עולם הספורט הישראלי נפרד היום (ראשון) מניסים קיוויתי, השדר המיתולוגי של רשות השידור, שהלך לעולמו בגיל 97. קיוויתי היה הקול שליווה את שידורי הספורט בדור הקודם, כששידר אירועי ספורט משמעותיים, והפגין ידע עצום ואהבת ספורט. "צנוע, אוהב ספורט, ידען, מופת עיתונאי", כך הגדירו היום בהתאחדות לכדורגל את האיש ששידר את אחד הרגעים הכי בלתי נשכחים בתולדות נבחרת ישראל, אותו שער של אלי אוחנה מול אוסטרליה.
העיתונאי ציון נאנוס מ"חדשות12" כתב על קיוויתי ז"ל: "ב-1960 שידר נסים קיוויתי את הניצחון המדהים של ישראל ביוגוסלביה. 'זה הניצחון הכי גדול של ישראל בכל הזמנים', אומר לו המראיין ב2016. 'כן', עונה קיוויתי, 'אבל לא אני עשיתי אותו. רק שידרתי אותו'. וזאת המורשת של קיוויתי ז"ל לכל עיתונאי ושדר. לזכור שאנחנו לא הסיפור".
ואכן, קיוויתי התברך בסגנון נלהב אך מאופק, בוודאי שלא צעקני ומתלהם כמו בימינו. הוא היה עיתונאי של ימים אחרים, תקופה אחרת, שבה לדוגמה קיוויתי מיהר בסיום המשחק לעלות על "הליקופטר", כדי להעביר את החומרים לאולפן בירושלים. תקופה שבה רשות השידור סיפקה את ערוץ הטלוויזיה היחידי, וגוף תקשורת דומיננטי - אבל רשות השידור גם סיפקה לא מעט "פאדיחות" ותקלות מיתולוגיות, כמו שידור שבו קיוויתי פספס פסילת שער של ברזיל מול ספרד בשלב הבתים של מונדיאל 1986, ובמשך דקות ארוכות קבע שהברזילאים ביתרון על אף שהתוצאה הייתה 0:0.
זה לא פוגם כמובן בהערכה כלפיו, ובטח שלא בחיבור עמו. העיתונאי אראל סג"ל נפרד מהשדר ואמר עליו: "גדלנו עליו, גדלנו על הקול שלו. הוא היה גדול שדרי הספורט והאתלטיקה. הוא חלק מהפסקול של הילדות שלי, כשהיה רק ערוץ אחד, היית יושב ומחכה לקולו ולשידורי האולימפיאדה".
"ניסים קיוויתי הלך לעולמו, אבל השאיר אחריו מורשת שידור ייחודית מלאת תשוקה ורגש", מסר מהוועד האולימפי, "כשהוא שידר את אירועי הספורט הגדולים בעולם הוא הגיש והנגיש לקהל הישראלי, בידענות ואהבה את תחרות והמאמץ האנושי ונתן תחושה כאילו כל אחד מהצופים נמצא בעצמו על המסלול, במגרש או באולם וסחף אותנו להתרגשות הגדולה. גדלנו על פס הקול שלך ניסים, למדנו ממך צניעות ותשוקה אמיתית מהי. יהיה זכרו בליבינו".