כשנבחרת ישראל תעלה הערב (חמישי, 21:15) בשערי הפאביליניו מולטיוסוס דה אוביידלס שבפאתי ליסבון, לכבוד פתיחת מוקדמות יורובאסקט 2025, יונח משקל עצום על הכתפיים של אריאל בית הלחמי ושחקניו. מעבר לרצון הבסיסי להתחיל במסע לעבר העלייה ה-15 ברציפות לאליפות אירופה, הם ינסו לסגור חשבון עם נבחרת פורטוגל - לא בדיוק אחת מאריות הכדורסל ביבשת - שהפכה משום מה לסיוט של הכדורסל הישראלי.
על הנייר מדובר ביריבה הנוחה בבית, חלשה מאוקראינה ובוודאי מסלובניה, ולא אחת שאמורה לעלות לטורניר הגדול. אבל כך היא הייתה גם בעבר. ב-90 שנים של ניסיונות הצליחה פורטוגל להעפיל שלוש פעמים בלבד לאליפות אירופה, פעם אחת על חשבון ישראל, וגם שם לנצח אותנו. הכחולים-לבנים כבר התקשו ואף הפסידו לנבחרות נחותות, דוגמת אסטוניה ואיסלנד (רק בשנה שעברה), אבל המאזן הרשמי מול פורטוגל בחלון שבין 2004 ל-2007 היה מביך ביותר: חמישה משחקים, ניצחון אחד, ארבעה הפסדים. נגד פורטוגל, כן? כך זה קרה.
בספטמבר 2004 הגיעה ישראל מלאת ביטחון לקמפיין מוקדמות יורובאסקט 2005, עם חלומות ושאיפות לעלות בלי בעיה ולשחזר את העלייה לרבע הגמר (שלמעשה לא שוחזרה עד היום). אחרי תבוסה קשה בלטביה וניצחון ביתי קל על בולגריה, הייתה אמורה הנבחרת לעבור בקלות את פורטוגל, שעמדה על מאזן 2:0. במטרווסט ברעננה התנהל משחק צמוד עם יתרון ישראלי קל, אך ברבע האחרון התעורר ז'ורדאו האורח והוביל את נבחרתו למיני מהפך. ישראל כבר ראתה כיצד המשחק בורח לה בכלל מהידיים, אולם קיבלה הזדמנות לנצח בפיגור 87:86. רביב לימונד נשלח לקו העונשין, החטיא אחת והמשחק הלך להארכה. ההגנה הישראלית קרסה, ופורטוגל חגגה ניצחון סנסציוני 96:101.
אותו הפסד עלה לישראל למעשה באי עלייה ישירה לאליפות אירופה, כשגם ניצחון משכנע 73:90 בליסבון בסוף הקמפיין לא עזר. למולי קצורין היה זה קמפיין אחרון, דיוויד בלאט היה אמור להחליף אותו בטורניר ההזדמנות האחרונה, אבל הוזז בגלל שלא הייתה לו תעודת מאמן (כדי לעבור לרוסיה ולהצעיד אותה לזכייה ביורובאסקט) וצביקה שרף שוב נקרא אל הדגל והוליך את הנבחרת לאליפות.
במוקדמות הבאות, לקראת הטורניר ב-2007, שוב הוגרלה פורטוגל לבית הישראלי. הנבחרת נאלצה לארח את משחקי הבית בסופיה בשל מלחמת לבנון השנייה. המשימה הפעם הייתה קשה יותר, לסיים במקום הראשון. השחקנים של שרף חיפו על יום נורא של המתאזרח ג'יימי ארנולד (8 נקודות) ולהוביל במשך 30 דקות. ברבע האחרון נרשמה התפרקות, כשפורטוגל רצה ל-14:24, והנבחרת ספגה מכה קשה עם הפסד 67:61.
אל המשחק האחרון בקמפיין הגיעה ישראל בידיעה שרק ניצחון ענק ישאיר אותה בחיים, כשמנגד פורטוגל זקוקה לניצחון כדי להעפיל לאליפות. הנבחרת החזיקה בקושי מחצית, והתבזתה לאחר ההפסקה. היא קלעה 17 נקודות בלבד בדרך לתבוסה מבישה 69:49. פורטוגל עלתה מהמקום הראשון, וישראל שסיימה אחרונה שוב הלכה למשחקי ההזדמנות האחרונה.
ההזדמנות לנקמה הגיעה שנה לאחר מכן, באליפות אירופה 2007. ישראל שובצה לבית כמעט בלתי אפשרי עם רוסיה, יוון וסרביה, אבל עלתה שלב בזכות ניצחון הרואי על הסרבים, עם הצגה בלתי נשכחת של יניב גרין (26 נקודות ו-12 ריבאונדים). אחר כך הגיע ניצחון מדהים לא פחות על קרואטיה (גרין 17 ו-16), ובארץ כבר הריחו את שמונה הגדולות. בוודאי כשהיריבה הבאה אמורה להיות די חלשה. פורטוגל, כמובן.
