דרבי ירושלמי הוא תמיד סיבה למסיבה בעיר. מצד אחד בית"ר הצבעונית עם עשרת אלפים אוהדים מאחוריה, שבוע של כאוס ורעשים שרק המועדון הזה יודע לייצר. מצד שני הפועל ירושלים, קבוצת המחמאות של הליגה, זאת שמקבלת תשבחות על היכולות אך תקועה למטה עם 16 נקודות, כשניצחון אפשרי בדרבי יהווה לרגע השמח ביותר שלה העונה.
השנאה הספורטיבית תמיד שם. יריבות עירונית שמתחברת לקטבים שונים באוכלוסיה. מועדונים שהם אנטיתזה אחד לשני, מועדון של דרך מול מועדון של טירוף, הבלחות וקהל שמחזיק אותו מעל המים.
בצד המקצועי, בית"ר מוכשרת בהרבה אך הפועל עובדת טוב יותר על המגרש. בית"ר עם גל כהן כמאמן במשחק ראשון על הקווים כמאמן ראשי בליגת העל אחרי שאבוקסיס פוטר/התפטר, בעוד הפועל עם מאמן שמוביל את המועדון כבר 5 שנים ומעמדו לא על הפרק גם שעשה 2 נקודות ב-9 משחקים, יציבות מול טירוף והחלטות זמניות.
אם בית"ר הייתה מתנהלת כמו הפועל, היא הייתה בטופ 3. אם הפועל תתנהל כמו בית"ר היא חוזרת לליגות הנמוכות. ועדיין, ההבדל ברמת העניין בשני המועדונים הוא שמים וארץ. בית"ר צריכה שני ניצחונות כדי שבמשחק הבא טדי יהיה סולד אאוט וכל התקשורת בטירוף סביבה. הפועל לא שם. היא יכולה לנצח כמה משחקים נחמדים, ועדיין על אותם 1,500 אוהדים קבועים והתעניינות רק בגזרת ירושלים. אין מה לעשות, דור חדש של קהל מצטרף להצלחות ותארים.
מה יהיה הערב? מאז שהפועל ירושלים חזרה לליגת העל הדרבי משעמם בטירוף, המשחקים ברמה נמוכה, עם קרב חפירות ובאופן יחסי מעט מאוד שערים. הפועל משוועת לברוח מהתחתית, בית"ר עדיין מאמינה בפלייאוף עליון, שתי הקבוצות צריכות לנצח כדי לשנות פוזיציה, תיקו לא ישרת אותן, מה שאולי יסדר לנו דרבי אטרקטיבי יותר מאלה שראינו עד עכשיו. מה שבטוח, המאבק העירוני יימשך לנצח.