעים מפוקס, אבל מי שקבעו היו אנשי מרכז הפועל. אותי שלחו להפועל תל אביב, את אמוניקה כחלון להכח רמת גן".
אימון הבכורה היה הלם. "פעם ראשונה על הדשא, לראות את שווייצר וכל הכוכבים. היה שם גם המאמן היוגוסלבי מילובן צ'יריץ', הוא שאל במהלך האימון 'מי זה הבחור עם הריצה והסטארט המדהים'? שווייצר קבע 'תחתימו אותו מהר לפני שיחטפו אותו'".
צ'יריץ' המשיך לעקוב אחריו. "כבר אחרי שניים-שלושה משחקים בהרכב הוא הזמין אותי לנבחרת ישראל. הוא אמר לי להגיע לאימון הנבחרת ברמת גן, כי הערב הוא מפרסם את הסגל ואני בפנים. שחקן מליגה ב' עושה היסטוריה.
"לפני המשחק הראשון שלי בהפועל תל אביב שווייצר שוחח איתי והבהיר לי כי אני לא עולה עכשיו, הוא ישתף אותי בהמשך. חצי מתושבי רמת החייל היו ביציעים. כשהכריש אמר לי להיכנס למשחק נתתי קפיצת אושר לגובה, מיהרתי להיכנס לדשא ועלי עדיין האימונית. כשדוביד שאל אותי על זה אמרתי לו שפחדתי שהוא עוד יתחרט".
הוא התחתן עם שולמית. "נערה מיוחדת, לפני הצעת החתונה הלכתי לדבר עם אבא שלה. הוא היה אוהד של הפועל תל אביב וחיבב אותי מאוד, רק הבהיר לי להיזהר ולא לעשות לה בעיות. החתונה הייתה באולם ברמת החייל, ברוב פאר והדר של הימים ההם. יש לנו ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת ועשרה נכדים".
העבודה הייתה ברשות הדואר. "עבודה משרדית טובה, אבל לא תמיד אפשרו לי לצאת לאימוני הכדורגל בקבוצה ובנבחרת. יום אחד עזבתי לאימון והשארתי את המשרד ריק, ללא מענה. כששאלו אותי לפשר הדבר הסברתי שלא הביאו לי מחליף, וגם הכדורגל קודם לכל. רשות הדואר פיטרה אותי, וחבל, אחרת הייתי פנסיונר של הדואר בכיף היום".
התחנה הבאה הייתה קו חלוקת עיתונים. "סידרו לי לחלק עיתוני 'הארץ', יצאתי על וספה כבר בשעה 04:00 לפנות בוקר באזור של בתים פרטיים בעיקר. הייתי צלף של זריקת עיתון לחצרות או למרפסת, עבודה קלה שאחריה יצאתי לאימונים בקבוצה".
כלכלית איך היה בהפועל תל אביב?
"בקבוצה היו הרבה כוכבי על של התקופה, רכשתי חלקת אדמה בשכונת ישגב ברמת החייל. שלחתי את הקבלן לראשי הפועל תל אביב, הם שילמו חודשית את עלות הבניה. היום אני מתגורר בבית שהם בנו בעזרתם".
שער ראשון בנבחרת הלאומית הגיע ב-1966. "זה היה נגד פולין. כעבור ארבעה ימים, במשחק ידידות בבלומפילד נגד רומניה, כבשתי שער מרהיב בבעיטת מספרת, אבל הרומנים ניצחו בסיום 1:2".
יש לך שתי אליפויות בהפועל תל אביב.
"הראשונה עם דוביד, אליפות שעשתה לי סחרחורת של אושר. כבשתי חמישה שערים. האליפות השנייה הייתה תחת המאמן רחביה רוזנבוים במשחק בשעריים, הם ירדו, אנחנו זכינו באליפות, הקדמנו בנקודה את מכבי תל אביב. הבקעתי תשעה שערים, פייגנבויים כבש 19. יש לי גם גביע ב-1972 בניצחון בגמר על הפועל ירושלים".
הוא גם שיחק במקסיקו 1968. "חוויה של פעם בחיים, אולימפיאדה תחת המאמן עמנואל שפר. במשחק נגד בולגריה עשינו 1:1 בהארכה , אבל ההגרלה לטובת בולגריה גרמה לשחקנים להזיל דמעות, החמצה של העפלה לחצי הגמר".
ואז הגיע מונדיאל 1970. 54 שנים אחרי, הוא עדיין רותח מזעם. "הכבוד הגדול ביותר לכל כדורגלן בעולם הוא השתתפות במונדיאל, לישראל יש רק אחד כזה. הייתי בסגל, הייתי גם בכושר מצוין. לפני המשחק נגד שבדיה שפר תרגל אותי בהרכב הפותח. הוא נהג לפני כל משחק לקיים שיחת אישית עם כל שחקן בחדרו ולי הוא הבהיר כי אני בהרכב. באספה ביום המשחק שפר רשם את שמות שחקני ההרכב, הגיע לקיצוני השמאלי ואני לא ברשימה. קמתי בעצבים מהכיסא, פניתי לשחקן הבכיר שידעתי שהשפיע שלא להרכיב אותי למשחק. אמרתי לו שהוא ילך מכאן לבית חולים. אני בטוח שהוא זה שהשפיע על שפר להוציא אותי מההרכב ולהציב במקומי שחקן אחר מקורב אליו. אין לי ברקורד השתתפות באליפות העולם וזה לא עוזב אותי, כאילו זה היה אתמול".
"רציתי שינוי, ביקשתי אווירה חדשה"
הוא עזב להפועל רמת גן. "רציתי שינוי, ביקשתי אווירה חדשה וגם הייתה הצעה כספית טובה. לא הצלחנו לעלות לליגה העליונה, עזבתי לאחר עונה אחת את המכתש".
באליפות נוספת הוא זכה עם מכבי נתניה, בעונת 1973/4 שאחריה פרש מכדורגל. "שפיגלר עזב לחו"ל, אבל נתניה השיגה אליפות אדירה במאבק מרתק נגד מכבי תל אביב. זה היה עם עודד מכנס הצעיר ועם ויקטור סרוסי. כבשתי ארבעה שערים, היה קהל נהדר ביציעים".