הפורטוגלים נשארו עם סיכוי תיאורטי בלבד לעלות, וכל הסיכויים הלכו לכיוון ישראל. אבל זה שוב קרה. 14:28 ליריבים ברבע הראשון, 48:65 בתום שלושה רבעים וזה נגמר בהפסד ישראלי מביש נוסף, 94:85, ואולי הקריטי ביותר בסדרה הזאת. גרין, מלך הריבאונדים של הטורניר, נעצר הפעם על שתי נקודות ושלושה כדורים חוזרים. על הפרקט נותרו שחקנים לא מאמינים כיצד שוב פורטוגל עשתה להם את זה, והפסד צפוי לספרד במשחק האחרון שלח את ישראל הביתה.
ארבעת ההפסדים הללו לא היו היחידים של נבחרות וקבוצות ישראליות ליריבות מפורטוגל. עשור וחצי לאחר מכן שמטה נבחרת העתודה, שהגיעה עד חצי גמר אליפות אירופה, יתרון 20 נקודות נגד פורטוגל של רובן פריי ואנדרה קרוז, שיפגשו גם את הנבחרת הבוגרת היום, וספגה הפסד לא צפוי. לאחר יורובאסקט 2007 נפגשו ישראל ופורטוגל בשלושה משחקי הכנה נוספים, כשישראל מנצחת רק פעם אחת. הפועל ירושלים ספגה בימים ההם הפסד חוץ מביך ביול"ב קאפ 100:81 לליישוש. אחרי שזכתה ביורופקאפ ב-2021 הודחה עירוני נס ציונה במפתיע במוקדמות בידי פורטו.
"בתקופה הזאת הייתה להם נבחרת טובה", משחזר שרף את הנאחס הפורטוגלי. "אנחנו נוטים לזלזל בה כהרגלנו, ולצערי זה חדר באותה תקופה לשחקנים. העובדה היא שפורטוגל הייתה אז באליפות אירופה בספרד. מאז התחלף הדור, והם לא מגיעים ליורובאסקט אפילו כשיש 24 משתתפות. היה להם יתרון עלינו בניתור, באתלטיות, במהירות - הרבה שחקנים שחומי עור עם נתונים של אמריקאים - והם ניצחו אותנו בזה. אנחנו לא היינו נבחרת אתלטית יוצאת מן הכלל.
"ההפסד בספרד ב-2007 היה המכה הכי גדולה, כי הייתה לנו נבחרת טובה, ויום קודם ניצחנו את קרואטיה", משחזר המאמן הלאומי. "אם היינו עוברים את המשחק הזה, היינו ממשיכים הלאה לרבע הגמר, וכשלנו. זה מזכיר לי את ההפסד ללטביה ב-1993, אחרי ההצגה של עדי גורדון נגד יוון. באליפות אירופה צריך להישאר צנוע, עם רגליים על הקרקע, לא לאבד את הצפון. כשאני מנסה לשחזר מול העיניים שלי את המשחק, אולי היינו גם עייפים. עד היום אני לא יודע בדיוק. העובדה היא שלא הצלחנו".
כששרף מנסה לנתח את ההבדלים בין אז להיום הוא אומר: "הייתה אז פעם אחת במוקדמות שהגענו במסע של שני משחקי חוץ, ולא הכרנו אף שחקן כמעט בפורטוגל. לא הייתה לנו שום אינפורמציה עליהם. אריאל אמר לי היום שהוא ראה אותם בקיץ שעבר בפולין. אריק שיבק אמר לי שזה דור אתלטי. אני לא מכיר אותם. יש להם שחקן בבדאלונה (רובן פריי), אבל הוא ילד. אולי בנבחרת הוא משחק אחרת. אתה לא יכול לדעת איך קבוצה כזאת תיראה כשהיא משחקת בבית עם מוטיבציה, מקבלת דחיפה מהקהל, ואולי גם יהיו גילויי שנאה לישראל. אני מקווה שנעבור את המשחק.
"אני בטוח שהסיטואציה מלחיצה. יש לנו נטייה, כמו לכדורגל, לזלזל בכולם. מי זה פורטוגל, מי זה פינלנד, מי זה אוקראינה. בכל משחק כזה מתחבא מוקש, ולא תמיד אתה מצליח להחדיר את ההבנה הזאת. הם לא יפתחו רגליים וייתנו לנו לנצח. אני מאמין ומקווה שננצח. אני אוהב את הנבחרת אהבת נפש. בכל משחק אני מאמין שאפשר לנצח, ואני לוקח קשה כל הפסד, גם כשאין לי תפקיד".