"עמדתי לפני גיוס לצה"ל, הייתי שחקן הרכב במכבי יפו ובנבחרת הנוער. ביקשתי מראשי המועדון שיעזרו לי להיות משובץ במקום שירות נוח כדי להגיע לאימונים ומשחקים. עד עכשיו אני לא שוכח את התשובה המעליבה והמזלזלת שקיבלתי מהם".
מה אמרו לך?
"המנהלים אמרו לי 'מוני, אל תדאג, יש לנו בצבא רב"ט גדול שיסדר לך לשרת קרוב לבית'. רב"ט! , אין תשובה יותר מעליבה מזו".
הדובר הוא שלמה "מוני" ניניו, כוכבה הגדול של מכבי יפו. "הצבא שלח אותי לגולני, לגדוד 51", הוא ממשיך, "הגדוד היה כבר אז מפורסם, לוחמים גיבורים. כמעט ולא יצאתי לאימונים ולמשחקים, הייתי רובאי לוחם בפלוגה עם חבר'ה נפלאים, אבל אני ביקשתי להיות שחקן כדורגל, כל הבקשות שלי דרך שיחות עם מפקד הפלוגה לא עזרו לי".
ואז בא השינוי. "באמצע אימון קרבי הודיע לי סמל המחלקה להגיע לראיון עם המג"ד. הוא הבהיר לי כי הוא מקבל המון מכתבים להעביר אותי מגולני כדי שאוכל לשחק כדורגל כספורטאי מצטיין. המג"ד אמר לי שיש בקרוב אליפות צה"ל בכדורגל, והוא מעביר אותי מגדוד 51 לשרת בפיקוד הצפון. עברתי לשרת בנצרת עלית, שם הוקמה נבחרת כדורגל טובה בה היו יואב לוי, אברהם סלו ועוד שחקנים טובים ומוכרים".
המהלך התברר כמנצח מבחינת כולם. "הגענו לגמר אליפות צה"ל 1971 נגד גייסות השריון. בדקה ה-90 כשהתוצאה 2:2 הגביה יואב לוי קרן ישר לרגל שמאל שלי, בעטתי ונפלתי לדשא, ראיתי את שוער השריון בומה וינברג מוציא את הכדור מהרשת ואז ערימה של חברה עלי, גול ניצחון 2:3".
אפילו מוטה גור נכנס לתמונה. "כל השחקנים חגגו באושר והתלהבות כשמוטה גור בא אלינו ואמר 'חבר'ה, תודה רבה שמנעתם ממני מתח של 30 דקות הארכה'. את הגביע קיבלתי מהרמטכ"ל חיים בר לב".
מוני ניניו נולד בישראל ב-14 בפברואר 1951. "ההורים שלי ראובן ופאולינה עלו לישראל מסופיה, בולגריה. אבא היה בבולגריה כדורגלן בהכוח סופיה, הוא אהב מאוד כדורגל. היינו שלשה אחים, אחד האחים סמי ז"ל שיחק עונה אחת במכבי יפו, אני הלכתי בעקבותיו, התגוררנו ברחוב לה מרטין ביפו, דקה הליכה ממגרש מכבי יפו. אבא היה נגר והיתה לו נגריה ליד שוק הפשפשים, בחופשות הייתי מתייצב ועוזר לו בעבודה. למדתי ביסודי בבית הספר 'הנגב' ובתיכון באורט יפו. יש לי חנות לאופטיקה כבר שנים רבות ושחקני כדורגל רבים ממכבי יפו וכל הקבוצות האחרות באים למפגשי נוסטלגיה ומשקפיים. אני נשוי לוורד, עם שתי בנות העוסקות כעו"ד והיו קצינות בצבא. יש לנו 6 נכדים מתוקים, בהם זהר הדדי שמצטיינת בג'ודו ועומרי בן 16 וחצי, שחקן מצטיין בנערים של מכבי נתניה".
