הפלייאוף ממשיך רבותיי

מאת שי גולדן

הויילד קארד מאחורינו, ולפנינו ארבע הקבוצות שחרקו שיניים והרוויחו ביושר את הזכות להתחרות על הזכות לנסוע לאצטדיון ריימונד ג'ימס בטמפה כדי להעפיל אל גג העולם או למצוא את עצמם בודקים את הקנטים מקרוב. יום שבת הקרוב מזמן בדרכנו שני חצאי גמר אזוריים מעניינים במיוחד, המציגים ארבע קבוצות בעלות פילוסופיות קיומיות שונות לחלוטין.

מינסוטה ויקינגס-ניו אורלינס סיינטס: דונטה חזק כסלע

הויקינגס, אשר סיימו את העונה במאזן של נצחון ושלושה הפסדים, זקוקים לניצחון לא רק כמדרגה לשלב הבא, אלא גם כזריקת מורל. דונטה קולפפר, הקווטרבק ענק הממדים שלהם החלים, והוא יפתח ביום שבת. הדום במינסוטה אירח בשנים האחרונות כמה משחקים קריטיים עבור הויקינגס, כולם תחת דניס גרין, אבל לבד מסימפטיה ואסתטיקה, הויקינגס לא הצליחו מעולם להפוך עצמם לאיום לגיטימי על התואר.

הסיינטס, לעומתם, רוכבים על גלי הניצחון המרשים על האלופה היוצאת מסט. לואיס, מגיעים למשחק חזקים ברוחם, אבל חבולים ופצועים בגופם. נוסף לאובדן של ג'ף בלייק וריקי וויליאמס, אבדה ניו אורלינס את הרסיבר החשוב ביותר שלה, ג'ף הורן, אשר נפצע במשחק הויילד קארד. הסיינטס סומנו כבר כסוס השחור של הפלייאוף הזה, ומעניין לראות אם ישחזרו את ההישג המדהים של הפלקונס והראמס מהשנתיים שעברו (מתחתית הבית המערבי לסופרבול בעונה לאחר מכן), אך נדמה כי בניגוד לשתיים האחרות, הסיינטס נלחמת גם כנגד כל הסיכויים.

המשחק יפגיש בין ההתקפה המסוגננת והקטלנית של הויקינגס, לבין ההגנה הפראית והיצרית של הסיינטס. בשבועות האחרונים השם עליו כולם מדברים בהשתאות הוא אארון ברוקס, אבל הכוח האמיתי של הקבוצה הזו הוא ההגנה שלה. גם אם קולפפר בריא, יהיה עליו לחפש כל העת את הצל של לרוי גלוור וג'ו ג'ונסון, שני הדפנסיב אנדס האימתניים של הסיינטס. אם טוד סטוזי וחבריו לקו ההתקפה יצליחו לספק לקולפפר זמן, הוא לא יתקשה לאתר את רנדי מוס בעומק של הסיינטס, שם יחכו לו חבורת קורנרבקים בגובה ממוצע של 1.78 מטר (בראשות ג'רמיה מאת'יס המצוין). מוס גבוה מהם, חזק מהם, מהיר מהם, מוכשר מכולם וחסר רחמים. אם תתמקדו רק בו משך כמה סדרות, צפויה לכם חוויית פוטבול אמיתית. הסיינטס זקוקים לנס בשם משחק ריצה. טרי אלן הצליח לספק רק 21 יארדים על הקרקע מול ההגנה הפתטית של הראמס. מול מינסוטה, הסיינטס יגלו שדונטה קולפפר הוא סלע שקשה להזיז מהמקום, ועל כן יהיה עליהם לוודא שהוא יהיה כמה שפחות זמן על המגרש (יום שבת, 19:30 שידור ישיר ב-METV)

תחזית: הויקינגס עושים זאת בסטייל וממהרים אחרי המשחק לתלות חמסה ענקית מעל בניין העירייה במינאפוליס, כדי להסיר את המנחוס של דניס גרין במשחקי גמר איזוריים.

הריידרס, אשר עד לשליש האחרון של העונה החזיקו במאזן הטוב ביותר בליגה, גילו כי החיים קשים מעט יותר מעמדת הפייבוריט. תחת הנהגתו של ג'ון גרודן, הריידרס חזרו לשחק פוטבול שחור וכסף מסורתי עם קמצוץ מודרניזם. הם קבוצה הגנתית טובה, אם כי לא מהעילית, וקבוצת התקפה שמייצרת נקודות באופן מגוון. ריץ' גאנון, הקווטרבק הפותח, נהנה מהעונה הטובה ביותר שלו כמקצוען ואפילו הוזכר במירוץ ה-MVP. אבל התנאי העיקרי להצלחת הריידרס והסקרמבלינג של גאנון הוא משחק הריצה. גאנון יוצא מחוץ לכיס רק בדאון שלישי ושני ארוך. כדי לאפשר לו לאלתר מחוץ לכיס, נפוליאון קאופמן וטיירון וויטלי מוכרחים לשאת את הכדור קרוב ל-30 פעמים ביניהם, למרחק של לפחות 120 יארד.

הדולפינס ייצרו להם בעיה רצינית. הם הקבוצה השלישית בליגה כנגד הריצה, והראיה: בשבוע שעבר החזיקו את הקולטס (קבוצת התקפה משופרת בהרבה מהריידרס) על 80 יארד פחות מהממוצע שלהם על הקרקע. הדולפינס מהמרים פעם נוספת על משחק ההגנה המצוין שלהם, אשר יעניש את גאנון בחטיפות כדור והסאקים, בכל פעם שיחשוב לשוטט מחוץ לכיס. הם גם יסתפקו בחמישים אחוז תפוקה מלאמאר סמית', האיש משום מקום, נשא את הכדור ל-209 יארד על הקרקע בשבוע שעבר. משחק של 100 יארדים על הקרקע, פלוס חזרתו של הרסיבר המצויין שלהם, לסלי שפרד, בנוסף להנחה שג'י פידלר לא יאבד את הכדור שלוש פעמים, יאפשר למיאמי לשלוט בקצב המשחק, להעמיד אותו על תוצאה נמוכה ולסמוך על חוסר הניסיון של הריידרס הנוכחיים בפלייאוף. זה לא יהיה יפה לעין, אבל זה יהיה מספיק. בכל מקרה, אף קבוצה לא תצא מהמשחק הזה לסופרבול (יום שבת, 23:00 שידור ישיר ב-ESPN).

תחזית: הדולפינס ישחזרו את ההישג הטוב ביותר שלהם, מאז העלייה לסופרבול של מרינו ב-1985, והריידרס ייאלצו לעבות בקיץ את קוו ההתקפה שלהם בצורה משמעותית, בכדי שיוכלו להתמודד בשנה הבאה ולא להיזכר כעוד קבוצת עונה סדירה שלא מסוגלת בפלייאוף.