להודיה קבדה יש עיניים טובות ומלאות ביטחון. בגיל 18.5, בהיותה שחקנית חמישייה בנבחרת הנערות של ישראל, היא כבר מגלה לא מעט בגרות. 144 ימים בתוך המלחמה, שבוע לפני חצי גמר גביע המדינה בכדורסל נשים ולפני יום האשה הבינלאומי, היא נמצאת בצומת דרכים משמעותי בקריירה שלה. ביום שני קצרה במדי קבוצתה הפועל לב ירושלים, שעלתה השנה לליגת העל והספיקה להתברג בצמרת, ניצחון על הקבוצה בה גדלה, אליצור חולון.
איך היתה ההרגשה לחזור הביתה ולשחק מול הקבוצה בה גדלת?
"זה לחלוטין הרגיש לי כמו סגירת מעגל. אני מרגישה עכשיו יותר מתמיד שהיה נכון לעזוב ולהתקדם הלאה. עזבתי את חולון בנקודה מסוימת ברמת המשחק שלי והיום אני טובה יותר. נהניתי מכל רגע, הקהל היה מטורף, נתן לי ולכל הקבוצה הרגשה של בית. יש המון אנשים בחולון שחיכו למשחק הזה, רצו לראות את הקבוצה הירושלמית כי שמעו דברים טובים ורצו לראות אותי משחקת. אלה שהגיעו נתנו לי תחושה טובה".
ועכשיו את בירושלים, תחנה חדשה בקריירה.
"אני מרגישה בירושלים מאד בבית, כאילו הייתי באגודה הזו כל השנים. השחקניות הבוגרות מאד מכילות, מלמדות, משתפות ואני מרגישה שמאד השתפרתי ולמדתי מהן המון על המגרש ומחוצה לו".
מה כל כך מיוחד במועדון?
"זו קבוצה שבה להפתעתי אף אחת לא מרגישה שונה מהאחרת. יש כוכבות בקבוצה ובנות שלקחו תארים, והן מחשיבות עצמן ברמה של כולן, מפרגנות ותמיד נותנות מעצמן ועוזרות".
אי אפשר להתעלם מהייחוס המשפחתי של הודיה. אביה, קשר העבר זיו קבדה, היה מעמודי התווך של צפרירים חולון בימיה הגדולים בליגת העל ועבר גם בהפועל תל אביב, עימה זכה בדאבל ב-1999/2000, ובבית"ר ירושלים.
אז איך הגעת לכדורסל?
"הגעתי בטעות לכדורסל, כשהייתי בת 6 או 7 הייתי בחוג בקאנטרי והתאהבתי. הרגשתי שזה המקום בשבילי. ספורט היה תמיד מרכזי בבית. אני זוכרת כשהייתי ממש קטנה הלכתי לצפות במשחקים של אבא, אבל כששיחקתי כדורסל הבנתי שזה המקום בשבילי וכל המשפחה תמכה בי מאד. כל הבית סובב סביב המשחקים שלי. אמא שלי, דודה שלי ובני משפחה נוספים מגיעים דרך קבע וקשה לפספס אותן. אני מקבלת גיבוי ותמיכה מלאים וזה חשוב לי מאוד".
איך את עוברת את תקופת המלחמה?
"התגייסתי לפני חצי שנה, באוגוסט, בתחילת המלחמה שירתתי בנשקיה בקריה וכשהחלה המלחמה היה עומס מטורף. עבדנו המון, נשארתי לישון בבסיס כולל שבתות ולא נגעתי בכדור כמעט חודש כי לא שחררו אותי, מה שמובן לחלוטין. כשחזרה הליגה נתנו לי אפשרות לצאת יותר והעבירו אותי תפקיד. הייתי לגמרי חלק מהמלחמה וניסיתי לתת כל מה שיכולתי בבסיס. היה חשוב לי להיות שם ולתת למדינה ולתרום כמה שיותר. היום אני משרתת בבסיס שמאפשר לי לחזור הביתה כל יום ולהגיע לאימון היומי בירושלים ואני מנסה להתרכז בזה. כמובן שאם יצטרכו אני אעשה כל מה שצריך למען המדינה. אני רוצה לתרום למדינה, לספורט הנשים ולשוויון".
אנחנו לקראת יום האשה הבינלאומי, מה את חושבת על נושא הנשים במדינה שלנו?
" שמעתי על הפעילויות של הטנקיסטיות המדהימות והלוחמות המטורפות שלנו שעשו ועושות דברים מדהימים בלחימה. אני שמחה שבמדינה הבינו שהנשים נותנות בדיוק כמו הגברים ומסוגלות להכל. השתנתה התפיסה וזה מבורך מאד. גם אנחנו כמועדון כדורסל נשים פועלות ליצור את השינוי הזה בספורט. אני גאה להיות במועדון שמוכיח לקהילת הספורט במדינה שאפשר גם אחרת. העובדה שהרוב המוחלט בסגל הן נשים מנטע (ד"ר נטע אבוגוב - א.ו.), הבעלים והיו"ר, שזה כבר משהו ייחודי למנהלות, למאמנת לעוזרות המאמנת ולפיזיותרפיסטיות. אנחנו שנה ראשונה בליגת העל וכולם מבינים שיש פה משהו שגדל ומכוון לגמרי לשינוי תפיסה".
תפרטי.
"ההתנהלות במועדון הזה היא התנהלות כמו של מועדוני גברים, לא משהו רגיל בליגת הנשים. יש לנו מעטפת מלאה. אני מדברת על מהדברים הכי קטנים שיש. דואגים לנו לכל: צוות פיזיו, ציוד, מנהלות שאפשר לפנות אליהן לכל דבר. יש לי חברות בליגה בקבוצות אחרות ואף אחת לא מכירה סדר גודל כזה. כמו שאמרתי טוב לי במועדון הזה".
המודל שלה לחיקוי הוא אימה. "היא נלחמה בשבילי על כל כך הרבה דברים מאז שאני קטנה, לא מוותרת לי לשנייה ובזכותה אני מצליחה ונמצאת איפה שנמצאת".
איך את מסבירה את ההצלחה של קבוצה שעלתה רק השנה לליגת העל ומצליחה כך?
"אני חושבת שמה שיש בקבוצה הזו מבחינת הצוות והשחקניות מסביר זאת. הקבוצה מאד מגובשת וכך גם הצוות. כשמסתדרים טוב בחדר ההלבשה הקסם קורה על המגרש. הסגל דואג שנהיה ונרגיש משפחה. היו לנו הרבה ארוחות ערב קבוצתיות, החיים החברתיים העונה זה ממש סביב הקבוצה. אנחנו מחכות לפגוש אחת את השניה גם מחוץ למגרש. זה כיף וחוויה לא רגילה".
לסיום, מה את מאחלת לעצמך?
"העונה אני מאחלת שאצליח להגיע עם הקבוצה הזו הכי רחוק שיש ושאצליח באופן אישי להגיע לרמת יכולת אישית הכי טובה שיש. בעתיד אני מקווה להמשיך את התהליך שהתחלתי מהעונה הזו, אני בונה לעצמי בטחון שהולך וגדל ולא מפסיקה להשתפר".