איך נראתה יפו של שנות החמישים והשישים?
"עיר בולגרית, כמעט כולם דיברו את השפה. מכבי יפו הייתה הפנינה של שדרות ירושלים וכל שיחה תמיד נפתחה במה היא עשתה".
מי היו שחקני ההשראה שלך עד הנוער?
"מוצי ליאון, חיים נוריאלי, רוני קלדרון, שפיגל, שפיגלר, פרימו ויחזקאל קצב, שהצטרף ליפו מגדנ"ע תל אביב".
סיפור מעניין, עמנואל שפר ממליץ למאמן מכבי יפו להציב אותך בהרכב הפותח.
"המאמן שלנו ובהמשך יו"ר המועדון היה איינשטיין קליש, חלוץ העבר שלנו. הוא היה בהשתלמות מאמנים אצל שפר, שהיה אז הקול הרועם הקובע בכדורגל, וקליש העריץ אותו. שפר נתן הוראה לתת לי בשבת לשחק בהרכב. קליש הבהיר שהוא מכיר אותי מצוין, הוא הגיע לאימון הנוער ושלח אותי להתאמן עם הבוגרים. בשבת שיחקנו באצטדיון המכביה על שפת הירקון נגד מכבי תל אביב. שמרתי מצוין על החלוץ שלום שיקווה. המשחק הסתיים בתיקו 0:0, וזכיתי לשבחים על ההופעה שלי עם החולצה מספר 4".
המאמן שמואל פרלמן הזמין אותו לנבחרת הנערים ובהמשך לנבחרת הנוער שיצאה לטורניר המסורתי בקאן צרפת. "ניצחנו את נבחרת ברית המועצות 0:1 מגול של משה שלומוביץ', הניצחון הראשון אי פעם על הרוסים, שיצר הדים גדולים בתקשורת הישראלית, כאילו ניצחנו במונדיאל את ארגנטינה. הפרס המיידי שלי היה זימון לנבחרת הנוער שיצאה לאליפות אסיה בטוקיו".
ומה אמר לך שפר לפני המשחק נגד דרום קוריאה?
"במשחק הניצחון על דרום וייטנאם 0:5 כבשתי שני שערים. שפר קרא לי לחדרו לשיחה והבהיר לי שהמשחק הזה תלוי רק בי, אם אצליח לשמור על הכוכב שלהם צ'ה בום קון, שלא יכבוש, ישראל תנצח. נתתי משחק ענק, בום לא הבקיע, היה הישג ענק, ניצחנו 0:1 משער של שוורץ וזכינו בגביע אסיה".
לאחר המסע לטוקיו הוא זומן לנבחרת הבוגרת. "המאמן אדמונד שמילוביץ' הזמין אותי לנבחרת ישראל, בשורותיה שיחקתי 6 פעמים במסגרת רשמית, כולל המסע לאוסטרליה, בו לא הצלחנו להעפיל לאולימפיאדת מינכן 1972, אפשר להגיד שלמזלנו. אי אפשר לדעת מה היה קורה לו היינו מעפילים, יכול היה להיות שגם נבחרת הכדורגל הייתה מטרה למחבלים השפלים".
מפגש שחקני מכבי יפו
ההיכרות עם אשתך - סיפור של אחד למיליון.
"במלחמת יום כיפור גויסתי לגדוד שריון בסיני והוצבתי כנהג בפלוגת המפקדה. בוקר אחד התבקשתי, כמנהג הימים ההם, להעביר לטנקיסטים מכתבים שכתבו להם נערות מבתי ספר תיכון. אמרתי לעצבי שאקח אלי מכתב אחד, בחרתי מכתב מנערה בשם ורד בכר, שלפי שם המשפחה הייתה מיוצאי בולגריה. בערב פתחתי את המכתב, בו כתבה ורד 'חייל, שמור על עצמך'. כתבתי לה מכתב תשובה יפה. כעבור מספר ימים קראו לי למשרד כי יש לי מכתב. לא הבנתי מי כתב לי, אבא שלי בקושי ידע עברית. זה נשלח מוורד בכר. כעבור זמן נפגשנו, ובשנת 1975 נערכה חתונה יפה באולמי גילטון, כשהיא סיימה את התיכון".
כלכלית מכבי יפו סידרה אותך?
"מכבי יפו לא ידעה לשלם לרוב שחקניה, למעט למוצי ליאון, ממנו הם פחדו, למשה אוננה ועוד שחקן או שניים שידעו איך ללחוץ על ההנהלה. אני קיבלתי סכומים זעומים שלא הספיקו לכלום. תמיד בסוף עונה היו חייבים 50 אלף לירות, אבל סגרו עניין בתשלום של 7,000 לירות, נאיביות ונאמנות שלי למועדון. בנבחרת שמענו בחדר ההלבשה את הסיפורים של שפיגל, רוזן ואחרים על הכספים שעזרו להם לרכוש דירה או חנות. זה שיגע אותי וגם שחקנים נוספים".
מי כן עזר לך?
"כשחקן נבחרת ישראל, ההתאחדות לכדורגל עזרה מאוד וסידרה לשחקנים הלוואות מעולות באפס ריבית שעזרו לי מאוד".
במכבי יפו הדרישות שלך גם פגעו בך?
"ברור, כשדרשתי את מה שמגיע לי והובטח לי , זה גרר היעדרות מאימונים, עונשי השעיה, ברוגז וכמובן ירידה בכושר המשחק".
הייתה לך הצעה כספית מעולה ממכבי פתח תקווה.
"פנה אלי עמיחי כרמלי ז"ל , נפגשנו וקיבלתי הצעה כספית בסכום כספי שעבורי היה דמיוני. מכבי יפו סרבה בתוקף ע לתת לי לעבור. אלו היו ימים ללא סוכנים בהם המרכזים נכנעו לראשי המועדונים.
בעיתונים של סוף שנות ה-80 יש סיפורים על תקרית קשה שלך עם יו"ר מכבי יפו יצחק גרציאני.
"הפסדנו בחוץ להפועל בת ים, 3:1. בסיום המשחק פגשתי את גרציאני ושאלתי על הכסף שהובטח לי. הוא ענה בכעס כי אני חושב רק על כסף. באיבוד ריכוז ושליטה הוא חטף ממני מעט מכות. זה היה בכל העיתונים, סיפור מוכר שאחריו השעו אותי ממכבי יפו, ורק בלחץ גדול של האוהדים חזרתי לאחר תקופה".
לבסוף הוא עזב בכעס: "מכבי יפו נתנה לי בעיטה בתחת, לא קיבלתי אפילו גביע הוקרה סמלי מהם".
היעד הבא היה הפועל רמת גן. "מזכיר הקבוצה אורי קרני והמאמן ליאון קונסטנטינובסקי רצו אותי מאוד. סיימנו במקום השני אחרי הפועל ירושלים ועלינו לליגת העל. באמצע העונה שאחרי העלייה עזבתי את המכתש. עשו לי מסיבת פרידה יפה, קיבלתי את כל הכספים שהובטחו לי. קרני שאל אותי 'אתה האיש עם המכות ליו"ר שלך ביפו? לא יכול להיות, אתה הבחור הכי נחמד, חברי וספורטאי שהכרתי".
אתה צופה במשחקיה של מכבי יפו?
"הקבוצה זורמת בדמי, הרצל קביליו היה חבר קרוב שלי. הניהול היום אינו כמו בעבר, היום מנהלים אנשים שגדלו על סיפורי מכבי יפו מהעבר וזה מבורך. אני מגיע למשחקי הבית, לפעמים בא לי להתלבש ולעלות לכר הדשא עם החולצה מספר 4".